אנריקו לטה
| אנריקו לטה Enrico Letta | ||
|---|---|---|
 | ||
| אנריקו לטה, 2009 | ||
| מדינה | איטליה | |
| לידה | 20 באוגוסט 1966 (54) פיזה, טוסקנה | |
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית של איטליה | |
| ראש ממשלת איטליה ה-55 | ||
| תקופת כהונה | 28 באפריל 2013 - 22 בפברואר 2014 (43 שבועות) | |
| סגן | אנג'לינו אלפנו | |
| הקודם בתפקיד | מריו מונטי | |
| הבא בתפקיד | מתאו רנצי | |
אנריקו לטה (באיטלקית: Enrico Letta; נולד ב-20 באוגוסט 1966 בפיזה, טוסקנה), כלכלן ומדינאי איטלקי שכיהן כראש ממשלת איטליה במשך כשנה (אפריל 2013 - פברואר 2014), מטעם המפלגה הדמוקרטית האיטלקית, מפלגת שמאל - מרכז הגדולה באיטליה.
קורות חיים
בצעירותו היה לטה חבר במפלגה הנוצרית-דמוקרטית. בגיל 32 היה לשר הצעיר ביותר בממשלות איטליה מאז מלחמת העולם השנייה, וכיהן כשר לענייני אירופה (בשנים 1998-1999) בממשלת המרכז-שמאל של מאסימו ד'אלמה וכשר התעשייה (בשנים 1999-2001) בממשלותיהם של ד'אלמה וג'וליאנו אמאטו. בבחירות של 2001 נבחר לראשונה לפרלמנט מטעם המפלגה "מרגריטה - דמוקרטיה היא חופש", שעמדה בראש גוש המרכז-שמאל, אך הפסידה בבחירות.
בשנים 2004–2006 כיהן כחבר בפרלמנט האירופי, ועם חזרת גוש המרכז-שמאל לשלטון בראשותו של רומנו פרודי ב-2006 כיהן כמזכיר מועצת השרים, עד נפילת ממשלת פרודי ב-2008.
ב-2007, כשקמה המפלגה הדמוקרטית ממיזוג של מספר מפלגות מרכז-שמאל, התמודד לטה על ראשה, והגיע למקום השלישי עם כ-11 אחוזים מהקולות. בבחירות על ראשות המפלגה ב-2009 תמך בפייר לואיג'י ברסאני שניצח בהן, ואחר כך נבחר לטה לסגן מזכיר המפלגה.
אחרי הבחירות שהתקיימו בפברואר 2013, בהן זכתה המפלגה הדמוקרטית בראשותו של ברסאני במספר הגדול ביותר של מושבים אך לא הצליחה להקים קואליציה, נכנסה איטליה לתקופה של כאוס פוליטי. לאחר שברסאני נכשל בניסיון להקים ממשלה, ואף נכשל בקידום מועמדותו של פרודי לנשיאות, הוא התפטר מראשות המפלגה. הנשיא ג'ורג'ו נפוליטנו, שלנוכח אי ההצלחה של הפרלמנט החדש לבחור לו מחליף נבחר לכהונה נוספת, הטיל ב-24 באפריל על לטה להקים ממשלה חדשה.
לטה הצליח להקים קואליציה יחד עם מפלגת הימין של סילביו ברלוסקוני, ומפלגת המרכז של ראש הממשלה הקודם מריו מונטי (אך בלא ששניהם כיהנו בממשלה), וממשלתו הושבעה ב-28 באפריל 2013. ב-14 בפברואר 2014 הגיש לטה את התפטרותו מהתפקיד, לאור הדחתו מהנהגת המפלגה הדמוקרטית האיטלקית, לאחר שיריבו, מתאו רנצי, נבחר להחליפו בראשות המפלגה[1]. ב-22 בפברואר 2014 סיים לטה את כהונתו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| ראשי ממשלת איטליה | ||
|---|---|---|
| ממלכת איטליה | קמילו בנסו די קאבור • בטינו ריקאסולי • אורבנו רטאצי • לואיג'י קרלו פאריני • מרקו מינגטי • אלפונסו פררו לה מרמורה • בטינו ריקאסולי • אורבנו רטאצי • לואיג'י פדריקו מנבראה • ג'ובאני לנצה • מרקו מינגטי • אגוסטינו דפרטיס • בנדטו צ'ארולי • אגוסטינו דפרטיס • בנדטו צ'ארולי • אגוסטינו דפרטיס • פרנצ'סקו כריספי • אנטוניו סטראבה • ג'ובני ג'וליטי • פרנצ'סקו כריספי • אנטוניו סטראבה • לואיג'י פלוקס • ג'וזפה סראצ'ו • ג'וזפה צנארדלי • ג'ובני ג'וליטי • תומזו טיטוני • אלסנדרו פורטיס • סידני סונינו • ג'ובני ג'וליטי • סידני סונינו • לואיג'י לוצאטי • ג'ובני ג'וליטי • אנטוניו סלנדרה • פאולו בוזלי • ויטוריו אמנואלה אורלנדו • פרנצ'סקו סבריו ניטי • ג'ובני ג'וליטי • איוונואה בונומי • לואיג'י פאקטה • בניטו מוסוליני • פייטרו באדוליו • איוונואה בונומי • פרוצ'ו פארי • אלצ'ידה דה גספרי | .svg.png.webp)  |
| הרפובליקה האיטלקית | אלצ'ידה דה גספרי • ג'וזפה פלה • אמינטורה פנפאני • מריו שלבה • אנטוניו סניי • אדונה צולי • אמינטורה פנפאני • אנטוניו סניי • פרננדו טמברוני • אמינטורה פנפאני • ג'ובאני לאון • אלדו מורו • ג'ובאני לאון • מריאנו רומור • אמיליו קולומבו • ג'וליו אנדראוטי • מריאנו רומור • אלדו מורו • ג'וליו אנדראוטי • פרנצ'סקו קוסיגה • ארנלדו פורלאני • ג'ובאני ספאדוליני • אמינטורה פנפאני • בטינו קרקסי • אמינטורה פנפאני • ג'ובאני גוריה • צ'יריאקו דה מיטה • ג'וליו אנדראוטי • ג'וליאנו אמאטי • קרלו אזליו צ'אמפי • סילביו ברלוסקוני • למברטו דיני • רומנו פרודי • מאסימו ד'אלמה • ג'וליאנו אמאטי • סילביו ברלוסקוני • רומנו פרודי • סילביו ברלוסקוני • מריו מונטי • אנריקו לטה • מתאו רנצי • פאולו ג'נטילוני | |