אשר שניר
| אשר שניר | ||
|---|---|---|
 | ||
| אשר שניר, 1979 | ||
| לידה | 12 בפברואר 1942 תל אביב, ישראל | |
| פטירה | 5 באוקטובר 1986 (בגיל 44) | |
| השתייכות |  | |
| תקופת שירות | 1960-1986 | |
| דרגה |  | |
| תפקידים צבאיים | ||
| ||
| מלחמות וקרבות | ||
|
| ||
אשר שניר (שיינפלד) (12 בפברואר 1942 - 5 באוקטובר 1986) היה טייס קרב ואלוף הפלות בחיל האוויר הישראלי, בתפקידו האחרון כיהן כראש מטה חיל האוויר בדרגת תת-אלוף.
ביוגרפיה
שניר נולד בתל אביב וסיים את לימודיו התיכוניים בתיכון עירוני ה במגמה הפיזיקלית. בשנת 1960 התגייס לצה"ל והתנדב לקורס טיס מספר 37. לאחר שסיים את הקורס בשנת 1962 הוצב כטייס קרב בטייסת מיסטר. בשנת 1965 נשלח לארצות הברית לבחון את מטוס הסקייהוק שאותו שקל חיל האוויר לרכוש. לאחר טיסות ניסיון המליץ שניר להצטייד בו. במלחמת ששת הימים היה שניר טייס שחק בטייסת העטלף, וביומה הראשון של המלחמה השתתף במבצע מוקד. במהלך המלחמה הפיל שלושה מטוסים.
כמה ימים לאחר המלחמה, ב-15 ביוני 1967, השתתף שניר בקרב אוויר המוני באזור תעלת סואץ בו הופלו ארבעה מטוסי מיג 21 ומטוס שחק ישראלי. במהלך הקרב הפיל שניר שני מטוסים. ב-1969 התמנה לסמ"ט א' בטייסת ובמלחמת ההתשה רשם שבע הפלות נוספות, שהפכו אותו לראשון הטייסים בחיל האוויר שלזכותו נזקף דו-ספרתי של הפלות. באחד מקרבות האוויר הללו, שהיה ממושך במיוחד, הפיל שניר מטוס סורי אותו הטיס פאיז מנסור, מפקד טייסת ומבכירי הטייסים בחיל האוויר הסורי מעל רמת הגולן.[1][2] הפלתו האחרונה במלחמת ההתשה הייתה במהלך קרב אוויר נגד טייסים רוסיים בו הופל טייס סובייטי שהטיס מיג 21 מעל שטח מצרים.
באוקטובר 1970 עבר הסבה למטוסי קורנס. בשנת 1971 עבר לבית הספר לטיסה בבסיס חצרים ופיקד על טייסות הדרכה. במלחמת יום הכיפורים לחם בהצבת חירום כטייס F-4 פנטום והשתתף בקרבות אוויר ותקיפות רבות, בהם רשם לזכותו הפלה וחצי.[3] את חצי ההפלה האחרונה שלו רשם ב-17 באוקטובר 1973.
לאחר המלחמה פיקד שניר על טייסת העטלף. בשנת 1975 מונה לראש ענף מטוסים באגף אמצעי לחימה של מטה חיל האוויר, ולקצין פרויקט פיתוח מטוס הכפיר. בשנת 1977 קודם לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד בית הספר לטיסה.
שניר יצא ללימודי תואר שני באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס בכלכלה ומנהל עסקים. לאחר שחזר לישראל התמנה ב-1981 למפקד בסיס חצרים בדרגת תת-אלוף. ב-1983 מונה למפקד להק האוויר ובאוגוסט 1984 מונה לראש מטה חיל האוויר, סגנו וממלא מקומו של מפקד החיל.
ב-5 באוקטובר 1986 נפטר ממחלת הסרטן ממנה סבל לאורך שירותו. נטמן בבית הקברות הצבאי קריית שאול.
רשימת הפלותיו
| מספר | תאריך הקרב | המטוס המפיל | המטוס שהופל | החימוש | פרטי ההפלה |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 5 ביוני 1967 | מיראז' 3 |  | תותחים | ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים מעל שדה התעופה T-4[4] |
| 2 | 9 ביוני 1967 | מיראז' 3 |  | תותחים | מעל גשר פירדאן[5] |
| 3 | 9 ביוני 1967 | מיראז' 3 | | תותחים | מעל גשר פירדאן, הפלה שנייה באותו הקרב |
| 4 | 15 ביולי 1967 | מיראז' 3 | | מעל תעלת סואץ, במהלך קרב אוויר המוני לאחר המלחמה | |
| 5 | 15 ביולי 1967 | מיראז' 3 | | הפלה שנייה באותו הקרב | |
| 6 | 21 במאי 1969 | מיראז' 3 | | תחילתה מלחמת ההתשה | |
| 7 | 26 ביוני 1969 | מיראז' 3 | | ||
| 8 | 11 בספטמבר 1969 | מיראז' 3 | | במהלך קרב אוויר המוני מעל הדלתא | |
| 9 | 27 במרץ 1970 | מיראז' 3 | | תותחים | |
| 10 | 27 במרץ 1970 | מיראז' 3 | | תותחים | הפלה שנייה באותו הקרב |
| 11 | 12 במאי 1970 | מיראז' 3 | | הפלת הטייס פאיז מנסור, מפקד טייסת מבכירי חיל האוויר הסורי, מעל רמת הגולן | |
| 12 | 30 ביולי 1970 | מיראז' 3 |  | הפלת מטוס סובייטי מעל שטח מצרים במסגרת מבצע רימון 20 | |
| 12.5 | 17 באוקטובר 1973 | F-4 פנטום | | הפלה משותפת עם הטייס משה מלניק שלימים הפך גם הוא לאלוף הפלות |
קישורים חיצוניים
- קורות החיים של אשר שניר, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- יוסף ולטר, עד לרגעיו האחרונים דיבר "אלוף ההפלות" על אהבתו הגדולה: חיל האוויר, מעריב (עיתון), 6 באוקטובר 1986
הערות שוליים
- ↑ ליעד ברקת, געגועי לקוקפיט, בטאון חיל האוויר, גיליון 134, אוגוסט 2000
- ↑ אשר שניר: רקוויאם ליריב, בתוך: מירב הלפרין ואהרון לפידות (עורכים): חליפת לחץ, דפים בספר הטיסות של חיל האוויר. בטאון חיל האוויר ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, ישראל תשמ"ז - 1987, עמ' 9 - 14.
- ↑ אשר שניר: עם כץ לטנטא, חליפת לחץ, דפים בספר הטיסות של חיל האוויר, עמ' 100 - 108.
- ↑ מרחב אווירי הפלת שני מיג 21 מעל T-4
- ↑ מרחב אווירי הפלת שני מיג 17
| ראשי להק האוויר בחיל האוויר | |
|---|---|
|
| ראשי להק ראש המטה בחיל האוויר | |
|---|---|
|
רישיון cc-by-sa 3.0