יחסי אתיופיה–רוסיה

היחסים בין האימפריה הרוסית לאתיופיה

הבכיר הרוסי הראשון שביקר בבירת אתיופיה ויצר קשרים רשמיים עם רשויות המדינה הלגיטימיות של הקיסר מנליק השני היה בשנת 1889 סגן ויקטור פדורוביץ' מושקוב, שביצע פקודה סודית של הקיסר אלכסנדר השלישי. בתחילת 1898 הגיעה לאדיס אבבה המשלחת הדיפלומטית הרוסית בראשות פ' מ' ולסוב, מה ש סימן את תחילת היחסים הרשמיים בין המדינות. המוצלח, לפחות בשלב הראשון (לפני 1907), התפתחות היחסים בין רוסיה לאתיופיה נבעה בעיקר מהעובדה שרוסיה לא השתתפה בחלוקה הקולוניאלית באפריקה, ולכן לא היוותה שום איום על אתיופיה. כיריבה של בריטניה ואיטליה בפוליטיקה האירופית, רוסיה הפכה באתיופיה באופן אובייקטיבי למשקל נגד פוליטי לתוכניות האימפריאליסטיות של מעצמות אלה. משימת המשלחת הרוסית הייתה "לזכות באמון הפגוע, ואם אפשר, להגן עליו מפני תככים של יריבינו הפוליטיים, ובמיוחד הבריטים, הרודפים אחרי יעדים כל כך שאפתניים וטורפים באפריקה." היעדר האינטרסים הפוליטיים והכלכליים המובהקים באתיופיה אפשר לרוסיה לתפוס את מקומו של יועץ מיטיב תחת הקיסר האתיופי. בנוסף, קצינים רוסים, בהשתתפותם במשלחות צבאיות של חיילים אתיופים, תרמו תרומה משמעותית לחיזוק שלמותה הטריטוריאלית של אתיופיה. עם זאת, חוסר העניין של ממשלת רוסיה בענייני אפריקה, שקבע את מקומה של אתיופיה בפריפריה של האינטרסים הפוליטיים של רוסיה, קבע את אופיה הבלתי פעיל והאטה יחסית של הנוכחות הרוסית במדינה זו. מבין כל המעצמות האירופיות, רק רוסיה לא סיכמה הסכם עם אתיופיה שיספק לה את הטיפול הלאומי המועדף ביותר במדינה. ההיסטוריון הסובייטי א.א. חנוב מסביר את היעדר קו ברור של משרד החוץ הרוסי ביחס לאתיופיה בגלל אי ​​התחרות הכספית והכלכלית של רוסיה בהשוואה ליריבותיה העיקריות והצורך להתמקד באזורים בעלי אינטרסים חיוניים של רוסיה באותה תקופה - באירופה, המזרח הרחוק והמזרח התיכון: "היכולות והצרכים של הרוסים הדיפלומטיה לשיתוף פעולה עם אתיופיה לניהול מאבק משותף עם בריטניה פחתה משמעותית לאחר התבוסה של רוסיה במלחמת רוסיה-יפן בשנים 1904–1905. ולבסוף צומצם לאפס לאחר הצטרפות רוסיה להסכמה המשולשת בשנת 1907.

דיפלומטים רוסים נאלצו לעבוד באתיופיה באווירה של התנגדות הולכת וגוברת מהדיפלומטיה של מערב אירופה, שלא רצתה לחזק את מעמדה של רוסיה במדינה זו. התככים של נציגים דיפלומטיים מערב אירופיים, יחד עם האוריינטציה הפרו-גרמנית ההולכת וגוברת של החלק המשפיע על הממסד האתיופי, הביאו להיעלמותם ההדרגתית של קשרים רוסיים-אתיופים. בשנים ההן, האירוע המוצלח היחיד ביחסים בין המדינות היה התארגנותו ופעילויותיו לאחר מכן של בית חולים רוסי באתיופיה. עם זאת, בשנת 1906 הוא הפסיק את עבודתו, וצוותו הוחזר לרוסיה. עם זאת, באופן כללי, פעולותיה של רוסיה באתיופיה בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ובעיקר התמיכה הדיפלומטית והחומרית חסרת העניין שלה, היו גורם חשוב לחיזוק מעמדה של מדינה זו.

יחסי ברית המועצות ואתיופיה

בשנת 1917, עקב העובדה כי תחילה האימפריה הרוסית, ואחר כך הרפובליקה הרוסית שהחליפה אותה, חדלה להתקיים, הופסקו היחסים בין רוסיה לאתיופיה. ניסיונות רוסיה הסובייטית בשנים 1921–1922 וברית המועצות בשנת 1924 לשחזרם כשלו בגלל התנגדות הדיפלומטיה של בריטניה, צרפת ואיטליה, וכן בגלל תגובה פנימית.

למרות היעדר יחסים רשמיים, ברית המועצות ואתיופיה הצליחו לסיים כמה עסקות סחר מועילות הדדית בשנות ה-30 של המאה ה-20. הם איפשרו לאדיס אבבה להשתכנע כי הקשרים הכלכליים הסובייטים-אתיופים המתעוררים חיוביים לעמדת מדיניות החוץ של המדינה. בשנת 1934 פנתה ממשלת אתיופיה לברית המועצות בבקשה מתעקשת להרחיב את הסחר ולהחזיר את היחסים הדיפלומטיים, שהובנו במלואה במוסקבה. עם זאת, המלחמה עם איטליה שפרצה עד מהרה לא אפשרה לממש את כוונותיהם של שני הצדדים.

ב-21 באפריל 1943 חודשו היחסים בין המדינות ביוזמת אתיופיה. בשנת 1977 פרצה מלחמת אוגדן בין אתיופיה לסומליה, שבה תמכה ברית המועצות באתיופיה. בשנת 1978 נחתם חוזה בין ברית המועצות לאתיופיה לשיתוף הפעולה. בסיוע ברית המועצות הוקמו מפעלים תעשייתיים, מתקני אנרגיה באתיופיה, ובוצעה כמות משמעותית של חיפושים גאולוגיים. יותר מעשרים אלף אזרחי אתיופיה קיבלו השכלה במוסדות החינוך של ברית המועצות ורוסיה; כ-5,000 אתיופים עברו הכשרה מקצועית למושאי שיתוף פעולה.

היחסים עם הפדרציה הרוסית

בראשית שנות ה-90, עקב התפרקות ברית המועצות ושינויים פוליטיים פנימיים באתיופיה, חלה ירידה קלה בהיקף שיתוף הפעולה בין המדינות. נכון לעכשיו שגרירות רוסיה, משרד רוזזרוב זצנטר ובית החולים הצלב האדום הרוסי פועלים באדיס אבבה. מאז שנת 2002 קיים משטר כניסה ללא ויזה בין המדינות לדרכונים דיפלומטיים ושירותים.