יחסי אתיופיה–יפן

היחסים עד מלחמת העולם השנייה

לשתי המדינות יש היסטוריה עשירה ובנוסף הצליחו לשמור על עצמאות מול מעצמות שניסו להשתלט עליהן, אתיופיה במלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה בסוף המאה ה-19 ויפן במלחמת רוסיה–יפן בתחילת המאה ה-20. כתוצאה מכך שתי המדינות הגדירו זו את זו כבעלות ברית אפשריות עד מלחמת העולם השנייה.

שתי המדינות חתמו על חוזה ידידות ומסחר בשנת 1930. בשנה שלאחר מכן, החלה אתיופיה לגשש לעבר בעלת בריתה האפשרית מאסיה, כאשר שר החוץ האתיופי הרוי וולדה סלאסי ביקר ביפן, והציג את הפירות שיכולה להניב ברית כלכלית וצבאית. הוא התקבל באהדה מצד משרדי הממשלה היפנים ואזרחי יפן, ובפרט מצד האולטרה-לאומנים היפנים שהיו מעוניינים בברית של "העמים הצבעוניים" בעולם, והאמינו כי אתיופיה תמלא תפקיד מכריע בברית כזו. הביקור המוצלח גרם להפצת שמועות לפיהן יורש העצר ממשפחת המלוכה האתיופית יינשא לנסיכה מהמשפחה הקיסרית היפנית. בהמשך כתב הרוי על ביקורו ביפן בספרו "מסמך יפן", בו שטח את תפישתו לפיה לאתיופיה ויפן חולקות קווי דמיון וכי הן צריכות להיות מודעות יותר זו לזו; עוד נכתב בספר כי יפן היא המודרנית והמשגשגת יותר משני הצדדים. בשנת 1933 הקימה אתיופיה קונסוליה של כבוד ביפן.

בשנת 1934 שתי ספינות תותחים יפניות ביקרו בג'יבוטי, עיר הנמל הראשית באתיופיה באותה עת. בהמשך אותה שנה, שלחה ממשלת יפן את צושידה יוטקה לסייר ולהשקיף באתיופיה. אף על פי שהיה מוטה ותמך בשמירה על עצמאות אתיופיה מפני כיבוש בריטי, צרפתי או איטלקי, והיה אופטימי בדבר הזדמנויות מסחריות אפשריות, חש צושידה כי אין ביכולתה של אתיופיה להשפיע על השאיפות האימפריאליסטיות של יפן.

למרות התקוות לברית בין שני העמים, ערב המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה בחרה ממשלת יפן לסייע לאיטליה, בעלת בריתה לברית מדינות הציר. שגריר יפן באיטליה, סוגימורה יוטארו, אמר ב-16 ביולי 1935 כי לארצו אין אינטרסים פוליטיים באתיופיה וכי תשמור על נייטרליות במקרה של מלחמה. דבריו עוררו זעם ביפן, שבה הייתה חיבה לאימפריה האפריקאית. בהמשך, בקשתה של אתיופיה ב-2 באוגוסט לסיוע נדחתה, וכך גם הבקשה להכרזה לפיה יפן עומדת לצידה של אתיופיה.

היחסים אחרי מלחמת העולם השנייה

בשנת 1955 שתי המדינות ייסדו מחדש את היחסים הדיפלומטיים ביניהן, ושלוש שנים מאוחר יותר החליפו שגרירים. עד המהפכה באתיופיה בשנת 1974 מילאו משקיעים יפנים תפקיד מרכזי בתעשיית הטקסטיל האתיופית, אך לאחר המהפכה הולאמו נכסיהם. במהלך 1982 ו-1983 התפשרה ממשלת אתיופיה עם אזרחים יפנים שתבעו אותה בגין הלאמת נכסים. לאחר נפילת החונטה הצבאית האתיופית, הושבו הנכסים לבעליהם.

נכון לפברואר 2018 מתגוררים באתיופיה 240 יפנים.