יחסי לוב–מצרים

יחסי לוב–מצרים
לוב מצרים
לובמצרים
שטח (בקילומטר רבוע)
1,759,5401,001,450
אוכלוסייה
6,890,535104,124,440
תמ"ג (במיליוני דולרים)
61,9701,204,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
8,99311,563
משטר
ממשלת מעבררפובליקה

יחסי לוב–מצרים הן יחסי החוץ הדו-צדדיים בין המדינות השכנות, מצרים ולוב. הם התאפיינו בתחילה בשיתופי פעולה, לאחר ששתיהן עצמאות בראשית שנות ה-50. לוב סייעה למצרים במלחמת יום הכיפורים. מאוחר יותר התגלעו מתחים עקב התקרבות מצרים למערב.[1] לאחר מלחמת לוב–מצרים בשנת 1977, הושעו היחסים למשך שתים עשרה שנים.[2] עם זאת, מאז 1989 היחסים השתפרו בהתמדה. עם הסרתם ההדרגתית של הסנקציות של האו"ם וארצות הברית על לוב בין השנים 2003–2008, שתי המדינות פעלו יחד לפיתוח משותף של תעשיות הנפט והגז הטבעי שלהן.[3]

היסטוריה

לובי, נובי, סורי ומצרי, רישום של אמן לא ידוע על ציור קיר של קבר סטי הראשון

המדינות השכנות, מצרים ולוב מקיימות יחסים היסטוריים שנמשכים אלפי שנים. השושלת העשרים ושלושה של מצרים הייתה משטר של מלכי לוב משווש ששלטו במצרים עילית בין 880 ל-734 לפני הספירה.[4] היוונים הקימו מושבות בשתי המדינות כמו קירנה בלוב ואלכסנדריה במצרים. משנת 305 לפנה"ס ועד 30 לפנה"ס מזרח לוב (קירנאיקה) וצפון מצרים נשלטו על ידי היוונים התלמיים. לימים הפכו קירינאיקה ומצרים למחוזות האימפריה הרומית.[5]

מצרים, קירינאיקה וטריפוליטניה (מערב לוב) נכבשו על ידי ערביי ח'ליפות אומיה בין 639 ל-644. לעיתים הייתה טריפוליטניה למעשה בלתי תלויה במצרים, כמו בתקופת השושלת האע'לאבית משנת 800 עד 909, בעוד שבזמנים אחרים שתי המדינות היו מאוחדות, כמו תחת השושלת הפאטמית משנת 909 עד 1171. מצרים הפכה לחלק מהאימפריה העות'מאנית בשנת 1517 וטריפולי בעקבותיה בשנת 1555. עם זאת, לשתי המדינות הייתה אוטונומיה ניכרת.[6]

מצרים ולוב: מפת אזור הקרבות במדבר המערבי 1941
מועמר קדאפי עם גמאל עבד אל נאצר, 1969

משנת 1882 הייתה מצרים עצמאית נומינלית אך בפועל בשליטת בריטניה, ואילו איטליה פלשה וכבשה את לוב בשנת 1912. הגבול בין לוב ומצרים היה זירת קרבות הרואיים בין הבריטים לכוחות הגרמנים והאיטלקים במהלך מלחמת העולם השנייה, והגיע לשיאו בקרב אל-עלמיין השני באוקטובר–נובמבר 1942 שבסופו של דבר ביטל את האיום על הבריטים במצרים והביא לגירוש איטליה מלוב.[7]

לוב הכריזה על עצמאותה כממלכת לוב בדצמבר 1951 תחת המלך אידריס הראשון. בשנת 1969 הוביל קצין צעיר בשם מועמר קדאפי הפיכה שהפילה את המלוכה של המלך אידריס.[8] מאותו נקודה, שלט קדאפי בלוב במשך 42 שנים עד למלחמת האזרחים הלובית שהובילה למותו והדחת ממשלתו.

מצרים זכתה בעצמאות לאחר המהפכה המצרית בשנת 1952. מנהיג תנועה זו, גמאל עבד אל נאצר, הפך לנשיא השני של הרפובליקה של מצרים בשנת 1956, והחזיק בשלטון עד מותו בשנת 1970. אנואר סאדאת ירש את נאצר, ואחרי חיסולו בשנת 1981 הוחלף כנשיא הרביעי על ידי חוסני מובארכ, שהיה בשלטון עד המהפכה המצרית בשנת 2011.

אלמנטים במערכת היחסים

נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר עם אידריס הראשון, מלך לוב.

במצרים אוכלוסייה גדולה וצומחת, המוערכת בכ-83 מיליון ביולי 2009, אך יש לה משאבים מוגבלים.[9] עם אוכלוסייה קטנה בהרבה, 6.3 מיליון בשנת 2009, לוב עשירה בנפט ובגז טבעי.[10]

נאצר ניהל מדיניות לא מיושרת במהלך המלחמה הקרה וקיבל סיוע מברית המועצות, בפרט עם פרויקט סכר אסואן. עם זאת, לאחר מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 אימצה מצרים עמדה פרו-מערבית בתמורה להחזרת סיני עם שדות הנפט שלה, ולהזרמת עזרה מסיבית.[11]

קדאפי פעל במדיניות רדיקלית יותר, כולל תמיכה בפאן-ערביות. בשנת 1972 הציע פדרציה של רפובליקות ערביות המורכבות מלוב, מצרים וסוריה, הצעה שננטשה בשקט בשנת 1977.[12] קדאפי סיפק סיוע רב ערך למדינות אפריקאיות מתפתחות לאחר הקולוניאליזם, אך גם תמך בהתקפות טרור על מדינות המערב וישראל.[13]

קדאפי, מבודד ופגיע לאחר הפלתו של סדאם חוסיין על ידי כוחות ארצות הברית בשנת 2003, שינה את פניו והתנער מתמיכה בטרור ושימוש בנשק להשמדה המונית.[8] מאז, היחסים בין מצרים לוב הפכו פתוחים יותר ומתקיים שיתוף פעולה פוליטי וכלכלי הולך וגובר.

שיתוף פעולה צבאי וסכסוך

1973, מלחמת יום כיפור. לאחר הפסקת האש, ישראל איבדה שטח ממזרח לתעלת סואץ (אדום) אך קיבלה שטח מערבית לתעלה (חום)

לאחר שקדאפי תפס את השלטון בשנת 1969, הוא החל במהירות להשתמש בהכנסות מנפט כדי לבנות את הכוחות המזוינים של לוב, ורכש מטוסי מיראז' 3 וציוד אחר מצרפת. רבים מהמטוסים הועברו בשקט למצרים, שם התאמנו טייסים מצרים לקראת מלחמה חדשה נגד ישראל כדי להשיב שטחים שאבדו במלחמת ששת הימים בשנת 1967.[14] ההתקפה המצרית בתמיכת חטיבה משוריינת ושתי טייסות של מטוסי מיראז' 3 מלוב (טייסת אחת שהפעילה מצרים) הושקה ב-6 באוקטובר 1973. עם זאת, למרות ההצלחה הראשונית הישראלים עברו מהר מההגנה להתקפה, ואחרי שלושה שבועות הוסכם על הפסקת אש.[15] במשא ומתן שלאחר מכן להגיע להסכם בר-קיימא עם ישראל ולהשבת סיני, מצרים תחת סאדאת התקדמה בנחישות לכיוון הצד המערבי במלחמה הקרה, שינוי במדיניות שנחשבה לבגידה מצד מדינות ערב רבות כולל לוב.[1][16]

הידרדרות היחסים 1973–1977

לאחר מלחמת אוקטובר, חנך סאדאת מדיניות מתונה עם ממשלת ישראל, שכללה מעבר לוועידת השלום שהתכנסה בז'נבה בדצמבר 1973, יחד עם נציגי ארצות הברית וברית המועצות. התגובה הלובית לוועידת ז'נבה הייתה שלילית, וראתה אותה כפרודוקטיבית כנגד האחדות הערבית.[16]

1977 מלחמת לוב–מצרים

לאחר העלייה במתיחות הדיפלומטית, ביוני 1977 הורה מועמר קדאפי ל-225,000 המצרים בלוב לעזוב את המדינה. הוא האשים את מצרים בתכנון לתפוס את שדות הנפט הלוביים. ביולי 1977 התרחשו כמה קרבות בגבול, וכלי טיס לוב נפגעו על ידי מתקפה מצרית. לאחר ארבעה ימים שעלו באבדות כבדות מצד שני הצדדים, שתי המדינות הסכימו להפסקת אש לבקשת נשיא אלג'יריה.[17] אף על פי שלוב טענה ל"ניצחון", אובדן העובדים המצריים פגע בכלכלת לוב.[18]

קשרים רשמיים

לאחר מלחמת 1977 היו היחסים עוינים למעלה מעשור. בנובמבר 1988, לוב הצהירה שהיא לא תחדש את היחסים הדיפלומטיים עם מצרים כל עוד מצרים תקיים יחסים עם ישראל.[19] עם זאת, באוקטובר 1989, קדאפי ביקר במצרים לראשונה מזה 16 שנים. במרץ 1990 נפגשו חוסני מובארכ והנשיא חאפז אל-אסד מסוריה עם מועמר קדאפי בלוב. בסוף שנת 1990 היחסים בין לוב למצרים היו מצוינים.[2][20] במרץ 1991 הפצירו בכירים במצרים מממשלת ארצות הברית לבחון את מדיניותה הקשה כלפי לוב.[21] בנובמבר 1991, בעת ביקור במצרים לשיחות עם הנשיא חוסני מובארכ, הכחיש קדאפי את ההאשמות כי ארצו הייתה מעורבת בפיגוע על טיסה 103 של פאן אמריקן ב-1988.[22]

הבדלים פוליטיים טריים בין לוב למצרים הופיעו בשנת 1995. קדאפי מתח ביקורת על מאמצי מצרים לקדם יחסים כלכליים בין ישראל לשכנותיה הערבים, ואמר כי מצרים לא עושה מספיק כדי לתמוך בהסרת הסנקציות נגד לוב. במחצית השנייה של 1995 גירשה שוב לוב עובדים מצריים, והחלה גם בגירוש 30,000 עובדים פלסטינים כנקמה על אש"ף שעשה שלום עם ישראל.[23][24]

למרות המתחים הללו והלחץ האמריקני לבודד את לוב עוד יותר, מצרים שמרה על קשר. ביולי 1998 טס מובארק לוב כדי להיפגש עם מועמר קדאפי, שהחלים מניתוח בירך.[25] ביולי 2000 הסכימו לוב וגם מצרים לעבוד עם מרכז קרטר באטלנטה כדי לסייע בתיווך בין סודאן לאוגנדה בגלל האשמות בנוגע לתמיכה בתנועות מורדים במדינות אלה.[26]

סכסוך התלקח בינואר 2004 על ביקורת העיתונות המצרית על סירובה של לוב להפסיק את המאמצים לפתח נשק להשמדה המונית, מה שהוביל להגבלות נסיעות בין המדינות. המתיחות הייתה קצרת מועד, ואחרי פגישות דיפלומטיות ברמה הגבוהה היחסים חזרו במהירות לשגרה וההגבלות הוסרו.[27] גם מצרים וגם לוב נהנים מ-350,000 מצרים העובדים בלוב.[28]

בישיבה שנערכה באוגוסט 2005 בסירת, לוב, חוסני מובארק ועבד אל-עזיז בותפליקה נשיא אלג'יריה הכריזו על יחסים מצוינים בין ארצותיהם עם לוב.[29] במאי 2006, במהלך ביקורו של נשיא סודאן, עומר אל-בשיר, בטריפולי, הציעה לוב איחוד משולש של לוב, סודאן ומצרים. הסודנים הבטיחו לתת את עמדותיהם לאחר שלמדו את טיוטת החוקה שהציגה לוב.[30] באוקטובר 2006, שרי החוץ המצרים והלוביים שנפגשו בקהיר נתנו את תמיכתם בממשלת סודאן בגלל המחלוקת שלהם עם האו"ם על כוחות שמירת השלום בדארפור.[31] בינואר 2007 נפגשו בלוב מנהיגים מאלג'יריה, מצרים, לוב, סודאן ותוניסיה כדי לדבר על סוגיות ערביות ואפריקניות.[32]

ישנם עדיין הבדלים בין שתי המדינות ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בדצמבר 2008 אסרה מצרים על מטוס לובי שהוביל עזרה לעזה לנחות בנמל התעופה הבינלאומי אל עריש במצרים.[33]

הסכמי שנות האלפיים

באוקטובר 2000 חתמו צ'אד, מצרים, לוב וסודאן על הסכמים לניטור וניהול מי תהום במערכות האקוויפר צפון-מערב סהרה. [34]

באוגוסט 2003 חתמו מצרים ולוב על הסכם סחר ומכס שהסיר את דמי המכס על סחורות והקימו מנגנון ליישוב סכסוכי סחר. ההסכם החליף הסכם סחר קודם שהושלם בשנת 1990.[35] ביולי 2006 חתמו שתי המדינות על הסכם לשיתוף פעולה טכני בתחום שוקי המניות.[36] הסחר בין שתי המדינות צמח ב-39% בשנת 2007 והסתכם ב-267 מיליון דולר. כעת תוכניות להקים אזור סחר חופשי בגבול מצרים–לוב שיכלול פרויקטים של תעשייה, מחסנים, סחר ותיירות.[37] ביולי 2008 נפגשו חוסני מובארק ומומאר קדאפי בטריפולי כדי לדון בדרכים לקידום יחסי מצרים-לוב, בעיקר בתחום הנפט, הגז וההשקעות.[38] שר ההשקעות המצרי נפגש עם עמיתיהם הלוביים כדי לדון בדרכים לשיפור הסחר והשקעות בין המדינות.[39]

אנרגיה

ENI פלטפורמת הנפט Bouri DP4

מצרים היא יצואנית נטו של נפט וגז טבעי וגם מדינת מעבר לנפט במזרח התיכון. עד 2007 תפוקת הנפט הייתה בירידה אך ייצור הגז הטבעי עלה במהירות.[40] עם הסרת הסנקציות נגד לוב, גברה ההשקעה החיצונית במשאבי הנפט והגז הלוביים. בין השחקנים הגדולים נמנו חברות האיטלקיות אני ואנל, והענקית הרוסית גזפרום, שחשפה בשנת 2008 כי היא מתכננת השקעות גדולות במצרים ולוב בשיתוף פעולה עם אני. זה גרם לדאגה באירופה, הרואה באספקת משאבי האנרגיה מצפון אפריקה אלטרנטיבה לתלות ברוסיה בגז טבעי.[41]

ביוני 1997 במהלך ביקורו של הנשיא חוסני מובארק ממצרים, שתי המדינות הסכימו באופן עקרוני לתוכנית לחיבור רשת הגז המצרית והלובית. הצעה שאפתנית יותר היא לבנות צינור באורך 900 מייל להובלת גז ממצרים, לוב, תוניסיה ואלג'יריה לצינור הקיים במרוקו–ספרד.[42] בשנת 2003 החלה חברה לובית / מצרית בבעלות משותפת "אל טוב" במחקרים נוספים על צינורות להובלת גז טבעי מצרי ללוב, ולהעברת נפט גולמי לובי לבתי הזיקוק המצריים ליד אלכסנדריה.[43]

ביולי 2008 הודיע ראש ממשלת לוב בגדדי מחמוד כי מצרים ולוב חתמו על הסכם להרחבת ההשקעה הלובית בתחום האנרגיה המצרי ולהקל על מגבלות ההשקעה ותנועת העובדים בין המדינות. לוב תממן בית זיקוק לנפט מערבית לאלכסנדריה, ותגדיל את ההשקעה בלוב במצרים מ-2 מיליארד דולר ל-10 מיליארד דולר בתוך שנתיים.[44] בינואר 2009 הכריזה לוב על תוכניות השקעה נוספות לתעשיית הזיקוק המצרית, כיום הגדולה באפריקה עם יכולת לעבד 726,000 חביות נפט גולמי ליום.[45]

חברות פרטיות פעילות גם כן. ביוני 2009 ניהלה משא ומתן על החברה הכוויתית "אל ספאט אנרגיה", 60% מבעלי חברת קידוחים לאומית המצרית, למתן הלוואה למתקנים חדשים כדי לעמוד בביקוש הגובר בלוב.[46] ביוני 2009 זכתה החברה המצרית טאקה ערב, חברת בת של מצודת הבירה המצרית, בהצעה של 118 מיליון אירו לפיתוח רשת חלוקת גז בלוב שתספק כמעט ל-370,000 בתי אב.[47]

במרץ 2008 הסכימו מצרים ולוב להוסיף 400–500   קילוואט של קיבולת לרשת החשמל בין שתי המדינות.[48] ביולי 2008 דנו שר החשמל והאנרגיה המצרי ועמיתו הלובי בתוכניות לתחנת כוח תרמית של 1,300 מגה וואט בלוב שתספק את השוק המצרי.[49][50]

הגירה

ד"ר גרסימוס צוראפס באוניברסיטת בירמינגהם טוען כי "באופן היסטורי, לוב הייתה יעד מועדף על עובדים מצריים המחפשים הזדמנות בחו"ל. המדינה המצרית, שהוקמה גדולה ומפותחת יותר, חסכה חלק גדול מההגירה הזו, לאחר שגילתה שהיא יכולה לספק את צורכי האיוש החינוכי והביורוקרטי של שכנתה העצמאית החדשה ממערב."[51] עם מספר גדול של עובדים זמניים מצריים בלוב, ממשיכות להיות בעיות ספורדיות הנוגעות לאישורי כניסה, אגרות מעבר וכן הלאה. ביולי 2005, לוב החזירה 3,000 מצרים עם אישורי עבודה לא חוקיים וללא מסמכי נסיעות. ככל הנראה העובדים היו קורבנות הונאה של שתי חברות מצריות שהבטיחו להשיג משרות ואישורי עבודה בלוב. מאוחר יותר באותו החודש האשימו ארגוני זכויות האדם המצריים את לוב בהוצאתם להורג של ארבעה מצרים מבלי שסיפקו להם משפט הוגן, ואמרו שיש עוד 15 מצרים נידונים למוות בלוב.[52] במרץ 2007, לוב אמרה כי היא תגרש 32,000 עובדים מצריים שלא היו להם תעודות המראים שהם חוסנו נגד שפעת העופות.[53] ביוני 2009 נתקעו 6,000 מצרים בגבול מכיוון ששלטונות לוב דרשו 500 דינרים לפני שהתירו להם לחזור למצרים.[54]

ביולי 2009 דווח על התפרצות של דבר הבלוטות בעיירה טוברוק הלובית. זה גרם לשלטונות מצרים להכריז על מצב חירום לאורך הגבול, וביצוע בדיקות בריאות על כל מי שחזר מלוב. עיירת הגבול סאלום הייתה כבר תחת הסגר בגלל חששות מהעברת שפעת החזירים.[55] בפברואר 2015 פרסמה המדינה האסלאמית קטעי וידאו המראים עריפה של 21 קופטים מצרים העובדים בלוב, שהעלו כותרות ברחבי העולם, אך "יש היסטוריה של התעללות של מהגרים מצרים בלוב שנמשכת למעלה מ-60 שנה."[56]

פשע חוצה גבולות

התלמים הראשונים זהב סטטר פיל Quadrigia שבקירנאיקה ( Metropolitan Museum of Art, New York )

הגבולות בין מצרים לוב הם נקבוביים, ופשעים חוצי גבולות אינם חריגים. על פי נתוני סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, בשנת 1993 חטפו סוכנים מצרים מתנגד לובי בולט ותושב ארצות הברית בקהיר והסגירו אותו ללובים שהוציאו אותו להורג.[57] לוב עשירה בהריסות עתיקות יווניות ורומיות. לאחרונה נרשם סחר גובר במטבעות ביזה, פסלים וממצאים אחרים שנמצאו על ידי לובים שמוכרים אותם למתווכים מצרים למכירה בסופו של דבר לאספנים אמריקאים ואירופאים עשירים.[58] בספטמבר 2008 נחטפה קבוצה של אחד עשר תיירים אירופאים ושמונה מדריכים מצריים בספארי מדברי בדרום מצרים ונלקחה דרומה לסודאן. משם טענו גורמים סודאנים כי בני הערובה נלקחו ללוב.[59] הלובים אמרו כי לאחר חקירות קבעו כי בני הערובה עדיין בסודאן.[60]

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. 1 2 Rabinovich, Abraham (2004) [2005]. The Yom Kippur War: The Epic Encounter That Transformed the Middle East. New York, NY: Schocken Books. ISBN 0-8052-4176-0. 
  2. 1 2 "Egyptian and Syrian Leaders Meet With Qaddafi in Libya". New York Times. 25 במרץ 1990. בדיקה אחרונה ב-2 באוגוסט 2009. 
  3. ↑ "Mubarak discusses issues of peace, Darfur, economic cooperation in four important meetings". Egyptian State Information Service. 27 באפריל 2009. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2009. (הקישור אינו פעיל, September 2017)
  4. ↑ "Brief History & Prehistory of Libya". Temehu. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  5. ↑ Charles Freeman (2004). Egypt, Greece and Rome: Civilizations of the Ancient Mediterranean. Oxford University Press. ISBN 0-19-926364-7. 
  6. ↑ Jason Thompson (2008). A History of Egypt: From Earliest Times to the Present. American University in Cairo Press. ISBN 977-416-091-6. 
  7. ↑ "WESTERN DESERT CAMPAIGN: EGYPT AND LIBYA". United States Holocaust Memorial Museum. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  8. 1 2 Geoffrey Leslie Simons (1993). Libya: the struggle for survival. Palgrave Macmillan. ISBN 0-312-08997-X.  Unknown parameter |url-access= ignored (עזרה)
  9. ↑ "Egypt". CIA World Factbook. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2009. 
  10. ↑ "Libya". CIA World Factbook. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2009. 
  11. ↑ Daniel Yergin (1992). The prize: the epic quest for oil, money, and power. Simon & Schuster. ISBN 0-671-79932-0. 
  12. ↑ Itamar Rabinovich, Haim Shaked (1978). From June to October: the Middle East between 1967 and 1973. Transaction Publishers. ISBN 0-87855-230-8.  Unknown parameter |url-access= ignored (עזרה)
  13. ↑ "Analysis: Lockerbie's long road". BBC News. 31 בינואר 2001. בדיקה אחרונה ב-2 באוגוסט 2009. 
  14. ↑ Wiley (US Interest Section in Cairo) to Department of State, April 20, 1973
  15. ↑ "Libya & Egypt, 1971-1979". Air Combat Information Group. 13 בנובמבר 2003. אורכב מ-המקור ב-8 October 2014. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  16. 1 2 Josif (US Embassy in Tripoli) to Department of State, December 12, 1973
  17. ↑ "Egyptian-Libyan War 1977". OnWar. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  18. ↑ "EGYPT-LIBYA: Prisoner Exchange". CIA. 25 באוגוסט 1977. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  19. ↑ "Libya Spurns Ties to Egypt". Los Angeles Times. 26 בנובמבר 1988. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  20. ↑ Ronald Bruce St. John (2002). Libya and the United States: two centuries of strife. University of Pennsylvania Press. עמ' 163ff. ISBN 0-8122-3672-6. 
  21. ↑ Schmidt, William E. (6 במרץ 1991). "AFTER THE WAR: Libya; WARM TO QADDAFI, EGYPT ADVISES U.S.". New York Times. בדיקה אחרונה ב-2 באוגוסט 2009. 
  22. ↑ "Qaddafi Scoffs at Demands for Bombing Suspects". New York Times. 29 בנובמבר 1991. בדיקה אחרונה ב-2 באוגוסט 2009. 
  23. ↑ The Middle East and North Africa 2003. Routledge. 2003. עמ' 771ff. ISBN 1-85743-132-4. 
  24. ↑ "Arafat and Mubarak Meet on Expulsions". New York Times. 13 בספטמבר 1995. בדיקה אחרונה ב-2 באוגוסט 2009. 
  25. ↑ "Last flight to Libya". Al Ahram Weekly. 22 ביולי 1998. אורכב מ-המקור ב-26 July 2009. בדיקה אחרונה ב-2 באוגוסט 2009. 
  26. ↑ "Egypt, Libya to Join Uganda-Sudan Talks". People's Daily. 30 ביולי 2000. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  27. ↑ "Egypt says relations with Libya 'solid' as row eases". Creamer Media (Pty) Ltd. 22 בינואר 2004. אורכב מ-המקור ב-24 December 2013. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  28. ↑ "Libya-Egypt rift resolved". Al-Ahram. 4 בפברואר 2004. אורכב מ-המקור ב-17 September 2008. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  29. ↑ "Leaders of Egypt, Libya and Algeria discuss regional developments, Arab summit". High Beam. Associated Press. 15 באוגוסט 2005. אורכב מ-המקור ב-26 October 2012. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  30. ↑ "Libya Proposes Constitution for Unity with Sudan, Egypt". Darfur Information Center. 3 ביוני 2006. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  31. ↑ "Egypt, Libya discuss Sudan’s Darfur crisis". Sudan Tribune. 12 באוקטובר 2006. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  32. ↑ "ARAB LEADERS TO HOLD SUMMIT IN LIBYA NEXT WEEK". The Daily News (Egypt). 19 בינואר 2007. אורכב מ-המקור ב-12 July 2007. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  33. ↑ "Egypt Bars Libyan Plane Carrying Aid to Gaza from Landing in al-Arish Airport". IMEMC NEWS. 29 בדצמבר 2008. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  34. ↑ "Groundwater in international law". UNESCO. 2005. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  35. ↑ "Egypt- Libya complete elimination of customs fees and restrictions". Arabic News. 13 באוגוסט 2003. אורכב מ-המקור ב-1 April 2009. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  36. ↑ "LIBYA, EGYPT SIGN MEMO ON STOCK MARKET.". HighBeam Research. 23 ביולי 2006. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  37. ↑ "Egypt: Binding Ties". Libya Online. 27 בספטמבר 2008. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  38. ↑ "Egypt, Libya to activate strategic cooperation". Business Intelligence Middle East. 22 בספטמבר 2008. אורכב מ-המקור ב-7 July 2011. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  39. ↑ "Minister of Investment discusses with Libyan side acceleration of establishing the Egyptian-Libyan border free zone". Ministry Of Investment - Egypt. 28 ביולי 2008. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009.  (הקישור אינו פעיל, October 2010)
  40. ↑ "Egypt Energy Data". U.S. Department of Energy. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2009. 
  41. ↑ "Outside View: Gazprom gets Libyan assets". Energy Daily. 6 באפריל 2008. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  42. ↑ "The Libyan Oil & Gas Report". smi publishing. מאי 2000. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  43. ↑ "Cooperation between Egypt and Libya". Oil Egypt. 7 ביוני 2003. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  44. ↑ "Libya plans Egypt oil refinery investment". Gasworld. 16 ביולי 2008. אורכב מ-המקור ב-11 July 2011. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  45. ↑ "Egypt, Libya to Invest $6 Billion in Oil Facilities in Egypt". Bloomberg. 13 בינואר 2009. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  46. ↑ "Al Safat Energy in loan talks for Egypt, Libya expansion". Al-Qabas (Kuwait). 14 ביוני 2009. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. (הקישור אינו פעיל, May 2019)
  47. ↑ "Egyptian company wins gas deal in Libya". ANIMA Investment Network. 9 ביוני 2009. אורכב מ-המקור ב-25 December 2010. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  48. ↑ "Egypt, Libya to add 400-500 kilovolt to power linkage grid". Egypt State Information Service. 22 במרץ 2008. אורכב מ-המקור ב-19 November 2008. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  49. ↑ "Egypt, Libya seek to boost energy cooperation". People's Daily. 16 ביולי 2008. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  50. ↑ "Egypt, Libya discuss boosting cooperation in electricity domain". Arab Finance Brokerage Company. 24 במאי 2009. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  51. ↑ Tsourapas, Gerasimos. "The Politics of Egyptian Migration to Libya". Middle East Research and Information Project. בדיקה אחרונה ב-4 בדצמבר 2016. 
  52. ↑ "Egypt Calls on Libya to Free 15 Death Row Inmates". Arab News. 23 ביולי 2005. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  53. ↑ "Libya to deport 32 thousand (32,000) Egyptian pretext of avian flu". Flutrackers. 2 במרץ 2007. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  54. ↑ "Egypt, Libya solve Egyptians on Border crisis". Egypt.com. 17 ביוני 2009. אורכב מ-המקור ב-20 June 2009. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  55. ↑ "Authorities act in face of plague threat". UN Office for the Coordination of Humanitarian Affairs. 6 ביולי 2009. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  56. ↑ Tsourapas, Gerasimos. "The Politics of Egyptian Migration to Libya". Middle East Research and Information Project. בדיקה אחרונה ב-4 בדצמבר 2016. 
  57. ↑ "Egypt, Libya Linked to Abduction". Washington Post. 28 בספטמבר 1997. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  58. ↑ "Smugglers loot Libya’s ruins". The National. 27 במאי 2009. אורכב מ-המקור ב-13 August 2009. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  59. ↑ "Egypt hostages 'moved to Libya'". BBC. 25 בספטמבר 2008. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  60. ↑ "Kidnapped Europeans, Egyptians not in Libya: Tripoli". Bay Ledger News Zone. 22 בספטמבר 2008. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
לוב יחסי החוץ של לוב
המזרח התיכון איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • מצרים • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • קטר • תוניסיה • תימן
אסיה אוזבקיסטן • אינדונזיה • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סין • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד
אירופה אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הוותיקן • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
אפריקה אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה
אמריקה אורוגוואי • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית • איי בהאמה • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה
אוקיאניה אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי
מצרים יחסי החוץ של מצרים
המזרח התיכון איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • לוב • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • קטר • תוניסיה • תימן
אסיה אוזבקיסטן • אינדונזיה • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סין • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד
אירופה אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הוותיקן • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
אפריקה אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה
אמריקה אורוגוואי • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית • איי בהאמה • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה
אוקיאניה אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.