יחסי טורקיה–לוב

יחסי טורקיה–לוב
טורקיה לוב
טורקיהלוב
שטחקילומטר רבוע)
783,5621,759,540
אוכלוסייה
82,017,5146,890,535
תמ"ג (במיליוני דולרים)
2,186,00061,970
תמ"ג לנפש (בדולרים)
26,6538,993
משטר
דמוקרטיה פרלמנטריתממשלת מעבר

יחסי טורקיה–לוב הם היחסים הדיפלומטיים בין לוב לטורקיה. לוב מחזיקה בטורקיה שגרירות באנקרה ואילו טורקיה מחזיקה בלוב שגרירות בטריפולי.

היסטוריה

האימפריה העות'מאנית כבשה את אזורי החוף של לוב במהלך אמצע המאה ה-16 והשפיעה השפעה רבה על החברה של לוב. טריפוליטניה תחת העות'מאנים, נהנתה ממידת אוטונומיה, אם כי לא יציבה ומגוונת.[1]

במאה ה-18 ייסד אחמד קרמנלי את שושלת קרמאנלי העצמאית למחצה ששלטה בלוב אולם הכירה בשליטה העות'מאנית. תחת שלטונו הייתה לוב אחד החלקים המשגשגים ביותר באימפריה עם סמכויות לוביות חזקות,[2] אך בשל התנגדותו לטורקים, הוא גרר בעקיפין עוינות מהעות'מאנים.[3] עם זאת, ממשיכי דרכו לא הצליחו כמוהו, והשושלת קרסה מיד בסוף המאה ה-18, והמלחמות הברבריות נגד ארצות הברית רק הבטיחו את התמוטטותה המלאה של שושלת קרמאנלי.[4] עד הכיבוש האיטלקי, השלטון העות'מאני בלוב היה מאובטח, אך הוא הוזנח בשל חוסר חשיבותו בעיני העות'מאנים.

לאחר המלחמה האיטלקית-עות'מאנית (19111912), טורקיה ולוב איבדו קשר רשמי כאשר ממלכת איטליה כבשה את לוב. רק בשנת 1947 כוננו שתי המדינות מחדש את קשריהם.

המאה ה-20

עם הקמת ממלכת לוב קיימו טורקיה ולוב יחסי לבביים, כאשר שתיהן בדרך כלל מדינות עם רוב מוסלמי.

בשנת 1969 התרחשה הפיכה ללא שפיכות דמים בלוב בזמן שהמלך אידריס שהה באנקרה, טורקיה לצורך טיפול רפואי. בהמשך, גינה המלך אידריס את ההפיכה, אך בסופו של דבר נאלץ המלך הלובי לחיות בגלות עד שנת 1983 כאשר נפטר בקהיר.[5]

מאז נפילת שושלת סנוס, נעו קשרי טורקיה-לוב בין שיתופי פעולה ואיבה. למרות שמועמר קדאפי סיפק לטורקיה חלקי חילוף למטוסיה המיוצרים על ידי ארצות הברית במהלך הפלישה הטורקית לקפריסין, כאשר הוטל אמברגו נשק של ארצות הברית על טורקיה,[6] והעדיף לקנות חפצים טורקיים, הוא גם יצר מחלוקות, והאשים את טורקיה בשאלה הכורדית, ועורר זעם בטורקיה בתמיכה בעצמאות כורדית.[7] זה אושר בשנת 2011 על ידי ג'וואד מלה, נשיא הקונגרס הלאומי הכורדי שבגלות.[8] בעקבות כך, הקשר בין טורקיה לוב נפגע קשות עד 2011.

הסכסוך בלוב

בעוד בהתחלה, מעט לאחר הפעולה של נאט"ו, התנגדה טורקיה והאשימה את "סרקוזי שרדף אחרי אינטרסים צרפתיים בגלל שחרור העם הלובי",[9] ב-20 במרץ היא נקטה עמדה לצד האופוזיציה הלובית.[10] בשל תמיכת קדאפי בתנועת העצמאות הכורדית, טורקיה ב-2011 הייתה בין המדינות הראשונות אשר דרשה מקדאפי לפרוש מן הממשלה ולצאת לגלות.[11] קדאפי סירב לעשות זאת וטורקיה העניקה את תמיכתה לכוחות אנטי-קדאפי, בעיקר מועצת המעבר הלאומית, ביולי 2011.[12]

עם פרוץ מלחמת האזרחים בלוב השנייה, טורקיה נותרה תומכת בממשלת ההסכמה הלאומית שהוכרה על ידי האו"ם בטריפולי, נגד בית הנבחרים שבטוברוק. עמדתו הנחרצת של ח'ליפה חפתר תרמה לעוינות מתמשכת בין טורקיה לממשלת טוברוק,[13] כמו כן טורקיה העבירה נשק ותחמושת לממשלה בטריפולי.[14]

סגן נשיא טורקיה, פואט אוקטיי, האשים בעקיפין את חפתר כמי שיצר את הבעיות בכך שרצה למנוע שלום בלוב ועזב את הוועידה לשלום בלוב בנובמבר 2018.[15] הפטר נותר לוחמני כנגד טורקיה, בהנהגתה של רג'פ טאיפ ארדואן, וכוחות המבוססים בטוברוק תפסו לעיתים קרובות ספינות טורקיות שהובילו נשק לצבא בטריפולי.

בעקבות המתקפה המערבית של לוב בשנת 2019 בהובלת הפטר, גילתה טורקיה דאגה עמוקה וגינתה בחשאי את הפטאר בגין ערעור היציבות בלוב.[16] בנובמבר 2019 הצהירה טורקיה כי היא חתמה על הסכם עם ממשלת לוב המוכרת לפי הקהילה הבינלאומית על גבולות ימיים בים התיכון, בנוסף לעסקה בנושא ביטחון ושיתוף פעולה צבאי.[17]

בשנת 2019 דיווחו האו"ם כי ירדן, טורקיה ואיחוד האמירויות הערביות הפרו באופן שיטתי את אמברגו הנשק הלובי.[18] כמו כן, הצבא הלאומי הלובי האשים את הרשויות הטורקיות בתמיכה בקבוצות טרור בלוב במשך שנים רבות, והוסיף כי התמיכה הטורקית התפתחה מתמיכה לוגיסטית צודקת להתערבות ישירה תוך שימוש בכלי טיס צבאיים להובלת שכירי חרב, כמו גם אוניות עם נשק, כלי רכב משוריינים ותחמושת לתמיכה בטרור בלוב.[19] עם זאת, האשמות אלה הושמעו לאחר שכוחות פרו-חפתר איבדו שליטה על העיירה האסטרטגית גריאן, לאחר שכוחות אנטי-חפטארים, התומכים בממשלתה המוכרת הבינלאומית של לוב, הצליחו לדחוק את כוחותיהם של פרו-חפתר. כנקמה על תבוסתו, הגיב חפתר, המגובה על ידי איחוד האמירויות ומצרים, באיומים על טורקיה ונדר לשים למטרה את כל הספינות והחברות הטורקיות, לאסור טיסות לטורקיה וממנה ולעצור אזרחים טורקים בלוב. האשמות כוזבות אחרות של חפתר לאחר אובדן גריאן הופרכו הן על ידי ה-GNA והן על ידי הרשויות בגריאן.[20]

ב-2 בינואר 2020, אישר הפרלמנט של טורקיה הצעת חוק לפריסת חיילים בלוב לגיבוי הממשלה המוכרת באו"ם בבירה, לאחר שכוחות הנאמנים לחפטאר, פתחו במתקפה. החקיקה התקבלה בהצבעה של 184–325, אולם פרטי הפריסה טרם נחשפו מבחינת הסכום והתזמון.[21] ב-6 בינואר החלו כוחות טורקיים לעבור ללוב.[22] ב-8 בינואר 2020, לאחר שיחות בין הנשיאים רג'פ טאיפ ארדואן לבין ולדימיר פוטין הרוסי (התומך בכוחו של חפטאר) באיסטנבול, דחקו טורקיה ורוסיה בכל הצדדים בלוב להכריז על הפסקת אש בחצות הלילה ב-12 בינואר.[23]

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. Akiba, Jun. "Administration of Justice in Ottoman Libya, 1835-1911". 
  2. Oyeniyi, Bukola A. (31 במרץ 2019). "The History of Libya". ABC-CLIO. 
  3. "Libya - Karamanlis". countrystudies.us. 
  4. John, Ronald Bruce St (26 במרץ 2013). "Libya and the United States, Two Centuries of Strife". University of Pennsylvania Press. 
  5. Ap (26 במאי 1983). "King Idris, Ousted in '69 by Qaddafi, Dies in Cairo". 
  6. "Analysis: Turkey Has Been in Libya Since Gaddafi’s Fall". see.news. 1 בדצמבר 2019. 
  7. Kinzer, Stephen (9 באוקטובר 1996). "Tirade by Qaddafi Stuns Turkey's Premier". 
  8. "Jawad Mella says Muammar Gaddafi is the only world leader who truly supports the Kurds". ekurd.net. 
  9. Traynor, Ian (24 במרץ 2011). "Turkey and France clash over Libya air campaign". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-23 במרץ 2020. 
  10. Turkey to make 'necessary contribution' to protect Libyan people, Trend.Az, 2011-03-20 (באנגלית)
  11. "Turkey says offered Gaddafi "guarantee" to quit Libya". 10 ביוני 2011. 
  12. "Turkey recognises Libyan rebels". France 24. 3 ביולי 2011. 
  13. "Haftar displeasure over Qatar, Turkey on display at Palermo". english.alarabiya.net. 
  14. "Haftar accuses Turkey of violating arms embargo on Libya - AW staff". AW. 
  15. "Turkey’s Vice President Oktay storms out of Libya conference in Italy - Turkey News". Hürriyet Daily News. 
  16. "Turkey raises concern over tension in Libya". yenisafak.com. Yeni Şafak. 
  17. "Turkey and Libya sign deal on maritime zones in the Mediterranean". Reuters (באנגלית). 28 בנובמבר 2019. בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2019. 
  18. "Libya arms embargo being systematically violated by UN states". The Guardian. 9 בדצמבר 2019. בדיקה אחרונה ב-9 בדצמבר 2019. 
  19. "Libyan National Army: Turkey supports terrorists, directly interferes in Libya". egypttoday. 29 ביוני 2019. בדיקה אחרונה ב-29 ביוני 2019. 
  20. "Haftar vows attacks on Turkish assets in Libya". france24. 29 ביוני 2019. בדיקה אחרונה ב-29 ביוני 2019. 
  21. https://www.aljazeera.com/news/2020/01/turkey-parliament-approves-military-deployment-libya-200102113511422.html
  22. "Turkey deploys troops to bolster Libyan government". BBC News. 6 בינואר 2020. בדיקה אחרונה ב-6 בינואר 2020. 
  23. "Turkey, Russia call for ceasefire in Libya on Jan 12". Reuters (באנגלית). 8 בינואר 2020. בדיקה אחרונה ב-8 בינואר 2020. 
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.