יחסי סלובניה–קרואטיה

סכסוכי גבול

סכסוכי הגבול בין שתי המדינות נוגעים ל:

• חלוקת המים הטריטוריאליים לשעבר ביוגוסלביה, במיוחד במפרץ פיראן
• הכפרירים בוז'יני, מליני, שקודליני ושקרילה הממוקמים מדרום לנהר דרגוניה באיסטריה, אשר נוהלו על ידי קרואטיה משנת 1954, לאחר הטיה מחדש של הנהר, ולטענת סלובניה הם חלק מהרשות המקומית סצ'ובליה
• סבטה גרה (פסגת טרדינה) בהרי ז'ומברק, כאשר הצבא הסלובני תופס עמדות שלפי הצד הקרואטי נמצאות בחלקן בשטח קרואטי
• פיתוליו המשתנים של הנהר מורה, ליד חוטיזה וסבטי מרטין נה מורי, שם המצב בשטח שונה מהתיאורים במפות ומסמכים רשמיים

סלובניה טוענת כי הגבול הימי במפרץ פיראן אינו עובר באמצע המפרץ, בעוד קרואטיה טוענת שכן. זה גורם לבעיות לדייגים מפני שישנו אזור בלתי מוגדר בו המשטרה הימית של כל מדינה עשויה לסייר. הגבול במפרץ פיראן קשור לגישה סלובנית למים בינלאומיים בצורת מסדרון שיחייב את קרואטיה לוותר על זכויותיה הבלעדיות על לפחות חלק מהמים הטריטוריאליים שלה ממערב לאומג.

אזור הדרגוניה השנוי במחלוקת ממוקם בסמוך לנקודת מעבר הגבול הרשמית סצ'ובליה-פלובניה, שהוקמה על ידי הסכם ביניים של שתי המדינות בשנות התשעים.

משאל עם הנוגע לאשרור ההסכם לבוררות בין סלובניה לקרואטיה בנוגע לסכסוך גבול מפרץ פיראן, נערך בסלובניה ביוני 2010. קרואטיה וסלובניה הסכימו לתת לבוררים מבחוץ לבוא עם תוכנית לחלוקת המפרץ בשנת 2009, בתקווה למצוא פתרון לסכסוך ולהקל על כניסת קרואטיה לאיחוד. אף כי הפרלמנטים בקרואטיה ובסלובניה אשררו את ההסכם, הפרלמנט הסלובני הצביע בנוסף לדרוש משאל עם לציבור בנושא העסקה.^[1] ההסכם נתמך על ידי 51.54% מהמצביעים והתנגדו לו 48.46% מהמצביעים.^[2] באוקטובר 2010, החוק הסלובני בנושא אשרור ההסכם הוכר אף פה אחד על ידי בית המשפט החוקתי בסלובניה כתואם לחוקה של סלובניה.^[3] השטרות הדיפלומטיים אודות ההסכם הוחלפו בין ממשלת סלובניה לממשלת קרואטיה ב־25 בנובמבר 2010. ההסכם נכנס לתוקף ב־29 בנובמבר 2010.^[4]

אזור כלכלי בלעדי של קרואטיה בים האדריאטי

סוגיה נוספת שנויה במחלוקת עם קרואטיה הייתה התנגדות סלובנית ואיטלקית להכרזת אזור הגנת האקולוגיה והדיג של קרואטיה (אזור כלכלי בלעדי) בים האדריאטי.

סלובניה חולקת על כך ודורשת גישה ישירה למים הבינלאומיים. מדיניות זו הייתה קיימת מאז סוף 2004, אך אינה כוללת את מדינות האיחוד האירופי (כלומר, סלובניה ואיטליה).

במשא ומתן עם האיחוד האירופי הוחלט כי קרואטיה יכולה להכריז על אזור הגנה אקולוגית למדינות שלישיות, אך לא למדינות האיחוד האירופי. כ-40% מכל תחום הדייג של סלובניה מקורו באזור.^[5]

בנק ליובליאנה

נושא פתוח נוסף הוא הפיצוי הכספי למפקידים הקרואטיים שאיבדו את חסכונותיהם בפירוק בנק ליובליאנה שהיה קיים בתקופה היוגוסלבית. במהלך אותה תקופה היה לבנק האמור סניף בזאגרב.^[6] בדצמבר 1991 אישרו הרשויות בקרואטיה להעביר שני שלישים מהחובות במטבע חוץ של סניף זאגרב בבנק ליובליאנה למספר בנקים קרואטיים. עם זאת, כ-132,000 לקוחות שמרו על חסכונותיהם בבנק ליובליאנה. עד 1994 הקים הפרלמנט הסלובני את בנק נובה לובליאנסקה (בנק לובליאנה החדש) עם נכסי הבנק הישן אך הוא לא כלל את חובותיו. בשנת 1995 הגיש הבנק הקרואטי פריברדנה בנקה זאגרב תביעה נגד בנק לובליאנה,^[7] לאחר שמשרד האוצר הקרואטי אישר זאת.^[8] בשנת 1997 הפרלמנט הסלובני דחה את כל התביעות נגד בנק ליובליאנה על ידי אזרחים זרים. בשנת 2001 האריך משרד האוצר בקרואטי את אישור התביעה לבנק זאגרבצ'קה בנקה .

שתי המדינות חתמו על הסכם נושאי הירושה משנת 2001, שעסק במשא ומתן בירושה לאחר פירוק יוגוסלביה.^[8] בשנת 2002 נערך משא ומתן בנושא הירושה על ידי הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים בבזל, אך קרואטיה ובוסניה והרצגובינה דחו את המודל המוצע בו יצטרכו להחזיר את כספי המפקידים. המשא ומתן נתקע לאחר מכן.

בשנת 2010, לאחר הסכם קוסור-פאחור, הסכים הצד הקרואטי לעמדת סלובניה, שהייתה תנאי מקדים לכך שקרואטיה תסיים את המשא ומתן עם האיחוד האירופי בנוגע לפרק 4 של אמנת האיחוד, תנועה חופשית של הון.^[7][9][10]

עמדת סלובניה טענה כי הפיצוי הוא נושא ירושה, ואף הציבה את עמדתה כתנאי לקבלת קרואטיה לאיחוד האירופי, לאחרונה ביולי וספטמבר 2012.^[6] באפריל 2012 העבירה קרואטיה מסקנה שלפיה מדובר בסכסוך בלבד בין הבנק לחוסכים בקרואטיה, ויש לפתור אותה בבתי משפט.^[10] הנציבות האירופית רואה בכך סוגיה דו צדדית.^[11]

ב-6 בנובמבר 2012, פסק בית הדין האירופי לזכויות אדם פסק דין מדרגה ראשונה בתיק אלישיץ ואחרים נ' בוסניה והרצגובינה, קרואטיה, סרביה, סלובניה והרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה, ומצא כי סלובניה פעלה בניגוד לאמנה האירופית לזכויות אדם והורה עליה לפצות את המבקשים וכל האחרים בתפקידם (חוסכי בנק ליובליאנה בודדים).^[12] בקרואטיה, יש שפירשו זאת כתקדים לסוגיה הדיפלומטית,^[13][14] אך שר החוץ הסלובני קארל ארייבץ פרסם הצהרה לפיה מדובר בסוגיה נפרדת מהנושא הדיפלומטי, אלא שהאחרון עסק ב"חוב מועבר".^[15]

ב-7 בפברואר 2013 אמרו שרי החוץ של קרואטיה וסלובניה כי הם פתרו את בעיית בנק ליובליאנה לשעבר, שאיימה להכשיל את הצטרפותה של קרואטיה לאיחוד האירופי ביולי אותה שנה.^[16]

תחנת הכוח הגרעינית קרשקו

חברות האנרגיה הלאומיות של שתי המדינות מנהלות במשותף את תחנת הכוח הגרעינית קרשקו , שהוקמה עוד בתקופת יוגוסלביה, והיו להם מחלוקות שונות, בעיקר בין השנים 1997–2001.^[17][18][19]