נציגויות דיפלומטיות של ישראל בעולם
המדינות בהן קיימות נציגויות ישראליות בכחול
משרד החוץ של מדינת ישראל מפעיל ברחבי העולם כמאה משלחות דיפלומטיות, מתוכן 77 שגרירויות, 20 קונסוליות כלליות ומשרדי ייצוג ו-5 משלחות מיוחדות. בשל העובדה שלישראל יחסים דיפלומטיים עם כ-160 מדינות, רבות מהשגרירויות מואמנות ליותר ממדינה אחת. בנוסף, לישראל שבעה שגרירים ניידים היושבים בירושלים ומואמנים למדינות שונות ברחבי העולם.
רקע
מספר הנציגויות של מדינת ישראל לאורך השנים, בהשוואה למספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. מתבסס על נתוני מדד הדיפלומטיה הישראלית 2014
בשנים שקדמו להקמת המדינה היו פרוסים נציגי הסוכנות היהודית במדינות רבות, ובכמה מהן נהנו ממעמד דומה לזה של נציגים דיפלומטיים. לאחר קום המדינה ומשעה שאותן מדינות הכירו בה, הפכו שלוחות אלו של הסוכנות לנציגויות רשמיות של מדינת ישראל. שר החוץ, משה שרת, הכריע כי הנציגויות החדשות יוגדרו צירויות ולא שגרירויות, וזאת מטעמי צניעות.[1] הצירות הראשונה של ישראל נפתחה בוורשה (פולין) ב-26 בספטמבר 1948.[2] עד סוף 1949 זכו למעמד רשמי גם צירויות ישראל באנקרה, בואנוס איירס, בודפשט, בוקרשט, בלגרד, בריסל, וושינגטון, לונדון, מונטווידאו, מונטריאול, מוסקבה, סידני, פראג, פריז, ורומא וכן הנציגויות לאו"ם בניו יורק וז'נבה, כשלצדן פועלות גם קונסוליות רשמיות באיסטנבול, אמסטרדם, אתונה, וינה, לוס אנג'לס, ניו יורק וציריך.
בעשורים הראשונים לקיומה השתדלה ישראל לפתוח נציגות דיפלומטית בכל מדינה שהסכימה לכונן עמה יחסים דיפלומטיים, מתוך רצון לבסס את מעמדה בקהילה הבינלאומית, בפרט בשל הסכסוך הישראלי-ערבי. ישראל עשתה מאמצים רבים להתקרב אל מדינות אסיה ואפריקה, שהחלו להשתחרר באותן שנים מעול הקולוניאליזם. בשנים 1950–1959 עלה מספר הנציגויות התושבות של ישראל בעולם מ-37 ל-80. בשנת 1967, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים, היו לה כבר 96 נציגויות דיפלומטיות תושבות ברחבי העולם.[3]
בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים חלה פגיעה במעמדה הבינלאומי ישראל, דבר שגרם לצמצום מספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. כפועל יוצא, נאלצה ישראל לסגור רבות מנציגויותיה בעולם. האירועים הבולטים ביותר בהקשר זה הם ניתוק היחסים עם ברית המועצות ועם מרבית מדינות הגוש הקומוניסטי אחרי מלחמת ששת הימים וניתוק היחסים עם מרבית מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור. רק עם השתנות הנסיבות הדיפלומטיות בעקבות סיום המלחמה הקרה ותחילתו של תהליך שלום בין ישראל לשכנותיה בשנות ה-90 של המאה ה-20, התאפשר כינונם מחדש של מרבית היחסים הדיפלומטיים שנותקו. בד בבד, נפילת מסך הברזל הביאה ליצירתן של מדינות חדשות רבות במזרח אירופה ומרכז אסיה, שרובן שאפו לכונן יחסים עם ישראל. ואולם, לא בכל מדינה שעמה כוננו או חודשו היחסים נפתחה גם נציגות דיפלומטית ישראלית. בפועל, בעשור השני של שנות האלפיים, מחזיקה ישראל נציגות דיפלומטית תושבת רק בכמחצית מהמדינות שעמן יש לה יחסים דיפלומטיים מלאים. בנובמבר 2017, לפני ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באפריקה, הכריז כי ישראל תפתח שגרירות בקיגאלי בירת רואנדה, אולם עם אישור תקציב המדינה ל-2019 נקבע כי ישראל תסגור 7 נציגויות דיפלומטיות[4].
רשימת נציגויות ישראל בעולם
.svg.png.webp){kind=small}
.svg.png.webp){kind=small}
שגרירים ניידים
| מקום מושבו/ה | מואמן/ת ל- | שגריר מכהן |
|---|---|---|
| ירושלים |   | אליהו ירושלמי |
| ירושלים |   | אייל סלע |
| ירושלים |  | דן אוריין |
| ירושלים |  | חנן גודר |
| ירושלים |        | טיבור שלוסר |
| ירושלים |     | לא מאויש |
| ירושלים |     | גרשון קידר |
| ניו יורק |    | מוטי עמיחי |
נציגויות דיפלומטיות של ישראל שנסגרו
| נציגות | סוג | מואמנת ל- | שנת פתיחה | שנת סגירה | הסיבה לסגירה |
|---|---|---|---|---|---|
| דאלאס | קונסוליה כללית |  | 1960 | 1962 | פתיחת קונסוליה כללית ביוסטון |
| קלן | קונסוליה כללית |  | 1955 | 1967 | העברת השירות הקונסולרי לשגרירות בבון |
| קונקרי | שגרירות |  | 1959 | 1967[64] | ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות פרוץ מלחמת ששת הימים |
| אמסטרדם | קונסוליה כללית |  | 1949 | 1970 | |
| קמפלה | שגרירות |  | 1962 | 1972 | ניתוק יחסים מצד אידי אמין |
| פור לאמי | שגרירות |  | 1961 | 1972 | ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב |
| ברזוויל | שגרירות | | 1960 | 1972 | ניתוק יחסים עם ישראל בשל קשרים עם הגוש המזרחי |
| ניאמי | שגרירות |  | 1961 | 1972 | ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב |
| במאקו | שגרירות |  | 1960 | 1972 | ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב |
| לומה | שגרירות |  | 1962[65] | 1973 | ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור |
| הוואנה | שגרירות |  | 1960 | 1973 | ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור |
| טננריב | שגרירות | | 1960 | 1973 | ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור |
| בנגי | שגרירות |  | 1961 | 1973 | ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור |
| קיגלי | שגרירות |  | 1962 | 1973 | ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור |
| קוטונו | שגרירות |  | 1964 | 1973 | ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור |
| ואגאדוגו | שגרירות |  | 1964 | 1973 | ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור |
| דאר א-סלאם | שגרירות |  | 1961 | 1973 | ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור |
| לוסקה | שגרירות | | 1964 | 1973 | ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור |
| פריטאון | שגרירות |  | 1961 | 1973 | ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור |
| ליברוויל | שגרירות | | 1963 | 1973 | ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור |
| מונרוביה | שגרירות |  | 1957 | 1973 | ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור |
| פנום פן | שגרירות |  | 1967[66] | 1975[67] | הצטננות היחסים עד לניתוקם על ידי הקמר רוז' |
| טהראן | שגרירות |  | 1964 | 1979[68] | ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות המהפכה האסלאמית |
| יוהנסבורג | קונסוליה כללית | .svg.png.webp){kind=small} דרום אפריקה (1928-1994)  | 1949 | 1980 | |
| ביירות | נציגות |  | 1982[69] | 1984 | ביטול הסכם ישראל-לבנון והתחזקות המעורבות הסורית |
| פורט או פרינס | שגרירות |  | 1973 | 1990 | |
| קולומבו | "מדור אינטרסים"[70] |  | 1983 | 1990 | ניתוק יחסים |
| ציריך | קונסוליה כללית |  | 1949 | 1990[71] | סיבות תקציביות[72] |
| קינגסטון | שגרירות |  | 1975[73] | 1995~[74] | |
| סובה | שגרירות |  | 1987 | 1995~[74] | סיבות תקציביות |
| טגוסיגלפה | שגרירות |  | 1986 | 1995~[74] | סיבות תקציביות |
| מילנו | קונסוליה כללית |  | 1967[75] | 1996[76] | סיבות תקציביות |
| מבבנה | שגרירות |  | 1968[77] | 1996 | סיבות תקציביות |
| לילונגווה | שגרירות |  | 1964[78] | 1997 | סיבות תקציביות |
| רבאט | משרד קישור |  | 1994[79] | 2000[80] | ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה |
| תוניס | נציגות |  | 1996[79] | 2000[81] | ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה |
| מסקט | נציגות מסחרית |  | 1996[79] | 2000[82] | ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה |
| אלכסנדריה | קונסוליה כללית |  | 1982[83] | 2002[84] | סיבות תקציביות |
| הררה | שגרירות | | 2002[85] | סיבות תקציביות | |
| סידני | קונסוליה כללית |  | 1949 | 2002[85] | סיבות תקציביות |
| ריו דה ז'ניירו | קונסוליה כללית |  | 1949 | 2002[85] | סיבות תקציביות |
| קינשאסה | שגרירות | .svg.png.webp){kind=small} קונגו (1960-1971)  | 1982[86] | 2003 | |
| לה פאס | שגרירות |  | 1975 | 2003 | סיבות תקציביות |
| קראקס | שגרירות |  | 1958 | 2009[87] | ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה |
| נואקשוט | שגרירות | .svg.png.webp){kind=small} | 1999 | 2009 | ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה |
| מרסיי | קונסוליה כללית |  | 1951 | 2015 | סיבות תקציביות |
| פילדלפיה | קונסוליה כללית | | 1964[88] | 2015 | סיבות תקציביות |
| סן סלוודור | שגרירות |  | 1974[89] | 2016[90] | סיבות תקציביות |
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ ההחלטה התבססה על המלצות מסמך שהוגש לוועדת המצב ב-9 בינואר 1948 שכותכתו "קווים למבנה משרד החוץ ושירות החוץ של המדינה היהודית", שהוכן על ידי חניכי המוסד להשתלמות
- ↑ תיעוד ויזואלי של פתיחת הצירות הישראלית הראשונה בעולם, בבלוג של ארכיון המדינה
- ↑ התפתחות יחסי החוץ של ישראל 1948 עד 2003, באתר משרד החוץ
- ↑ שי ניר, מי צריך שגרירות בדבלין?, דבר ראשון (אתר אינטרנט), 12 בינואר, 2018
- ↑ ב-1960 נפתחה שגרירות ישראל בלאגוס, אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1993 נפתחה השגרירות מחדש וב-2001 עברה לבירה החדשה אבוג'ה.
- ↑ "פריצת דרך: ישראל פותחת נציגות דיפלומטית רשמית באבו דאבי", באתר וואלה! NEWS, 27 בנובמבר 2015
- ↑ השגרירות נפתחה באבידג'אן בראשית שנות ה-60' אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1985 הוכרז על חידוש היחסים וב-2 בדצמבר 1986 הגיש השגריר שמעון אגור את כתב האמנתו.
- ↑ שגרירות ישראל נפתחה באדיס אבבה ב-1962 אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור ונפתחה שוב רק ב-1989 לאחר חידוש היחסים.
- ↑ עד 1953 שימשה הקונסוליה הכללית במונטריאול כנציגות העיקרית של ישראל בקנדה
- ↑ תיפתח צירות ישראלית בנורווגיה, חרות, 22 באוגוסט 1955
- ↑ הדגל הישראלי הונף באיסטנבול, הד המזרח, 18 בנובמבר 1949
- ↑ הנציגות נפתחה כקונסוליה ואחר כך כצירות. במשך שנים ארוכות נדחו מאמציה של ישראל להעלות את דרג היחסים. רק בדצמבר 1991 הסכימה טורקיה להעלות את דרג היחסים עם ישראל לשגרירות. ב-2011, בעקבות אירועי המשט לעזה, הודיעה טורקיה על הורדת דרג היחסים לרמת מזכיר שני בלבד. ביוני 2016 הגיעו ישראל וטורקיה להסכם פיוס שכולל את החזרת דרג היחסים לקדמותו, ובנובמבר 2016 הוחלט למנות את איתן נאה לתפקיד שגריר ישראל באנקרה.
- ↑ צירות ישראל באסונסיון נפתחה כבר ב-1950. מאוחר יותר שודרגה לשגרירות אך נסגרה ב-2002 מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש רק ב-2015.
- ↑ שגרירות ישראל נפתחה בגאנה ב-1957 אך נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
- ↑ ההחלטה לפתוח שגרירות באשגאבט התקבלה ב-2009 אך דחיית שני שגרירים שהציעה ישראל על ידי ממשלת טורקמניסטן גרמה לעיכוב בפתיחת השגרירות. אלי ברדנשטיין, לראשונה: ימונה שגריר ישראלי בטורקמניסטן, באתר nrg מעריב, 8 באפריל 2013
- ↑ החל בשנת 1954 החזיקה ישראל באתונה משרד ייצוג בדרג ציר, אך עד 1990 לא קיבלה אישור להקים נציגות דיפלומטית מלאה. על ניסיונות קודמים להעלות את היחסים לדרג של שגרירות ראו: יחסי ישראל–יוון, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
- ↑ נפתחה כצירות וב-1955 הפכה לשגרירות
- ↑ נציגות ישראלית פעלה בבודפשט מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
- ↑ ידיעה בעיתון כאן
- ↑ נציגות ישראלית פעלה בבלגראד (אז בירת יוגוסלביה) מ-1949 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967. ב-1992, שנה לאחר כינון היחסים בין ישראל לסרביה, נשלח ממונה מטעם ישראל לסרביה וב-1997 נפתחה רשמית השגרירות.
- ↑ ישראל ותאילנד כוננו יחסים דיפלומטיים ב-1953. בשנים 1954–1958 יוצגה ישראל בתאילנד על ידי קונסול כבוד בבנגקוק, ושגריר לא תושב, שמקום מושבו בטוקיו. ראו גם משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 197-199
- ↑ נפתחה במקור כצירות בריו דה ז'ניירו, שהייתה אז בירת ברזיל. ב-1973 עברה השגרירות לבירה החדשה ברזיליה.
- ↑ נפתחה בתחילה כנציגות למוסדות הקהילה האירופית. מאמר על התפתחות היחסים
- ↑ שגרירות ישראל בגרמניה המערבית נפתחה ב-1965 בעיר בון. ב-1991, לאחר איחודה של גרמניה, פתחה ישראל קונסוליה כללית בברלין. ב-1999 הועברו מוסדות הממשל הגרמני לברלין ובשנת 2000 עברה לשם גם שגרירות ישראל. תיאור פתיחת השגרירות ב-1965: בטקס שגרתי שערך 10 דקות נפתחה שגרירות ישראל בגרמניה, מעריב, 25 באוגוסט 1965
- ↑ כוננו יחסים דיפלומטיים בין ישראל להלוציה, דבר, 25 ביוני 1951 (עד אז יוצגה ישראל בשווייץ על ידי הקונסוליה בציריך).
- ↑ הודעה באתר משרד החוץ
- ↑ ב-1960 נוסדה שגרירות ישראלית בדקר (תחילה בירת הפדרציה של מאלי ולאחר מכן בירת סנגל), אך היא נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
- ↑ בין 1949 ל-1952 הציר שישב בבריסל היה מואמן גם להולנד
- ↑ ב-1973 פתחה ישראל קונסוליה בהונג קונג בתקווה להתקרב לסין, אך באוקטובר 1974 הוחלט על סגירתה מסיבות תקציביות. ראו גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
- ↑ כתבה על פתיחת השגרירות, 14 במרץ 2015
- ↑ נפתחה כצירות וב-1959 הפכה לשגרירות
- ↑ השגרירות בולינגטון נסגרה ב-2001 מסיבות תקציביות. ב-2011 נפתחה מחדש.
- ↑ צירות ישראל בוורשה נפתחה בספטמבר 1948 והייתה הנציגות הדיפלומטית הראשונה של ישראל בעולם. ב-1967 נסגרה השגרירות בעקבות ניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי. ב-1986 פתחה ישראל בוורשה משרד אינטרסים, שלאחר חידוש היחסים הפך לשגרירות.
- ↑ המשרד נקרא תחילה "משרד הכלכלה והסחר של ישראל" וב-1995 שונה שמו ל"משרד הכלכלה והתרבות". על הרקע לפתיחת המשרד ראו: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 287-292
- ↑ הודעה על פתיחת הקונסוליה בטורונטו
- ↑ שגרירות ישראל פעלה ביאונדה החל ב-1960 ונסגרה ב-1973 עקב ניתוק היחסים מצד ממשלת קמרון בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1984 פתחה ישראל משרד אינטרסים ביאונדה וב-1986 נפתחה השגרירות מחדש לאחר חידוש היחסים. ראו: גד גולן מונה לשגריר ישראל בקמרון, מעריב, 1 בספטמבר 1986
- ↑ הנציגות ברנגון (כיום יאנגון) נפתחה כצירות והפכה בדצמבר 1957 לשגרירות.
- ↑ החליפה את הקונסוליה בדאלאס
- ↑ נפתחה כצירות ובאוקטובר 1952 הפכה לשגרירות
- ↑ צירות ישראלית תוקם בפרו, מעריב, 28 באוגוסט 1956. באוגוסט 1958 הפכה לשגרירות.
- ↑ משנת 1958 ועד לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים יוצגה ישראל בליסבון על ידי קונסוליה כללית. על פתיחת השגרירות ראו: שגריר ישראל בליסבון הגיש כתב האמנתו, דבר, 19 ביוני 1977
- ↑ בכרכרה מלכותית הוסע השגריר הישראלי הראשון בספרד לארמון, מעריב, 21 בפברואר 1986
- ↑ עד לכינון יחסים מלאים ב-1992 פעלה הקונסוליה הכללית בבומביי (כיום מומבאי) כנציגות היחידה של ישראל בהודו. הקונסוליה נסגרה באוגוסט 2003 משיקולי תקציב ונפתחה שוב ב-2004
- ↑ ידיעה בעיתון כאן
- ↑ ב-1948 נפתחה במוסקבה צירות ישראל לברית המועצות. ב-1953 הנציגות נסגרה עקב משבר ביחסים, אך בהמשך אותה שנה נפתחה מחדש וב-1954 שודרגה לשגרירות. השגרירות נסגרה ב-1967 עקב ניתוק היחסים בין ברית המועצות לישראל בעקבות מלחמת ששת הימים.
- ↑ ידיעה על פתיחת הקונסוליה, 1982
- ↑ הודעה על חנוכת הקונסוליה במינכן באתר משרד החוץ. קונסוליה ישראלית ובה קונסול וקצין עליה פעלה במינכן בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה.
- ↑ השגרירות במינסק נסגרה ב-2003 מסיבות תקציביות ונפתחה שוב ב-2004.
- ↑ החל מסוף שנות ה-50' החזיקה ישראל במנילה משרד בראשות ממונה זמני.
- ↑ ציר ישראל במכסיקו הגיש כתב האמנתו, דבר, 1 בנובמבר 1953
- ↑ בין השנים 1973 ל-1989 נותקו היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לקניה, אך ישראל המשיכה להחזיק נציגות בניירובי.
- ↑ על נסיבות פתיחת הנציגות: יחסי ישראל–קפריסין, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
- ↑ קונסוליה ישראלית בסאו פאולו פעלה עד 2002 אך נסגרה מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש ב-2010.
- ↑ נציגות ישראלית פעלה בסופיה עד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
- ↑ שגרירות ישראל נפתחה בסיאול ב-1968 אך ב-1977 החליטה ישראל לסגור אותה מסיבות תקציביות. מאז 1979 ובמשך למעלה מעשור ניסתה ישראל להשיג את הסכמתה של ממשלת קוריאה הדרומית לפתיחה מחדש של הנציגות, אך ללא תוצאה. ראו גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
- ↑ במהלך שנות ה-60' פתחה ישראל נציגות מסחרית בסינגפור, שהפכה ב-1969 לשגרירות בעקבות העלאת דרג היחסים. ידיעה בעיתון דבר, 11 במאי 1969
- ↑ שגריר ישראל מרפא שרים, מעריב, 2 באוקטובר 1966
- ↑ נפתחה כצירות, ב-1958 הפכה לשגרירות
- ↑ נציגות ישראלית פעלה בפראג מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
- ↑ ביוני 1949 הסכימה ממשלת דרום אפריקה לפתיחת קונסוליה כללית של ישראל ביוהנסבורג ואחר כך הכירה בקונסול אדוארד דויד גויטיין כציר ישראל בדרום אפריקה. מאז היו לישראל שני מוסדות שייצגו אותה שם – הצירות, שישבה בפרטוריה ובקייפטאון לסירוגין, וקונסוליה כללית ביוהנסבורג. ב-1963 הורידה ישראל את דרג הייצוג שלה בדרום אפריקה בשל מדיניות האפרטהייד אך החזירה אותו לקדמותו ב-1967.
- ↑ כך הגיש צירנו בפריס את כתב ההרשאה, הצופה, 7 ביולי 1949. בספטמבר 1952 הפכה מצירות לשגרירות.
- ↑ מושבה של הצירות הישראלית באוסטרליה היה בתחילה בסידני
- ↑ ש. גינוסר הגיע לרומא, דבר, 13 ביוני 1949
- ↑ לקראת חידוש היחסים עם גינאה - מסמכים על ניתוק היחסים ב 5 ביוני 1967, בבלוג של ארכיון המדינה
- ↑ נפתחה שגרירות ישראל בבירת טוגו, דבר, 27 בפברואר 1962
- ↑ רפאל בן שלום - שגריר בקמבודיה, דבר, 19 בדצמבר 1966
- ↑ משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 217
- ↑ חילוץ הישראלים מאיראן (1979)
- ↑ דוד קמחי, משרד החוץ בביירות 1982–1984, בתוך משרד החוץ: 50 השנים הראשונות, כתר הוצאה לאור, 2002, עמ' 186-193
- ↑ יחסי ישראל וסרי לנקה (ציילון) מעולם לא הבשילו לידי החלפת שגרירויות. בשנת 1958 שלחה ישראל נציג למדינה, בתקווה כי זו תסכים לפתיחת נציגות דיפלומטית ישראלית רשמית בשטחה, אך הסכמה כזו לא התקבלה. ב-1970 נותקו היחסים בלחץ מדינות ערב. כאשר חודשו ב-1983, פתחה ישראל בקולומבו "מדור אינטרסים" שפעל בחסות שגרירות ארצות הברית, אך היחסים נותקו שוב ב-1990 והנציגות הישראלית התפנתה. היחסים חודשו לבסוף בשנת 2000, אך ישראל החליטה כי תיוצג במדינה על ידי שגריר לא תושב. ראו: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 179-189
- ↑ ראו למשל כאן
- ↑ בדיון שהתקיים בכנסת ב-11 במאי 1993 נתן שר החוץ, שמעון פרס, את ההסבר הבא: "ההחלטה לסגור את הקונסוליה בציריך נובעת מכך שהמרחק בין ברן לבין ציריך הוא קטן יותר, למשל, מהמרחק שבין מוסקבה לבין לנינגרד. אם אתה שואל אותי, הגיוני יותר לפתוח קונסוליה בלנינגרד, או בפטרוגרד, שבהן יש גם יהודים וגם מסחר. אנחנו אפילו מתכוונים לפתוח קונסוליה בשנחאי, מפני שהמרחק בין בייג'ינג לבין שנחאי גדול יותר מאשר המרחק בין ברן לבין ציריך, וגם האפשרויות הן חדשות ומרתקות. אנחנו עושים מיפוי חדש של הקונסוליות, מפני שבדרך הטבע אין לנו תקציב לענות על כל הצרכים הרבים שיש לנו."
- ↑ ישראל תפתח שגרירות בג'מאיקה, דבר, 17 באפריל 1975
- 1 2 3 ראו ידיעה כאן
- ↑ עד 1966 עמד בראש הקונסוליה במילנו קונסול כבוד.
- ↑ על אף סגירת הקונסוליה ממשיכה ישראל להחזיק במילאנו נספחות מסחרית.
- ↑ מ-1968 ועד 1973 שימש השגריר בלוסקה כשגריר לא תושב לסווזילנד. ב-1973, לאחר ניתוק היחסים בין זמביה לישראל, עמד בראש הנציגות במבבנה ממונה זמני, עד למינוי השגריר מאיר גביש ב-1976.
- ↑ גדעון שוחט שגריר במלאווי, דבר, 16 ביולי 1964. ישראל החזיקה קונסוליה כללית בבלנטייר וזו הפכה ב-1964 לשגרירות ישראל במלאווי, אשר מאוחר יותר עברה לבירה לילונגווה.
- 1 2 3 המזרח התיכון וצפון אפריקה באתר משרד החוץ
- ↑ תומר שדמי ועלי ואקד, מרוקו: יחסים של שנים נותקו בשיחת טלפון, באתר ynet, 24 באוקטובר 2000
- ↑ הודעת דובר משרד החוץ, 22 באוקטובר 2000
- ↑ קרן צוריאל, יחסים סוערים, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2000
- ↑ ידיעה בעיתון ניו יורק טיימס, 22 באפריל 1982
- ↑ דיאנה בחור, ישראל סגרה את הקונסוליה באלכסנדריה, באתר ynet, 2 בספטמבר 2002
- 1 2 3 אתר משרד החוץ
- ↑ שגרירות ישראל לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נפתחה ב-1960 בלאופולדוויל (שמה הקודם של קינשאסה) אך נסגרה ב-1973 כאשר נותקו היחסים עם ישראל. בשנת 1982 הייתה זאיר (שמה החדש של המדינה) הראשונה מבין מדינות אפריקה שחידשה את יחסיה עם ישראל, והשגרירות נפתחה מחדש.
- ↑ רויטרס, ונצואלה ניתקה הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל, באתר ynet, 15 בינואר 2009
- ↑ מעריב, 11 ביוני 1964
- ↑ ראו כאן
- ↑ איתמר אייכנר, משבר דיפלומטי: שגרירות תועבר מישראל לרמאללה?, באתר ynet, 17 בינואר 2016
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.