קונבאייר F-106 דלתא דארט
| קונבאייר F-106 דלתא דארט Convair F-106 Delta Dart | ||
|---|---|---|
 | ||
| מאפיינים כלליים | ||
| סוג | מטוס יירוט אל־ראות חד־מושבי | |
| ארץ ייצור |  | |
| יצרן | קונבאייר | |
| טיסת בכורה | 26 בדצמבר 1956 | |
| תקופת שירות | 1959 – 1998 חיל האוויר האמריקאי – 1987, משמר האוויר הלאומי האמריקאי – 1988, NASA – 1998 | |
| יחידות שיוצרו | 342 (2 אב-טיפוס, 277 F-106A, 63 F-106B) | |
| ממדים | ||
| אורך | 21.56 מטר | |
| גובה | 6.18 מ' | |
| מוטת כנפיים | 11.67 מ' | |
| משקל ריק | 10,725 ק"ג | |
| משקל המראה מרבי | 17,350 ק"ג | |
| ביצועים | ||
| מהירות מרבית | 2,455 קמ"ש (2.31 מאך) | |
| קצב נסיקה | 9,200 מ'/דקה | |
| טווח טיסה מרבי | 2,700 ק"מ (עם מכלי־נתק) | |
| סייג רום | 17,500 מ' | |
| חימוש | ||
| תותחים | תא חימוש פנימי ל-4 טילי אוויר־אוויר AIM-4E/F/G סופר פלקון (שניים בעלי ביות מכ"ם פעיל למחצה ושניים בעלי ביות תת-אדום) וכן טיל AIM-26 פאלקון גרעיני או רקטה AIR-2 ג'יני. במסגרת פרויקט "סיקס-שוטר" (1972) הותקנו בחלק מהמטוסים תותח M61 וולקן 20 מ"מ 6 קני. התותח החליף את טיל ה-AIM-26 / רקטת הג'יני | |
| הנעה | ||
| פראט אנד ויטני J75-17 סילוני בעל מבער אחורי, 11,130 ק"ג דחף | ||
| תרשים | ||
 תרשים המטוס | ||
קונבאייר F-106 דלתא דארט הוא מטוס יירוט על-קולי מהדור השני וחלק ממטוסי סדרת המאה שפותח על ידי חברת קונבאייר בארצות הברית באמצע שנות ה-50. המטוסים הראשונים נכנסו לשירות באוקטובר 1959, והתמידו בשירות עד 1988. חיל האוויר האמריקאי היה המפעיל העיקרי של כלי הטיס, ובשיא השימוש בו הופעלו 13 טייסות בו זמנית [דרוש מקור].
היסטוריה
המטוס הוא פרי פיתוחו של מטוס קודם של החברה, הקונבאייר F-102 דלתא דאגר. פיתוחו של ה-F-106 דלתא דארט החל בעקבות בקשת חיל האוויר האמריקאי למיירט על קולי בעל יכולת טיסה במהירות 2 מאך בגובה מקסימלי של 35,000 רגל (10,670 מטרים). כמו כן, נדרש כי למטוס תהיה יכולת לפעול בכל מזג אוויר וסייג רום של 70,000 רגל (21,335 מטר).
במהלך טיסת המבחן הפגין המטוס ביצועים מאכזבים, וחיל האוויר האמריקאי כמעט והחליט על ביטול הפיתוח. במקום ביטול התוכנית, צומצמה הזמנתם של כ-650 מטוסים כדי לחסוך בהוצאות, כך שבמקום 1,000 כלי טיס מתוכננים, נרכשו רק 350. מתוך 350 המטוסים שנרכשו, 277 מתוכם היו מדגם A ו-63 מתוכם היו מדגם האימון B, הדו-מושבי.
התאמה טובה יותר של ה-F-106, מקודמו, ה-F-102 לחוק השטחים האווירודינמי החיוני, בתוספת שיפורים שבוצעו במנוע ואוויוניקה הביאו את המטוס לסטנדרט הרצוי, והמטוס נכנס לשירות פעיל באוקטובר 1959. המטוס זה היה מהמטוסים היחידים שהפעילו את רקטת האוויר-אוויר הגרעינית, AIR-2 ג'יני. המטוס הוצב באלסקה, איסלנד, ארצות הברית, ולפרקים גם בגרמניה ובקוריאה הדרומית.
גלריה
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מטוסי ה-F האמריקניים | ||
|---|---|---|
| לפני שנת 1963 | F-84 • F-86 • F-87 • F-88 • F-89 • F-91 • F-92 • F-93 • F-94 • F-95 • F-96 • F-97 • F-98 • F-99 • F-100 • F-101 • F-102 • F-103 • F-104 • F-105 • F-106 • F-107 • F-108 • F-109 • F-110 • F-111 | |
| אחרי שנת 1963 | F-1 • F-2 • F-3 • F-4 • F-5 • F-6 • F-7 • F-8 • F-9 • F-10 • F-11 • YF-12 • F-13 • F-14 • F-15 • F-16 • F-117 • YF-17 • F-18 • F-19 • F-20 • F-21 • F-22 • YF-23 • F-35 | |
| שיטת ציון כלי טיס של שלושת הכוחות המזוינים של ארצות הברית (1962) | ||
רישיון cc-by-sa 3.0