שטיחת עשבים בשבועות

מנהג עתיק לקשט את בתי הכנסת בצמחייה לכבוד שבועות. מוריץ דניאל אופנהיים, 1880.

קישוט הבית ובית הכנסת במיני צמחים שונים הוא מנהג אשר נהוג לקיימו בחג השבועות על ידי עיטור וקישוט הבית ובית הכנסת בפרחים, שושנים, עשבים בשמים ועוד, וכן על ידי העמדת אילנות בבית ובבית הכנסת, למנהג זה ישנם מקורות קדומים ביותר, ונראה שכבר בימי מרדכי היהודי נהגו בכך היהודים. כיום המנהג רווח בעיקר בקרב האשכנזים אך גם ספרדים רבים מקיימים אותו. בקהילות השונות ישנן דרכים רבות כיצד לקיים מנהג זה.

מנהג זה עורר פולמוס הלכתי בדין חוקות הגויים כיון שיש דימוי בינו לבין העמדת עץ אשוח אשר נהוגה אצל הנוצרים בחג המולד

מנהג זה כולל בתוכו בעיקר שני מנהגים שונים שטיחת עשבים והעמדת עצים, אך נוצר בלבול בין שני המנהגים ורבים אינם מבחינים בין השניים, בערך זה נכללו גם מנהגים קרובים לשני מנהגים אלו, כדלהלן:

מקור

שטיחת עשבים

מקובל שהמקור הקדום ביותר למנהג זה הוא במנהגי המהרי"ל:

נוהגין להשטיח רצפת בית הכנסת בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל. ומתי שחל שבועות ביום א' הנהיג מהר"י סג"ל להשטיח העשבים בהכנסת שבת

— ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות שבועות ב

והרמ"א פסק דין זה להלכה:

ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים, זכר לשמחת מתן תורה

— שלחן ערוך אורח חיים סימן תצד סעיף ג בהגה

אך החיד"א מצא שמקור מנהג זה קדום יותר:

יש סמך למנהג זה ממ"ש באגדה^[1] דהמן אמר לאחשורוש דמנהג ישראל לשטוח עשבים בעצרת

— ברכי יוסף או"ח סי' תצ"ד סק"ו

.

ואכן, בתרגום שני למגילת אסתר מוזכר מנהג דומה לזה:

ועולים על גג בית הכנסת שלהם ומפזרים שושנים ותפוחים ומלקטים אותם ואומרים: 'כשם שאנו מלקטים השושנים והתפוחים האלה ככה יתלקטו בני האומות מבינינו'.

— תרגום שני על מגילת אסתר ג ח^[2]

העמדת אילנות

במקביל למנהג שטיחת העשבים, ישנו מנהג להעמיד עצים בבית ובבית הכנסת, והמקור לכך הוא בדברי המגן אברהם:

נוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים, ונראה לי הטעם - שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן^[3] ויתפללו עליהם.

— מגן אברהם סימן תצד סק"ה

אופני קיום המנהג

המנהג כיום רווח בעיקר אצל האשכנזים אך גם אצל הספרדים יש שנוהגים לקיימו. כאמור, המקור המוכר ביותר למנהג זה הוא בדברי המהרי"ל והוא כותב שהמנהג היה לשטוח על רצפת הבית ובית הכנסת מיני צמחים בעלי ריח נעים כמו בשמים ושושנים.

המגן אברהם הוסיף את המנהג להעמיד אילנות בבית ובבית הכנסת, אך המשנה ברורה כתב שהגר"א ביטל את המנהג הזה כיון שכיום זהו מנהג הגויים להעמיד אילנות ביום חגם. לעומתו כתב בספר דעת תורה^[4] בשם ספר יוסף דעת^[5] "דמנהגן של ישראל להעמיד אילנות תורה היא" ולהלן יורחב במחלוקת זו. את האילנות צריך להעמיד (כדי להביאם לעולם האצילות), והתוחבים זמורות בכותל טעות בידם^[6].

יש הנוהגים לעטר את ארון הקודש ואת ספרי התורה בעצמם, או להשליך על בפר התורה ורדים וכדומה.

כיום אין מי שנוהג לשטוח את הרצפה אלא תולים את הפרחים על הקירות, סביב ארון הקודש וכדומה, וכן נותנים בתוך עציצים, כמו כן כיום מקשטים גם בפרחים שאינם נותנים ריח אלא נוי בלבד, ואפילו בפרחים עשויים פלסטיק וניילון.

סוג האילנות

ישנו נדון בדברי האחרונים לגבי סוג האילנות שאותם מעמידים, לדברי המגן אברהם שהמנהג הוא להזכיר להתפלל על האילנות אם כן צריך להניח אילנות פרי, אך יש הטוענים שמשום בל תשחית צריך להניח רק אילני סרק, לעומתם, יש הטוענים כי אין בל תשחית בכריתת ענפים אלא רק בכריתת האילן כולו.

מנהגים דומים

• מנהג קרוב לזה מובא בשל"ה^[7] "שמחלק השמש בבית הכנסת חלק כחלק לכל איש ואיש, עשבים המריחים, בשעה שמנגן השליח ציבור 'הקל בתעצומות'" אך הוא מתנגד למנהג זה כיון שחייב לברך על הבשמים ברכת הריח ובאותו זמן אסור להפסיק בדיבור ולכן "יזהר כל אחד שלא להריח בהם מיד בלקיחתן, רק לאחר סיום התפלה, יעמוד לו ריוח והצלה"^[8].
• בקהילות תוניס מאלמים אלומות בבית הכנסת זכר למה שנאמר במגילת רות שרות המואביה אספה אלומות ושיבולים בשדה.

זמני קיום המנהג

את העשבים והאילנות נוהגים להניח לפני כניסת החג, ככל הנראה כדי שהעשבים יישארו רעננים וטריים ככל שניתן.

במידה וחג שבועות חל ביום ראשון כתב המהרי"ל שהיו מניחים אותם מערב שבת, זאת מכיון שביום טוב עצמו אחר שכולם הגיעו לבית הכנסת אי אפשר להניחם^[9] (ככל הנראה לפי מנהגם שהיו שוטחים על הרצפה), ובשבת אסור להניחם, משום מוקצה^[10] ומשום איסור הכנה משבת ליום טוב. אך המגן אברהם כתב שהמנהג להניחם ביום טוב בעצמו ואף המהרי"ל לא התכוון לאסור אלא בשבת הקודמת ולא ביום טוב עצמו^[11].

מאידך, יש שכתבו שהמנהג הוא להניח בשחרית של יום טוב^[12].

עובדות והנהגות בקהילות השונות בימינו

בקהילת קרעטשניף ירושלים נוהגים להעמיד סכך מעלי דקל סביב הבימה לכבוד חג השבועות^[13].

טעמי המנהג

מקובל לומר שמנהג זה הוא זכר לנס שקרה במתן תורה שהר סיני פרח כולו, אך אין מקור לכך שהר סיני פרח וממילא אין מקור גם לכך שזהו הטעם למנהג^[14].

בספרי האחרונים נאמרו טעמים רבים למנהגים אלו של שטיחת עשבים והעמדת אילנות:

שטיחת עשבים

• במהרי"ל משמע שמטרת שטיחת העשבים היא לצורך שמחת הרגל, כלומר לתת אוירה והרגשה נעימה בבית ובבית הכנסת כחלק ממצות שמחת הרגל.
• הלבוש^[15] כותב שהמנהג לשטוח עשבים הוא "זכר לשמחת מתן תורה שהיו עשבים סביב הר סיני שנאמר (שמות לד ג) "גם הצאן והבקר אל ירעו" וגו', שמע מינה שהיה שם מרעה"^[16].
• רבי חיים פאלאג'י^[17] מבאר שטעם המנהג הוא זכר לכך שבשעה שדיבר ה' אל בני ישראל במתן תורה בכל דיבור ודיבור התמלא העולם בבשמים.
• הרב מבענדין^[18] נתן רמז לשמות החג בתיבת עשב, עצרת שבועות ביכורים. ובספר אבני נחל^[19] הוסיף שעשבים ראשי תיבות עצרת שבועות ביכורים יום מתן.
• האהבת ישראל מויז'ניץ^[20] גם ביאר את ראשי התיבות הנ"ל, והוסיף שעשב הוא גם ראשי תיבות של עושה שלום במרומיו, והתורה שניתנה ביום זה מביאה שלום לעולם.
• החידושי הרי"ם מחשב שמשה נולד בז' באדר ונטמן בבית הוריו שלשה חודשים ובסופם חל תאריך ז' בסיון שבו ניתנה התורה ואז ניתן משה ביאור בין קני הסוף ובו ביום ניצל, וזכר לנס אנו שוטחים עשבים^[21].
• טעם נוסף מובא בספר אבני נחל^[22] שבא לומר שמי שרוצה לקבל על עצמו עול תורה צריך להיות מוכן לאכול אפילו עשבים בלבד על פי דברי הגמרא במסכת עירובין (כב.).
• מעשה הדודאים אירע בליל שבועות ובאותו הלילה נתעברה לאה ביששכר שהוא סמל התורה, וזכר לדודאים שוטחים עשבים^[23].
• ביום מתן תורה אנו מתעלים לדרגות גבוהות, אך כדי שלא נתייהר ונשכח מהיכן באנו, אנו שוטחים עשבים להזכיר לנו את הקללה "וקוץ ודרדר תצמיח לך"^[24].
• דברי תורה מתקיימין רק במי שדעתו שפלה^[25], ולכן ביום קבלת התורה מזכירים לאדם על ידי שטיחת העשבים כי יבוא יום ויפטר מן העולם ויקבר ויצמחו על קברו עשבים^[26].

העמדת אילנות

• המגן אברהם כתב שמעמידים אילנות בחג שבועות בבית הכנסת כדי שנזכור להתפלל עליהם ביום הדין שלהם כמבואר בגמרא ששבועות הוא ראש השנה ויום הדין לאילנות^[27].

סייגים הלכתיים

ישנם מספר סייגים הלכתיים ומחלוקות שונות המסתעפים ממנהג זה:

• כאמור, הגר"א ביטל את המנהג להעמיד אילנות בבית או בבית הכנסת משום שהדבר נראה כחוקות הגויים כיון שהגויים מעמידים עץ אשוח בחג המולד. אמנם כיום פשט המנהג כן להעמיד אילנות משום ש"כל מנהג שיש בו איזה טעם ואינו כחוקה בעלמא אין לחשוש בזה משום "ובחוקותיהם לא תלכו", ועוד שהנכרים נוהגים להעמיד אילנות גם מחוץ לבית, מה שאין כן אנו נוהגין רק בפנים לכן אין חשש איסור"^[28].

באחרונים קיים דיון האם איסורו של הגר"א כולל גם את מנהג שטיחת העשבים או לא. רבי יעקב ישראל קנייבסקי^[29], רבי שלמה זלמן אויערבך^[30] ורבי יוסף שלום אלישיב^[31] סברו ששטיחת עשבים אינה בכלל חוק העמים ומותר לשוטחם. לעומתם, רבי משה פיינשטיין^[32] כתב שלדעת הגר"א אסור אף לשטוח עשבים^[33]. ולמעשה נהגו רבי אברהם ישעיהו קרליץ ורבי יעקב ישראל קנייבסקי^[34] בארץ ישראל שלא לשטוח עשבים כלל.

האור לציון^[35] כותב שהדבר תלוי במנהג המקום ואם הגויים נוהגים כן הדבר אסור, ואם לאו מותר^[36] ונראה שסובר כדעת האומרים ששטיחת עשבים אינה בכלל חוקות הגויים.

• כאמור, כשחל שבועות ביום ראשון אסור להניח את הבשמים והעצים בשבת שקודם יום טוב.
• כאמור, השל"ה מזכיר מנהג של חלוקת בשמים למתפללים, אך הוא מזהיר שלא להריחם מברכת ברוך שאמר ועד אחרי תפילת שמונה עשרה כיון שאסור להפסיק אז בדיבור ולא יוכל לברך עליהם. אבל בספר חק יעקב (או"ח תצד סק"ז) מצדיק את המנהג לחלק באותו זמן וכתב שמותר לברך עליהם בין הפרקים כיון שמותר לשאול מפני הכבוד בין הפרקים וכל שכן לברך^[37].
• בשנת השמיטה יש להזהר על העשבים, במידה והם ראויים לאכילת בהמה, שלא לדרוך עליהם באופן שלא יהיו ראויים עוד לאכילה^[38].
• יש שכתבו^[39] להקפיד שלא לקצוץ ענפי עצי פרי, משום שיש הסוברים שיש בזה איסור 'בל תשחית' אף שקוצץ רק ענפים ואינו עוקר השורש. ברם, כאמור לעיל יש הסוברים שהמנהג הוא דווקא בעצי פרי.
• הרב עובדיה יוסף כתב^[40] שאין חשש בהעמדת עציצים ועצים בבית הכנסת משום ""לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלוקיך""^[41].

מוסר השכל

בספרי האחרונים בני זמנינו למדו ממנהג זה כמה לקחים:

• הרב שלמה לווינשטיין בספרו ומתוק האור דורש שכל ענייני חג השבועות מורים על שפלות וענווה, ולכן מעטרים בעשבים ופרחים שהוא דבר זול ופשוט שניתן לקטוף מכל מקום, ללמדך על הצורך להיות ענו כדי לקבל את התורה.
• בספר מעין המועד דרש מכך שחובה עלינו להנחיל לילדינו לא רק את הקולות והברקים שהיו במתן תורה, אלא גם את יפי ונעימות התורה המתבטאים בעיטור בית הכנסת בפרחים.

לקריאה נוספת

• קובץ בית ויז'ניץ, קובץ 12 שנת תשנ"ג עמ' 13 עד 16 - שטיחת עשבים בשבועות.
• קובץ סיני, קובץ קכ שנת תשנ"ח עמ' ר"ל עד ר"נ -
• קובץ אור ישראל מאנסי, חוברת כ' שנת תש"ס עמ' קל"ו עד ק"נ - הנחת עשבים והעמדת אילנות בשבועות.
• קובץ אור ישראל מאנסי, חוברת מ' שנת תשס"ה עמ' פ"א עד פ"ג - מנהג עתיק של גזירת שושנים מנייר לשבועות.
• ספר אבני נחל (רבי חיים נחום ליכטנשטיין), עמ' רפ"ח עד רצ"א - טעם למנהג שטיחת עשבים.
• שו"ת בצל החכמה (רבי בצלאל שטרן), חלק ה' סימן קי"ט - דין ענפי אילנות שמעמידין לחג השבועות בבית ובבית הכנסת לענין מוקצה.
• שו"ת מגדנות אליהו (רבי אלטר אליהו רובינשטיין), חלק ד' סימן נ' - טלטול עצי אילנות שמעמידין בחג השבועות.
• כף החיים - סימן תצ"ד אות נ"ח-נ"ט.

קישורים חיצוניים

אודות המנהג

• שטיחת עשבים והעמדת אילנות בבית הכנסת - חג השבועות בערוץ התורה.
• אשכול בענין זה בפורום אוצר החכמה.
• הרב צבי וינברג, מה המקור למנהג שטיחת עשבים בחג השבועות?, ב' בסיוון ה'תשע"ח באתר דרשו.
• איסר זלמן ווייסברג (לייקווד), ביאור שי’ הגר”א ביחס למנהג העמדת אילנות כו’ בחג השבועות, 29 במאי 2017 באתר THE SEFORIM BLOG.
• עלון מחמדי התורה - בנושא שטיחת עשבים בשבועות, סיוון ה'תשע"ו, באתר בינינו.
• קישוט בית הכנסת, מתוך פניני הלכה (יג, יג).

גלריות בתי כנסת מעוטרים

• גלריה מיוחדת: בתי הכנסת בפתח תקווה מקושטים לחג השבועות באתר פתח תקוואי.
• גלריית בתי כנסת מקושטים לשבועות באתר TOG.
• קישוטי כלה: בית המדרש הגדול בקרית ויז'ניץ מעוטר לכבוד מתן תורה ב-28.05.2012 באתר JDN.
• סוד תורה כציצים ופרחים: בתי כנסיות מקושטים ערב שבועות ב-28.05.2012 באתר JDN.
• חיים הופמן, כציצים ופרחים • בתי המדרש קושטו לחג השבועות, בז' בסיוון ה'תשע"ד 05.06.2014 באתר רדיו קול חי.
• זאב בלוי, ערב שבועות: בתי הכנסת בבני ברק מקושטים לקראת החג • תיעוד ענק ב-13.06.2016 באתר JDN.
• יעקב מלמד, ‏לכבוד התורה: בית הכנסת "קהילת אשכנז" במודיעין עילית • תיעוד, באתר JDN‏, 28 במאי 2020.
• זאב בלוי, ‏נוהגין להעמיד אילנות • ערב חג השבועות בעיר התורה והחסידות, באתר JDN‏, 28 במאי 2020.

הערות שוליים