תהילים פ"ז
תהילים פ"ז לִבְנֵי-קֹרַח, מִזְמוֹר שִׁיר: יְסוּדָתוֹ, בְּהַרְרֵי-קֹדֶשׁ. |
|---|
|
א לִבְנֵי-קֹרַח, מִזְמוֹר שִׁיר: יְסוּדָתוֹ, בְּהַרְרֵי-קֹדֶשׁ. |
תהילים פ"ז הוא המזמור השמונים ושבעה בתהילים. (מזמור 86 בנוסח תרגום השבעים ובוולגטה) משורר תהילים שר בשיבחה של ציון. במזמור שזורים כמה סגנונות שירה כהמנון ויסודות אחרים המופיעים בקובץ תהילים.[1]
מבנה המזמור
המזמור בעל שבעה פסוקים קצרים כאשר כל פסוק עומד בפני עצמו. ניתן לחלק את המזמור כך:[2]
| פסוקים | כותרת |
|---|---|
| א' | כותרת המזמור |
| ב'-ג' | דיבור בשבחה של ירושלים |
| ד'-ו' | זכותם של אנשים להיחשב כילידי ירושלים |
| ז' | תיאורם של השרים לכבוד ציון |
המזמור בנוי מריבוי קולות הנאמרים ומתחלפים לסירוגין בפי החוגגים.[3]
לפי כותרת השיר המזמור מיוחס לבני קורח.[1] הרעיון המרכזי המובע במזמור הוא שציון משמשת כמולדתם של העולים לעבוד את ה' בין עם הם נכריים או יהודים. למזמור זיקה לשונית למזמורים אחרים כתהילים מ"ח, ותהילים פ"ד. תיאורם של העולים לירושלים להתפלל לה' ולזבוח לו דומה למילות מזמור פ"ו: "כָּל-גּוֹיִם, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ--יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי".[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- 1 2 גרשון ברין, עולם התנ"ך: תהלים ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1995, ע"מ 73
- ↑ עמוס חכם, ספר תהילים, ירושלים, מוסד הרב קוק, תש"ן, ע"מ קכג
- 1 2 עמוס חכם, ספר תהילים, ירושלים, מוסד הרב קוק, תש"ן, ע"מ קכז
| מזמורי ספר תהילים | ||
|---|---|---|
|
רישיון cc-by-sa 3.0