דמוגרפיה של ברזיל

קבוצות אתניות

בטרם החלו גלי ההגירה הגדולים לברזיל במחצית השנייה של המאה ה-19, מוצאה של אוכלוסיית הברזילאים הייתה בעיקרה ממתיישבים אירופאים מוקדמים (בעיקר פורטוגזים), מעבדים אפריקנים, ומבני תערובת בין אירופים לאפריקאים (מולאטים) ובין אינדיאנים (מסטיסים) (טופי וגוואראני ורבים אחרים). נישואים בין שבטיים ובין גזעיים היו נפוצים ומקובלים בברזיל מאז הניח המתיישב הפורטוגזי הראשון את כף רגלו על אדמתה. החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ברזיל הפכה ליעד הגירה למהגרים רבים ממספר מדינות, חלק גדול מהם היגרו מאיטליה, גרמניה, פורטוגל, ספרד, פולין, לבנון וסוריה (בעיקר נוצרים), יפן (ראו ברזילאים יפניים) אך גם מאוקראינה, רוסיה, ליטא, הונגריה, רומניה, ארמניה, סין וקוריאה ומעוד לא מעט מדינות. יהודים מארצות אשכנז, כמו גם ממוצא ספרדי, יצרו קהילות גדולות במיוחד בברזיל, במיוחד בריו דה ז'ניירו ובמדינת סאו פאולו (ראו יהדות ברזיל).

צאצאיהם של המהגרים האירופאים, ובמיוחד הגרמנים, איטלקים ופולנים, מרוכזים בעיקר בחלק הדרומי והדרום מזרחי של ברזיל, במידה רבה במדינות ריו גראנדי דו סול, סאנטה קטרינה, פרנה וסאו פאולו. במדינות אלו, יחד עם הארצות דוברות הספרדית שלדרומה של ברזיל (ארגנטינה ואורוגוואי), יש רוב גדול לתושבים ממוצא אירופי. ביתר ברזיל, מרבית האוכלוסייה הלבנה מקורה בשושלות פורטוגזיות ותיקות יותר. במדינות הנמצאות במרכז וחלק מדרום-מזרח ברזיל, כלומר ריו דה ז'ניירו, אספיריטו סאנטו, מינאס ז'ראיס, גויאס, מאטו גרוסו דו סול והמחוז הפדרלי, מספר הלבנים כמעט שווה למספר האפרו ברזילאים והמולאטים. בצפון ברזיל, אליה הובאו עבדים אפריקנים רבים לשם עבודה במטעי קנה סוכר, הטבק והכותנה, יש רוב לצאצאי העובדים האפריקנים. העיר סלבדור נחשבת כאחת מהערים הגדולות בעולם של צאצאי ילידי אפריקה. בנוסף אנשים מוכי גורל רבים מצפון ברזיל היגרו דרומה, בעיקר למגלופוליסים ריו דה ז'ניירו וסאו פאולו ששימשו כור היתוך.

הברזילאים היפניים הם הקבוצה האסיאתית הגדולה ביותר בברזיל. הגירה יפנית זו החלה בראשית המאה ה-20. בברזיל חיה הקהילה היפנית הגדולה ביותר מחוץ ליפן. 1.5 מיליון יפנים מתגוררים בברזיל, רובם בעיר סאו פאולו. בנוסף, חיים בברזיל גם כ-400,000 ברזילאים ממוצא סיני, שחלקם הגדול היגרו לברזיל בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20. כן, קיימת קהילה קטנה יותר של כ-50,000 קוריאנים, שרובם היגרו לברזיל במחצית השנייה של המאה ה-20.

בריאות

לפי ממשלת ברזיל, בעיות הבריאות החמורות ביותר בברזיל הן כדלהלן (הנתונים משנת 2002):

• שיעור גבוה של תמותת ילדים - 2.51%, כאשר בצפון מזרח המדינה שיעור התמותה מגיע ל-3.77%.
• שיעור גבוה של תמותת אימהות - 73.1 אימהות מתות בכל 100,000 לידות.
• שיעורים גבוהים של מחלות שאינן מדבקות - 151.7 מ-100,100 תושבים מתים כתוצאה ממחלות לב ו/או של מחזור הדם. כמו כן, 72.7 מ-100,100 תושבים תושבים מתים כתוצאה מסרטן.
• שיעורים גבוהים של מיתות כתוצאה מגורמים חיצוניים (תחבורה, אלימות, התאבדויות): 71.7 מכל 100,100 תושבים בממוצע, כאשר בדרום ברזיל שיעור זה מגיע ל-82.3 מיתות. מיתות מגורמים חיצוניים מהוות כ-14.9% מכל המיתות במדינה.

דת

74 אחוזים מכלל תושבי ברזיל מגדירים עצמם כנוצרים קתולים. עשרים וששת האחוזים הנותרים משתייכים למספר זרמים פרוטסטנטים, לקנדומבלה, לאומבנדה, ליהדות, לאסלאם ולבודהיזם. כאשר בסה"כ, בסביבות 150 מיליון ברזילאים מאמינים בנצרות למגוון זרמיה. 28,000 הם מוסלמים, המהווים כ-0.015% מתושבי ברזיל, וכ-7.3% (כ-13.5 מיליון) אינם מאמינים בדת מסוימת (אתאיסטים).

שפות ולשונות

פורטוגזית היא השפה הרשמית בברזיל, והיא מדוברת על ידי רובה המוחלט של האוכלוסייה. ספרדית ידועה ברמה כזו או אחרת למרבית הברזילאים. אנגלית, לעומתן, היא חלק מתוכנית הלימודים של התיכונים בברזיל, אך מעטים הם בעלי היכולת לדבר באנגלית, ואפילו במידה מועטה. ברזיל היא המדינה היחידה בדרום אמריקה בה הפורטוגזית היא שפה רשמית, מה שמבדיל אותה ומייחד אותה מיתר שכנותיה דוברות הספרדית.

פורטוגזית היא השפה היחידה בברזיל לה סטטוס רשמי מלא במדינה. למעשה, היא השפה שמדוברת בבתי הספר, במערכת החינוך, באמצעי התקשורת, ובה משתמשים למטרות עסקיות ומנהליות. אף על פי כן, קיימות מספר שפות קטנות ושוליות המדוברות במרחבי ברזיל העצומים. לרוב, שפות אלו מדוברות על ידי הילידים, וכן על ידי אנשים שיודעים ומשתמשים בשתי שפות.

מרבית הילידים מדברים בשפות האם שלהם, שהן לרוב: גוואראני, טוקאנו, קנלה ועוד רבות אחרות. אינדיאנים רבים אינם רוצים להשתלב בזרם התרבותי המרכזי בברזיל. אף על פי שהן במיעוט, אין לבטל את שפות האינדיאנים והילידים שכן בצירוף מספר דוברי שפות אלו יחדיו, מגיעים לאחוז ניכר באוכלוסייה. באופן מעניין, מספר שפות כאלו הצליחו להשיג באחרונה מעמד רשמי מקומי.

שפות אחרות, כמו גרמנית, איטלקית, פולנית ויפנית מדוברות בעיקר בדרום ברזיל. ישנם אזורים שלמים בדרום, בהם המקומיים מדברים הן פורטוגזית והן שפה אחת אירופאית. לדוגמה, דווח כי מעל 90% מתושבי היישוב הקטן פרזידנטה לוסנה, הממוקמת במדינת ריו גרנדה דו סול, דוברים גם ניב ברזילאי של גרמנית. בברזיל קיימות קהילות ותיקות של מהגרים, מה שאיפשר את התפתחותם של ניבים מיוחדים לשפות אירופאיות, כמו גרמנית ברזילאית. שפות אלו אינן עומדות בפני עצמן, אך הן שונות ונחשבות לניב שונה.

במשך העשורים האחרונים, כחלק ממדיניות ממשלתית, נעשה מאמץ רב להטמיע את המהגרים, ובתוך כך להחליף את שפתם בפורטוגזית. למרות זאת, היום מספר מדינות, לדוגמה ריו גרנדה דו סול, מנסות להפוך את המגמה ולהחזיר את שפות המהגרים לתוכנית הלימודים באזורים בהם שפות אלו היו שכיחות. באותו הזמן, באזורים שנמצאים על הגבול עם ארגנטינה או אורוגוואי, הברזילאים לומדים באופן רשמי את השפה הספרדית.

בברזיל קיימים לא מעט עיתונים בשפות שאינן פורטוגזית, וכן חלק מאמצעי התקשורת משדרים בשפות כאלו. לדוגמה, בעיר סאו פאולו מתפרסם עיתון ביפנית, וכן מתפרסם שם עיתון בגרמנית למעלה מ-50 שנה. כמו כן, קיימים אתרים דו לשוניים, וכן תוכניות רדיו וטלוויזיה משדרות גם הן בשפות שונות לעיתים.