הכנסת הרביעית
| כנסות וממשלות ישראל |
| מועצת המדינה הזמנית
|
| פורטל – הממשל בישראל |
כהונתה של הכנסת הרביעית החלה ב-30 בנובמבר 1959, בעקבות הבחירות שנערכו ב-3 בנובמבר אותה שנה. את ישיבתה הראשונה פתח נשיא המדינה יצחק בן-צבי, ולאחר מכן העביר את ניהול הישיבה לזקן חברי הכנסת, נחום ניר-רפאלקס. מיד אחר כך נבחר קדיש לוז ליושב ראש הכנסת. לוז היה המועמד היחיד, והוא נבחר בתמיכתם של 112 מחברי הכנסת וללא מתנגדים. 3 מחברי הכנסת נמנעו.
הכנסת הרביעית כיהנה במשך התקופה הקצרה ביותר מבין כל הכנסות - 644 ימים, שהם שנה, תשעה חודשים וארבעה ימים, עד לתחילת כהונתה של הכנסת החמישית, ב-4 בספטמבר 1961.
הרכב פוליטי
אלו היו המפלגות שנבחרו לכנסת הרביעית, ומספר חברי הכנסת בתחילת כהונתה:
| מפלגה | מושבים בכנסת |
|---|---|
| מפא"י | 47 |
| חרות | 17 |
| מפד"ל | 12 |
| מפ"ם | 9 |
| הציונים הכלליים | 8 |
| אחדות העבודה - פועלי ציון | 7 |
| חזית דתית תורתית | 6 |
| המפלגה הפרוגרסיבית | 6 |
| מק"י | 3 |
| קידמה ופיתוח | 2 |
| שיתוף ואחווה | 2 |
| חקלאות ופיתוח | 1 |
מפא"י, בראשות דוד בן-גוריון ועם סיסמת הבחירות "הגידו כן לזקן", התחזקה בבחירות וקיבלה 47 מושבים, ההישג הגדול ביותר שלה עד אז. חרות, שהתחזקה מאד בבחירות לכנסת השלישית ציפתה להתחזקות משמעותית נוספת, אך עלתה בשני מושבים בלבד. מפלגת הציונים הכלליים נחלשה מאוד, ולקראת סוף כהונתה של הכנסת התאחדה עם המפלגה הפרוגרסיבית, והוקמה המפלגה הליברלית הישראלית. גם מפלגות שמשמאל למפא"י, אחדות העבודה - פועלי ציון ומק"י, איבדו מכוחן.
ב-17 בדצמבר 1959 הציג בן-גוריון את ממשלת ישראל התשיעית בפני הכנסת. הקואליציה הורכבה משמונה מסיעות הבית, בהרכב דומה להרכב ממשלתו הקודמת: מפא"י, מפד"ל, מפ"ם, אחדות העבודה - פועלי ציון, המפלגה הפרוגרסיבית וסיעות הלוויין הערביות של מפא"י. הרכב זה כלל 86 מחברי הכנסת.
ב-17 ביולי 1960 הצטרפו שלושת חברי פועלי אגודת ישראל לקואליציה. כתוצאה מכך, ב-9 באוגוסט התפלגה סיעת חזית דתית תורתית לשני רכיביה - פועלי אגודת ישראל ואגודת ישראל. ב-30 במאי 1961 נפטר יושב ראש פועלי אגודת ישראל, בנימין מינץ. במקומו נכנס לכנסת שלמה יעקב גרוס, איש אגודת ישראל.
אירועים מרכזיים
ב-23 במאי 1960 הודיע ראש הממשלה דוד בן-גוריון במליאת הכנסת על לכידת אדולף אייכמן. ב-21 בדצמבר הודיע בן-גוריון כי ישראל מקימה כור גרעיני.
ב-31 בינואר 1961 התפטר דוד בן-גוריון מתפקידו בשל מסקנות ועדת השִבעה שטיהרה את פנחס לבון מאחריותו לפרשת העסק הביש. מטרת ההתפטרות הייתה לאחד את שורות המפלגה מאחוריו בסוגיה זו, ואכן 4 ימים לאחר ההתפטרות הודח לבון מהמפלגה. עם זאת, התנערותו של בן-גוריון מוועדת השבעה הביאה כמה משותפיו לקואליציה להסתייג ממנו, והוא לא הצליח להרכיב ממשלה חדשה. מרכז אחדות העבודה קיבל החלטה שלא להצטרף לממשלה חדשה בראשות בן-גוריון והודיע כי "ראש הממשלה איבד את סמכותו המוסרית והציבורית לכונן ממשלה בלי לשאול את פי העם"[1]. גם מפ"ם והמפלגה הפרוגרסיבית אימצו עמדה דומה. כניסיון להתגבר על ההתנגדות לבן-גוריון הציעה מפא"י להרכיב ממשלה בראשות לוי אשכול, ואולם בשלב זה כבר החלה המפלגה הפרוגרסיבית במגעים לאיחוד עם הציונים הכלליים, והודיעה כי לא תצטרף לאף ממשלה עד להשלמת האיחוד[2]. בעקבות זאת, החליטה מפא"י לחדול מהניסיונות להרכיב ממשלה חדשה, ולהיערך לבחירות[3]. הבחירות לכנסת החמישית נערכו ב-15 באוגוסט.
חקיקה
במהלך כהונתה הקצרה של הכנסת הרביעית אושרו 124 חוקים, מהם 111 ביוזמה ממשלתית (89.5%) והיתר ביוזמה פרטית[4]
בין החוקים הבולטים שחוקקה הכנסת הרביעית: חוק יסוד: מקרקעי ישראל, חוק מקרקעי ישראל וחוק מינהל מקרקעי ישראל, חוק הנוער (טיפול ושיקום), חוק למניעת מפגעים, חוק מס רכוש וקרן פיצויים, חוק הקאדים, חוק לשכת עורכי הדין, חוק רשות הנמלים, חוק הספנות (כלי שיט), ועוד.
חוקי יסוד
- חוק יסוד: מקרקעי ישראל. חוק יסוד: מקרקעי ישראל היה חוק היסוד השני שחוקקה הכנסת, אחרי חוק יסוד: הכנסת, שחוקקה הכנסת השלישית, והוא נועד להבטיח את בעלותה של המדינה על הקרקעות בישראל. במקביל לחוק היסוד נחקקו גם חוק מקרקעי ישראל הקובע הסדרים מפורטים יותר וחוק מינהל מקרקעי ישראל, המסדיר את פעילותה של הרשות המופקדת על ניהול המקרקעין.
חקיקה חברתית
- חוק הנוער (טיפול ושיקום). חוק המקנה לפקידי הסעד (כיום עובדים סוציאליים) ולבתי המשפט סמכויות לגבי קטינים הנתונים בסיכון, לרבות הוצאת הקטין ממשמורתו של האחראי עליו.
- חוק שירות בתי הסוהר (נכים ונספים). חוק שקבע כי על סוהרים שנפגעו בעת ועקב מילוי תפקידם בשירות בתי הסוהר, ומשפחותיהם של סוהרים שמתו בנסיבות כאלה, יחולו חוקי השיקום החלים על נכי צה"ל וחללי צה"ל, והם יטופלו בידי אגף השיקום במשרד הביטחון.
חקיקה כלכלית
- חוק מס רכוש וקרן פיצויים. חוק המסדיר תשלום מס רכוש והקמת קרן לפיצוי בשל נזקי מלחמה ונזקי בצורת.
- חוק מס הבולים על מסמכים.
- חוק להשקעות משותפות בנאמנות.
- חוק זיכיון ים המלח. חוק שעיגן בספר החוקים את מעמדו של הזיכיון שניתן למפעלי ים המלח.
- חוק אכסון במלון. חוק שמסמיך פקידי אכסון שמינה ראש הממשלה לווסת תיירים בין בתי מלון.
- תיקון מס' 2 לפקודת המטבע. חוק שקבע כי מחיר הקבוע בשברי אגורה - יעוגל.
משפחה
- חוק אימוץ ילדים. חוק שהסדיר לראשונה את האימוץ בישראל. החוק הוחלף בחוק חדש ב-1981.
- חוק גיל הנישואין (תיקון). תיקון לחוק גיל הנישואין שהסמיך את בית המשפט המחוזי להקשות נישואין של נערות בנות 16, אם קיימות נסיבות המצדיקות זאת.
מערכת המשפט
- חוק לשכת עורכי הדין.
- חוק פסיקת ריבית. חוק שהסמיך את בתי המשפט שפסק כי על אדם לשלם סכום מסוים, להורות גם על תשלום ריבית. ב-1978 תוקן החוק ובתי המשפט הוסמכו גם לפסוק על הצמדה.
- חוק הקאדים. חוק המסדיר את הליכי מינוים של הקאדים בבתי הדין השרעים.
- תיקון מס' 3 לפקודת עורכי הדין. התיקון קבע כי אם עמד לדין בישראל אדם בעבירה שדינה מיתה, או נחקר בעבירה כזו, רשאי שר המשפטים להתיר לו למנות עורך דין אף אם עורך הדין לא הוסמך לעסוק בכך בישראל. התיקון נדרש עקב תחילת ההליכים במשפט אייכמן, ומאחר שאיש מעורכי הדין בישראל לא הסכים לייצג את אדולף אייכמן.
- חוק בתי המשפט (עבירות שעונשן מוות). חוק שקבע הוראות לעניין הרכב בית משפט הדן בעבירה שעונשה מוות והוראות פרוצדורליות שונות בעניין זה. גם חוק זה נדרש כתוצאה ממשפט אייכמן.
- חוק שיפוט המשמעת (משפט חוזר). חוק המסדיר קיום משפטים חוזרים בדין משמעתי.
חקיקה ביטחונית
- חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון). תיקון לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) שקבע איסור פלילי על יציאה שלא כדין למדינות ערביות מסוימות.
- חוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה). חוק המסמיך את שר הפנים להוציא צו המטיל חובת שמירה על תושבי ישוב מסוים.
תחבורה
- חוק רשות הנמלים.
- חוק הספנות (כלי שיט). חוק המסדיר את רישומם של כלי שיט, ביצוע עסקאות בכלי שיט, שעבוד ומשכנתאות כלי שיט וסמלי כלי השיט בישראל.
שונות
- חוק למניעת מפגעים. חוק זה, שכונה גם "חוק כנוביץ'", על שם יוזמו, שמעון כנוביץ', נחשב לחוק הסביבתי הראשון שנחקק בישראל. החוק קבע איסורים על גרימת רעש, ריח או זיהום אוויר חזקים או בלתי סבירים.
- חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון). התיקון אסר על שימוש בנכסי הציבור למטרות תעמולת בחירות.
- חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
- חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה (תיקון). תיקון שקבע איסור פלילי על פתיחת בתי שעשועים ובתי קפה בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה
בעלי תפקידים
| התפקיד | בעל התפקיד | הערות | |
|---|---|---|---|
| נשיאות הכנסת | |||
| יושב ראש הכנסת | קדיש לוז |  קדיש לוז | |
| סגני יושב ראש הכנסת | בבה אידלסון, בנימין מינץ, נחום ניר-רפאלקס, צבי צימרמן, חנן רובין |  בבה אידלסון  בנימין מינץ  נחום ניר-רפאלקס  צבי צימרמן  חנן רובין | |
| ראשי הוועדות הקבועות | |||
| יושב ראש ועדת החוץ והביטחון | מאיר ארגוב |  מאיר ארגוב | |
| יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט | זרח ורהפטיג |  זרח ורהפטיג | |
| יושבת ראש ועדת החינוך והתרבות | אלימלך-שמעון רימלט |  אלימלך שמעון רימלט | |
| יושב ראש ועדת הכלכלה | בנימין אבניאל | ||
| יושב ראש ועדת הכנסת | חיים יוסף צדוק |  חיים יוסף צדוק | |
| יושב ראש ועדת הכספים | ישראל גורי |  ישראל גורי | |
| יושב ראש ועדת העבודה | עקיבא גוברין |  עקיבא גוברין | |
| יושב ראש ועדת הפנים | יעקב ריפתין |  נחום ניר-רפאלקס | |
| יושב ראש ועדת השירותים הציבוריים | נחום ניר-רפאלקס | נחום ניר-רפאלקס | |
| בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים | |||
| ראש האופוזיציה | מנחם בגין |  מנחם בגין | באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי |
| יושב ראש הקואליציה | עקיבא גוברין | עקיבא גוברין | |
| יושב ראש הוועדה המשותפת לעניין ספורט וחינוך גופני | גדעון בן-ישראל | ||
| בעלי תפקידים בכנסת | |||
| מזכיר הכנסת | משה רוזטי |  | |
| קצין הכנסת | יונה חצור | ||
חברי הכנסת
בין חברי הכנסת החדשים שנבחרו לראשונה בכנסת הרביעית היה גם שמעון פרס. פרס המשיך לכהן כחבר הכנסת כמעט ללא הפסקה, עד בחירתו לנשיא המדינה בשנת 2007, כ-48 שנים מאוחר יותר. זוהי התקופה הממושכת ביותר בה כיהן חבר כנסת.
חבר כנסת נוסף שנבחר לראשונה בכנסת הרביעית היה משה נסים. נסים היה בן 24 בעת בחירתו, והיה לחבר הכנסת הצעיר ביותר בכל הזמנים, שיא שעומד בתוקפו גם כיום.
קישורים חיצוניים
- הכנסת הרביעית, באתר הכנסת
הערות שוליים
- ↑ מרכז אחה"ע החליט שלא להצטרף לממשלה החדשה ולתבוע בחירות, דבר, 10 בפברואר 1961
- ↑ הפרוגרסיבים דחו הצעת מפא"י להצטרף לממשלה בראשות אשכול, דבר, 16 במרץ 1961
- ↑ אריה גלבלום, נאום הבחירות הראשון של ב. ג., מעריב (עיתון), 20 במרץ 1961
- ↑ דנה בלאנדר וערן קליין, "חקיקה פרטית - נייר עמדה, המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ↑ התפטר מהכנסת כדי שיוכל להתרכז בתפקידו כראש המחלקה לאיגוד מקצועי בהסתדרות
- ↑ התפטר מהכנסת כדי לצאת ללימודים באוקספורד
- ↑ התפטר מהכנסת לאחר שבמהלך הליך משפטי שניהלה נגדו אשתו, טענה שנטש אותה בעת שהייתה חולה; יהודה הכחיש את הטענה, אך התפטר כדי שלא להכתים את מפלגתו (מפ"ם)
- ↑ יוניצ'מן נפטר במהלך כהונתו
- ↑ מינץ נפטר במהלך כהונתו
| הקודמת: הכנסת השלישית 1955 - 1959 |
הכנסת הרביעית 30 בנובמבר 1959 - 4 בספטמבר 1961 כ"ט בחשון ה'תש"ך - כ"ג באלול ה'תשכ"א |
הבאה: הכנסת החמישית 1961 - 1965 |