יחסי איראן–סין

יחסי האן–האימפריה הפרתית

מסעו של ג'אנג קיאן מערבה, מערות מוגאו, 618 - 712 לפנה"ס

החוקר הסיני ג'אנג צ'יאן, שביקר במדינות השכנות באקטריה וסוגדיה ב-126 לפנה"ס, פרסם את הדו"ח הסיני הראשון הידוע על פרתיה. בסיפוריו נקראת פרתיה "אנקסי" (סינית: 安息), תעתיק של "ארסיד", שמה של השושלת הפרתית. ג'אנג קיאן מזהה בבירור את התרבות הפרתית כציוויליזציה עירונית מתקדמת, אותה הוא משווה לזה של טא-יואן (בפרגנה) ודאצ'יה (בבקטריה).

"אנקסי ממוקמת כמה אלפי לי במערב אזור יוג'י רבתי (בטרנסוקסיאן). אנשים התיישבו על האדמה, מעבדים את השדות ומגדלים חיטה ואורז. הם גם מכינים יין והם נמצאים בערים המוקפות בסוללות כמו תושבי טא-יואן (פרגהנה), באזור יש כמה מאות ערים בגדלים שונים. מטבעות המדינה עשויים כסף ונושאים את פני המלך. המלך נפטר, המטבע מתחלף מייד ונכסים מטבעות חדשים בפנים של היורש. אנשים כותבים על רצועות עור אופקיות. מערבה נמצאת טיאוזי (מסופוטמיה) וצפון, ינקאי וליקסואן (הורקניה).

אחרי המשלחת של ג'אנג צ'יאן והדוח שלו, סחר בין סין, אסיה המרכזית ופרתיה שגשג, עם שליחת משלחות סיניות רבות במהלך המאה הראשונה לפנה"ס. הפרתים דאגו גם הם להסדרת יחסים טובים עם סין וגם שלחו משלחות משלהם.

בשנת 97, גנרל סיני, באן צ'או, פנה מערבה לעבר הים הכספי עם 70,000 איש ויצר קשר צבאי ישיר עם האימפריה הפרתית.

הפרתים מילאו גם תפקיד בהעברת הבודהיזם בדרך המשי ממרכז אסיה לסין. שיחאו, מיסיונר אצילי ובודהיסט פרתי, נסע לבירה הסינית, לוויאנג בשנת 148, שם הקים מקדשים והפך לאדם הראשון שתרגם כתבים בודהיסטים לסינית.

האימפריה הסאסאנית

גם בתקופת האימפריה הסאסאנית התקיימו יחסים טובים עם סין, והם הגנו יחדיו על דרך המשי. הסאסאנים ביקשו מהסינים תמיכה כנגד השבטים הטורקים, ולאחר הכיבוש הערבי של פרס ברחו בני משפחת המלוכה הסאסאנית לסין.

בית עבאס

בתחילת השלטון המוסלמי בפרס התקיימו סכסוכים בין הפרסים שהיו תחת שליטת בית עבאס לבין שושלת טאנג הסינית, אולם לאחר הניתחון העבאסי בקרב טאלס השנת 751 לא התקיימו סכסוכים נוספים בין הצדדים.

העת החדשה

במהלך שלטונם של שושלת מינג ושושלת צ'ינג הסיניות התקיימו יחסים דיפלומטים עם ממלכת פרס, והתקיימה השפעה הדדית בתחומי התרבות והאמנות.

לאחר הקמת הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949 והקמת הרפובליקה האסלאמית של איראן בשנת 1979, בעקבות המהפכה האיראנית, התחזקו היחסים בין המדינות, וכיום מתקיים שיתוף פעולה הדדי בין המדינות בתחומי ביטחון, סחר וכלכלה, מכירות נשק ושיתוף פעולה מדיני.

יחסי סחר

הרפובליקה העממית של סין מוצאת באיראן יעד עבור היצוא שלה ומקור לאספקת צורכי האנרגיה הגוברת שלה. במרץ 2004, תאגיד Zhuhai Zhenrong, מפעל סיני בבעלות המדינה, חתם על חוזה ל-25 שנים לייבא 110 מיליון טון של גז טבעי נוזלי (LNG) מאיראן. אחרי חתימת החוזה הזה נחתם חוזה אחר נוסף בין סינופק לאירן, שנחתם באוקטובר באותה השנה. החוזה, ששוויו 100 מיליארד דולר למשך 25 שנה, מוסיף נפח של 250 מיליון טונות של LNG לחשבון האנרגיה של סין, שהופק משדה ידבראן באיראן.

בשנת 2001 היקף הסחר בין סין לאיראן היה 3.3 מיליארד דולר.

עלי אכבר סהלי, הנציג האיראני לשעבר של רשות העתיקות, אמר כי שתי המדינות "משלימות זו את זו. לסין יש תעשייה גדולה ולאיראן יש משאבי אנרגיה".

ב11 יולי 2020 חשף הניו יורק טיימס טיוטת הסכם סחר סודי בין המדינות לפיו סין תשקיע באיראן 400 מליארד דולר בתשתיות^[1]. במסגרת מיזם 'החגורה והדרך' מלבד שיתופי פעולה נרחבים בנושאים רבים: סייבר תחבורה מים נפט ומחקר ופיתוח. מלבד זאת נרשמו הצעות לשיתופי פעולה צבאיים, ותרגילים משותפים. איראן צריכה להתחייב לאספקת נפט באופן קבוע במחיר קבוע מראש ל25 שנה ובמטבע סיני^{[דרוש מקור]}. ההסכם עורר ביקורת איראנית רחבה לפיו הממשל מוכר את איראן לסינים (בשל הסנקציות האמריקאיות.) והנשיא לשעבר מחמוד אחמדינז'אד קרא לביטולו.

יחסים פוליטיים

היום, איראן ממשיכה ליישר קו מבחינה פוליטית עם הרפובליקה העממית של סין כנגד האיחוד האירופי וארצות הברית שמקדמים מדיניות שנועדה לבודד את איראן מבחינה פוליטית וכלכלית. לאיראן מעמד של משקיפה (ושואפת להיות חברה) בארגון השיתוף בשנגחאי, בו לסין יש תפקיד מוביל.

ביולי 2004 הדגיש דובר הפרלמנט האיראני, גולם עלי חדאד-אדל, את תמיכת סין בתוכנית הגרעין האיראנית. שר החוץ של סין, Li Zhaoxing, אמר גם כי ארצו מתנגדת לכך שאיראן תובא בפני מועצת הביטחון של האו"ם בגלל תוכנית הגרעין שלה, ואמר כי הממשלה האיראנית אימצה גישה חיובית מאוד בשיתוף פעולה עם IAEA.