יחסי ארגנטינה–הממלכה המאוחדת
יחסי ארגנטינה–הממלכה המאוחדת | |
---|---|
![]() |
![]() |
![]() | |
ארגנטינה | הממלכה המאוחדת |
שטח (בקילומטר רבוע) | |
2,780,400 | 243,610 |
אוכלוסייה | |
45,479,118 | 65,761,117 |
תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
922,100 | 2,925,000 |
תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
20,275 | 44,479 |
משטר | |
דמוקרטיה נשיאותית פדרלית | מונרכיה חוקתית |
יחסים דיפולמטיים בין ארגנטינה לבריטניה התקיימו מ-15 בדצמבר 1823, עת הכירה בריטניה בעצמאותה של ארגנטינה. היחסים נותקו לפני מלחמת פוקלנד בשנת 1982, היחסים בין שתי המדינות חזרו להיות תקינים שמונה שנים לאחר המלחמה, בשנת 1990, כאשר מרגרט תאצ'ר הפסיקה להיות ראש ממשלת בריטניה. לארגנטינה ובריטניה יש שגרירות בערים לונדון ובואנוס איירס, ערי הבירה של שתי המדינות בהתאמה.
הפלישות האנגליות
זמן קצר בטרם החלו תושבי ארגנטינה לעתיד (אז עדיין תת ממלכת ריו דה לה פלטה) את המרד בשלטון המלוכני הספרדי - אירעו שני ניסיונות בריטיים לפלוש לבואנוס איירס בשנים 1806–1807, הם הצליחו לכבוש את העיר, אך נהדפו לבסוף בידי מיליציות של התושבים בצירוף יחידות ספרדיות.
מלחמת העצמאות הארגנטינאית
אף על פי שזמן קצר קודם לכן הארגנטינאים והספרדים נלחמו שכם אחד נגד הפלישות האנגליות, הרי בעקבות מהפכת מאי 1810 הם פנו זה נגד זה, ובריטניה אימצה לעצמה עמדה של ספק מתווך ספק תומך במדינות החדשות שקמו באמריקה הלטינית, בעיקר על רקע היריבות בינה לבין ספרד על השליטה בעולם החדש ובמסחר עמו.
ניתן לציין את הנקודות הבאות:
- במהלך סגר הימי המלוכני על בואנוס איירס - הבריטים הציבו אולטימטום ודרשו להסירו כדי שלא יפגע במסחר שלהם איתה.
- המורדים הארגנטינאים קיוו לקבל תמיכה דיפלומטית מבריטניה לדרישתם לעצמאות, ובלגראנו (Belgrano) וריבדביה (Rivadavia) נשלחו לבריטניה במהלך המלחמה.
- הצי הארגנטינאי הוקם על ידי ימאים בריטים, ובראש ובראשונה - גיז'רמו בראון (Guillermo Brown).
- ייתכן שהבריטים סייעו לחוסה דה סן מרטין להגיע לארגנטינה, ויש אף הטוענים שהיה סוכן בריטי.
- במהלך הפלישה הפורטוגלית מברזיל בעקבות המצור של המורדים על מונטווידאו - הקונסול הבריטי בריו דה ז'ניירו תיווך בין הצדדים.
- הבריטים יחד עם האמריקאים סייעו במימון כיבוש פרו בידי סן מרטין.
- בריטניה הייתה המדינה הראשונה שהכירה בעצמאות ארגנטינה.
העימות סביב איי פוקלנד
ערך מורחב – מלחמת פוקלנד
בשנת 1982 פרצה בין המדינות מלחמה מזוינת על רקע ויכוח על הריבונות על איי פוקלנד. המלחמה פרצה לאחר שצבא ארגנטינה השתלט במהלך צבאי חד צדדי על האיים. בתגובה שלחה בריטניה כוחות צבא ולאחר עימות שבסופו נמנו מאות הרוגים לשני הצדדים נטלה לעצמה את השליטה על האיים. בתחילת המלחמה נותקו יחסיהן של בריטניה וארגנטינה. לאחר שקרלוס מנם הושבע לנשיא ארגנטינה ביולי 1989 הוא פעל לחידוש הקשרים עם הממלכה המאוחדת. באוגוסט 1989 התקיימו שיחות על קשרים מסחריים[1], באוקטובר הושגה הסכמה על סיום מצב הלוחמה בין המדינות[2] ובפברואר 1990 חודשו הקשרים הדיפלומטיים המלאים[3]. חידוש היחסים נעשה תוך הסכמה שהוויכוח אודות הריבונות על האיים לא הסתיים, אך יישאר מחוץ למערכת היחסים שנוצרה מחדש.
בפסגת ה-G-20 שנערכה ביוני 2012 במקסיקו נפגשו באופן אקראי ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון ונשיאת ארגנטינה כריסטינה פרננדס דה קירשנר והחליפו האשמות בעניין המחלוקת על הבעלות באיי פוקלנד. קמרון אמר לקירשנר שהיא צריכה לכבד את דעת אנשי איי פוקלנד ולערוך משאל עם בשנת 2013. שר החוץ הארגנטינאי הקטור טימרמן אמר כי "הוכנה מעטפה בעלת מסמכים הקשורים לאיים, אך קמרון סירב לקבלה". טימרמן הוסיף ואמר כי בין המסמכים החלטות של האו"ם בנוגע למחלוקת על האיים.
בסופו של דבר הסכימו שתי המדינות על עריכת משאל עם באיי פוקלנד והוא יצא לפועל בתחילת שנת 2013[4]. על פי תוצאות המשאל כ-99 אחוזים מתושבי האיים הכריעו בעד להישאר תחת שלטון בריטניה.[5]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ דפנה בת משה, בקרוב שיחות בריטניה־ארגנטינה, מעריב (עיתון), 16 באוגוסט 1989
- ↑ הושגה הסכמה עם ארגנטינה על ביטול מצב המלחמה, מעריב (עיתון), 20 באוקטובר 1989
- ↑ עוד סכסוך נפתר, מעריב (עיתון), 16 בפברואר 1990
- ↑ מערכת וואלה! חדשות, סוף למתיחות באיי פוקלנד? משאל עם ייערך ב-2013, באתר וואלה! NEWS, 13 ביוני 2012
- ↑ רויטרס, רק 3 נגד: תושבי פוקלנד בעד המשך השלטון הבריטי, באתר וואלה! NEWS, 12 במרץ 2013
![]() | ||
---|---|---|
המזרח התיכון | איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • לוב • מצרים • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • קטר • תוניסיה • תימן | ![]() |
אסיה | אוזבקיסטן • אינדונזיה • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סין • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד | |
אירופה | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הוותיקן • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ | |
אפריקה | אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה | |
אמריקה | אורוגוואי • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארצות הברית • איי בהאמה • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה | |
אוקיאניה | אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי |