יחסי גרמניה–פולין

ימי הביניים

בשנת 960 הקים מיישקו הראשון משושלת פיאסט את המדינה הפולנית, ובהמשך הוא התנצר וכרת ברית עם אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". מיישקו ויורשו בולסלאב הראשון, דוכס פולין שמרו על יחסים טובים עם האימפריה הרומית ה"קדושה", אולם לאחר עלייתו של היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" לשלטון בשנת 1002 התדרדרו היחסים, ובעקבות כך פרצו המלחמות הגרמניות-פולניות (1002–1018), שהסתיימו לבסוף בשלום באוצן.

במהלך השנים שלאחר מכן החלה הגירה גדולה של גרמנים לשטחי פולין, ושליטי פולין אף ראו זאת בעין יפה. במהלך המאה ה-13 התנהל מסע הצלב הפרוסי, שבו הביאו האבירים הגרמנים לניצור השבטים הפרוסים הפגאנים. עם השנים התחזק כוחם של אבירי המסדר הטבטוני, אולם בשנת 1410 הם הובסו על ידי כוח פולני-ליטאי משולב בקרב גרונוולד. בעקבות המפלה נאלצו הטבטונים בסופו של דבר לוותר על מדינתם העצמאית ולהתמזג בנסיכות הבוחר מברנדנבורג. הקרב שינה את מאזן הכוחות במזרח אירופה, וסימל את עלייתו של האיחוד הפולני-ליטאי ככוח הדומיננטי מבחינה פוליטית וצבאית באזור. בשנת 1466 נחתמה האמנה השנייה של תורן, שסיימה את מלחמת שלוש עשרה השנים, והפכה את פרוסיה לשטח חסות פולני עד לשנת 1660.

במהלך המאה ה-17 בעקבות מלחמת שלושים השנים והקונטרה-רפורמציה, הפכה פולין למעוז קתולי מובהק, ובשנת 1683 סייעו כוחות פולנים בפיקודו של יאן סובייסקי לכוחות האימפריה הרומית ה"קדושה", בהסרת המצור בקרב וינה, ובכך הביאו לתחילת שקיעתה של האימפריה העות'מאנית.

ממלכת פרוסיה

בשנת 1701 הוקמה ממלכת פרוסיה, אשר סימלה את עצמאותה הסופית של פרוסיה מפולין. במחצית השנייה של המאה ה-18 נחלש כוחה של פולין, ובעקבות כך חילקו פרוסיה, אוסטריה ורוסיה את פולין ביניהן. באזורים שנמסרו לשליטה פרוסית, ניסו מלכי פרוסיה לגרמן את האזור, ואף אסרו את השימוש בשפה הפולנית.

הקמת פולין מחדש

לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקמה פולין מחדש, ובשלזיה עילית ובאזור פולין גדול ופוזן התנהלו קרבות בין פולנים לגרמנים, ולבסוף זכתה פולין כמעט בכל השטח.

בשנת 1934 חתמו גרמניה ופולין על הסכם אי-התקפה ל-10 שנים, אולם היטלר ביטל אותו בקיץ 1939.

מלחמת העולם השנייה

ב-23 באוגוסט 1939 נחתם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בין גרמניה הנאצית לברית המועצות, ובו הוסכם על חלוקת פולין ביניהן. ב-1 בספטמבר פלשה גרמניה לפולין, ובכך פרצה מלחמת העולם השנייה. עד מהרה הובסו הכוחות הפולנים, ופולין חולקה בין הגרמנים לסובייטים כפי ההסכם ביניהן. בשטח שנשלט על ידי הגרמנים החל עד מהרה מסע טרור וגל רציחות כנגד היהודים, במה שהיווה את תחילת השואה, אולם גם האוכלוסייה הפולנית סבלה רבות מידי הגרמנים. בקיץ 1941 החל מבצע ברברוסה, ובמהלכו כבשו הגרמנים גם את חלקה המזרחי של פולין. באביב 1943 פרץ מרד גטו ורשה, שהביא לחיסול הגטו, ולגירוש כמעט כל יהודי ורשה להשמדה בטרבלינקה. בקיץ 1944 פרץ מרד ורשה, אך על אף גילויי גבורה רבים מצד הפולנים ולחימתם הנואשת, הביאו הגרמנים לבסוף לחורבן העיר. בינואר 1945 נערך מבצע ויסלה-אודר, שבו שוחררה רוב פולין בידי כוחות הצבא האדום. במהלך המלחמה נהרגו כ-6 מיליון פולנים, מתוכם כ-3 מיליון יהודים.

המלחמה הקרה

לאחר המלחמה נקבע גבולה המזרחי של פולין כקו קרזון עם תיקונים קטנים, וכפיצוי קיבלה פולין את שטחי שלזיה, פומרניה, וחלקים מברנדנבורג ופרוסיה המזרחית שהשתייכו קודם לכן לגרמניה, וקו הגבול נקבע כקו אודר-נייסה. לקראת סוף המלחמה ומיד לאחריה, גורשו רוב הגרמנים מהשטחים שנמסרו לפולין.

במהלך המלחמה הקרה קיימה פולין יחסים טובים עם גרמניה המזרחית, שאף הכירה בגבול החדש בשנת 1950, אך יחסיה עם גרמניה המערבית היו מתוחים ברוב הזמן. בשנת 1970 החל וילי ברנדט בתוכנית האוסטפוליטיק, להרגעת המתיחות עם הגוש המזרחי, ובעקבות כך הפשירו יחסי גרמניה המערבית עם פולין, וגרמניה המערבית אף הכירה בקו האודר-נייסה באמנת ורשה.

פוסט-קומוניזם

לאחר קריסת ברית המועצות ואיחוד גרמניה מחדש השתפרו היחסים בין המדינות, על אף שעקב נושאים פוליטיים ישנה מתיחות לפעמים בין המדינות. במהלך תקופה זו המשיכו הגרמנים בתשלומי פיצויים לפולין על המלחמה, אשר חולקו בידי הקרן לפיוס הפולני-גרמני. בשנת 1999 הצטרפה פולין לנאט"ו, ובשנת 2004 התקבלה כחברה באיחוד האירופי. על אף שיפור היחסים בין המדינות, גרמו הצהרות של פוליטיקאים שמרנים משני הצדדים למתיחות ביחסי המדינות. במהלך תחילת המאה ה-21 דיפלומטית פולניה יוליה אנה פשילבסקה בהיותה עובדת השגרירות פעלה רבות להחזרת הרכוש הפולני בשטח גרמניה ובתשלום פיצויים לפולנים שנפגעו במהלך מלחמת העולם השנייה.

ב-24 בספטמבר 2013 הציע לך ולנסה להקים איחוד פוליטי בין הרפובליקה של פולין לבין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; מכיוון שהגבולות באירופה הופכים בכל מקרה ללא רלוונטיים, ויש לשכוח מהעבר ולייצר עתיד טוב יותר^[1].