יחסי ישראל–עיראק

לפני קום המדינה

עיראק הוקמה כמנדט בריטי על מסופוטמיה בשנת 1921, שנמסר לניהולו של האמיר פייסל מן השושלת ההאשמית וקיבלה עצמאותה בשנת 1932. בשנים אלו, התפתח בעיראק ימין קיצוני ולאומני בעל השפעה מרובה, שהיה פרו נאצי ואנטישמי, והביע עניין בלאומיות פאן ערבית. עוד בתקופת המרד הערבי הגדול סייעה עיראק למורדים הפלסטינים, ולאחריו שימשה מקלט לאמין אל-חוסייני המופתי של ירושלים, ולפאוזי אל-קאוקג'י, ממנהיגי המרד, שהפיצו בעיראק תעמולה כנגד היהודים וכנגד היישוב היהודי בישראל. בשנת 1941 עלה לשלטון לתקופה קצרה הלאומן הפרו-נאצי רשיד עאלי אל-כילאני, ופתח במלחמה נגד בריטניה שהסתיימה בכיבוש עיראק על ידי הבריטים עד לשנת 1946. ב-1 ביוני 1941 לאחר תבוסתו של אל-כילאני, כאשר הייתה בגדאד עיר פרזות, פתח המון מוסת בפרעות כנגד היהודים שנקראו הפרהוד, והביאו למותם של 179 יהודים ולפציעתם של מאות נוספים. עוד בטרם התגבש היישוב לכלל מדינה, היה העם העיראקי (ובמידה מסוימת השלטון בעיראק), עוין לתנועה הלאומית היהודית.

הקשר הכלכלי החשוב בין ארץ ישראל ובין עיראק היה באמצעות צינור הנפט כירכוכ-חיפה שהוביל נפט גולמי משדות הנפט שבכירכוכ בעיראק דרך עבר הירדן לחיפה. הנפט עבר בצינור במשך 10 ימים מתחילתו ועד סופו, וכשהגיע לחיפה זוקק בבתי הזיקוק בחיפה, נאגר במכלים, ומהם הוזרם למכליות שהובילו אותו לאירופה. הצינור החל לפעול בשנת 1935, ופעל באופן רצוף מאז ועד לשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל.

ב-29 בנובמבר 1947 הייתה עיראק בין המתנגדות בהצבעה באו"ם על "תוכנית החלוקה" וסיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל וחילוקה לשתי מדינות, יהודית וערבית.

משנת 1948 עד 2003

ב-15 במאי 1948, יממה לאחר הקמת המדינה, הייתה עיראק בין המדינות שחדרו לשטח ישראל במטרה לכבוש אותה, היא שלחה כוחות רגלים ושריון רבים לחזית הירדנית ונלחמה בעיקר באזור צפון השומרון, במהלך המלחמה הגיעו פליטים ערבים רבים לעיראק ומספרם נאמד כיום במאות אלפים. במקביל, נותק צינור הנפט כירכוכ-חיפה, והזרמת הנפט בו פסקה. למרות שכוחותיה נסוגו מן השומרון בתום הקרבות, עיראק לא חתמה מעולם (נכון לסוף 2016) על הסכם שביתת נשק עם ישראל.

בשנים הראשונות להקמתה השקיעה ישראל מאמצים ,גדולים להבאתם של יהודי עיראק כולל יהודי בגדאד, בשנת 1951 החל מבצע עזרא ונחמיה בו עלו לישראל עשרות אלפים מיהודי עיראק, וזאת במקביל להתרחשות הפיגועים בבגדאד 1950-51.

מטוס המיג-21 ששימש את מוניר רדפא בעת עריקתו מעיראק לישראל במסגרת מבצע יהלום

בשנת 1966 ערק לישראל טייס חיל האוויר העיראקי מוניר רדפא בעזרת מטוס מסוג מיג-21. רדפא, בהיותו נוצרי, לא התקדם בשרשרת הפיקוד העיראקית ולכן ערק לישראל בעזרת המוסד במבצע הנודע כמבצע יהלום.

יום לפני פרוץ מלחמת ששת הימים ב-4 ביוני 1967, הודיעה עיראק על הצטרפותה להסכם בין חוסיין ונאצר^[1]. בעת המלחמה שלחה עיראק חיל משלוח שנועד להצטרף לצבאות הנלחמים נגד ישראל, אולם העוצבות העיראקיות לא הספיקו להשתתף במלחמה וספגו אבדות בעודם בתנועה מערבה מתקיפות חיל האוויר הישראלי. במבצע מוקד ב-6 ביוני הותקף שדה התעופה הצבאי העיראקי המערבי ביותר H-3. ביומה השני של המלחמה בוצעה תקיפת מטוס טופולב עיראקי בישראל. לאחר מתקפה זו נשלחו שמונה מטוסים ישראליים להפציץ שוב את שדה התעופה H-3, אולם שלושה מטוסים הופלו. מאז נמנעו העיראקים מתקיפות אוויריות נוספות. שני טייסים של חיל האוויר נפלו בשבי העיראקי והוחזרו לישראל בסוף יוני 1967 במסגרת הסכם חילופי שבויים עם ירדן^[2].

בשנת 1973 בעת מלחמת יום הכיפורים שלחה עיראק לחזית רמת הגולן כוח משלוח גדול שכלל את חלק ניכר מצבא עיראק, חיל המשלוח נלחם נגד כוחות צה"ל לצד צבא סוריה החל מיומה השביעי של המלחמה, הכוחות העיראקים אילצו את כוחות צה"ל לנהל קרבות מתמשכים ששחקו את כוחות השריון הישראלי וחייבו אותו להרפות מהלחץ שהפעיל על הדיוויזיות הסוריות שהיו על סף קריסה במרחב שבין המובלעת שכבש צה"ל במלחמה לבין דמשק.

מסלול הטיסה וביצוע התקיפה על הכור

ב-7 ביוני 1981 תקף חיל האוויר הישראלי את הכור הגרעיני "אוסיראק" של עיראק הסמוך לבגדד במבצע המכונה מבצע אופרה, כתוצאה מן התקיפה נהרס הכור לחלוטין ואי אפשר היה לשקמו, לאחר המבצע אמר ראש הממשלה מנחם בגין כי ישראל לא תסבול אחזקת נשק גרעיני בידי מדינה המבקשת להשמידה.

משפחה ישראלית במקלט עם מסכות גז

בשנת 1991 פלש סדאם חוסיין לכווית וכבש אותה, בתגובה הותקף על ידי קואליציה של 34 מדינות במלחמה המכונה מלחמת המפרץ.

סדאם איים להתקיף את ישראל בנשק כימי כנקמה על הפצצת חיל האוויר הישראלי על הכור הגרעיני ב-1981, ולאור החשש חולקו בישראל לאזרחים מסכות גז וערכות מגן מפני תקיפה של נשק מסוג זה, במהלך המלחמה נורו מעיראק עשרות טילי סקאד לעבר ערי ישראל במטרה למשוך את ישראל למלחמה ובכך להביא לפירוק הקואליציה שהוקמה בין מדינות המערב לבין מדינות ערב מתוך ההערכה כי אם תתערב ישראל במלחמה יפרשו מדינות ערב מהקואליציה, אולם למרות ירי הטילים ולדרישת ארצות הברית שהובילה את הקואליציה לא הגיבה ישראל על ירי הטילים לשטחה.

בשנת 1992 תכננה ישראל להתנקש בחייו של סדאם חוסיין בפעולה של סיירת מטכ"ל במסגרת מבצע שכונה "שיח אטד". המבצע בוטל בעקבות אסון צאלים ב'.

משנת 2003

בשנת 2003 פרצה מלחמת עיראק בה היא נכבשה על ידי קואליציה בהנהגת ארצות הברית והופל המשטר של סדאם חוסיין.

ב-1 ביולי 2008, נפגש באקראי שר הביטחון הישראלי אהוד ברק עם נשיא עיראק ג'לאל טלאבאני במפגש סוציאליסטים בינלאומיים ביוון ולחץ את ידו^[3].

חבר הפרלמנט העיראקי ומנהיג "המפלגה הדמוקרטית של האומה העיראקית" מיתאל אל-אלוסי ביקר פעמיים בישראל - ב-2004 ושנית ב-2008. הוא קרא לכינון יחסים דיפלומטיים בין עיראק לישראל ולהנהגת שיתוף פעולה של טכנולוגיה צבאית ביניהן, התגובות כלפיו בעיראק בעקבות הביקורים היו עוינות.

במהלך מבצע עופרת יצוקה גינתה ממשלת עיראק את הפעולה הישראלית, מפלגת הדאווה של ראש ממשלת עיראק נורי אל-מאלכי קראה למדינות המוסלמיות לנתק את יחסיהן עם ישראל ולקטוע את כל המגעים איתה, הציבורים כמו גם החשאיים. מנהיג השיעים בעיראק עלי אל-סיסטאני קרא לפעולה החלטית של מדינות הערב לשם הפסקת התקיפות של ישראל על רצועת עזה. הוא הצהיר גם כי "פעולה מילולית היא חסרת משמעות לאור הטרגדיה הנוראית שניצבת בפני הפלסטינים".

ב-12 ביולי 2011 שר האוצר יובל שטייניץ חתם על צו המאפשר לאזרחי ישראל לסחור עם עיראק, בלא שיעברו בשל כך על פקודת המסחר עם האויב^[4].

בעקבות הפלת משטר סדאם חוסיין בעיראק, בשנת 2003 נערך בבריטניה תובענה ייצוגית בהנהגת הקונגרס היהודי העולמי, כנס בעניין פיצוי הפליטים היהודים העיראקים שהולאמו. בשנת 2015 הועברו התשלומים לתקציב מדינת ישראל.^[5][6]

בספטמבר 2017 הייתה ישראל המדינה הראשונה שתמכה בעצמאות כורדיסטן העיראקית. בעקבות זאת אישר הפרלמנט העיראקי החלטה האוסרת על הנפת דגל ישראל.^[7] בינואר 2018 גינתה ישראל את שני פיגועי התאבדות קשים שאירעו בכיכר אל־טיראן בבגדאד ב־15 בינואר, וקראה לחיזוק הקשר בין המדינות.^[8]