יחסי הודו–עיראק

קשרים בין השיעים בעיראק לשיעים בהודו

שורשי השיעים בצפון הודו מקורם באיראן ובעיראק.^[4]

ההודים השיעים מימנו את תעלת הינדיה בעיר נג'ף בעיראק.^[5] מדינת עוואדה בצפון הודו (עודה) הייתה שיעית והיא סיפקה מימון לערי המקדש השיעי העיראקי כרבלה ונג'ף, והעבירה את הכסף לעבר מוייטהידים פרסיים בערים.^[6] תעלת הינדיה הושלמה בשנת 1803 והכסף יהועבר לערי המקדשים השיעים כמו נג'ף מהודו ומאיראן מכיוון שהקולוניזציה המערבית לא התפשטה באזורי השיעה עד סוף המאה ה-19.^[7]

מיר ג'עפר היה ערבי שיעי עיראקי מנג'ף שעבר להודו והפך לנוואב של בנגל.

הסופר והמשורר השיעי העיראקי מוזפר אל-נוואב הוא ממוצא הודי.^{[8][9][10][11]}

היחסים בעבר

עיראק הייתה אחת המדינות הבודדות במזרח התיכון עמה כוננה הודו יחסים דיפלומטיים ברמת השגרירות מיד לאחר עצמאותה בשנת 1947. שתי המדינות חתמו על "הסכם שלום וידידות" בשנת 1952 ועל הסכם לשיתוף פעולה בענייני תרבות בשנת 1954. הודו הייתה בין הראשונות להכיר בממשלת הבעת', ועיראק נותרה נייטרלית במהלך מלחמת הודו–פקיסטן בשנת 1965. עם זאת, עיראק התייצבה לצד מדינות המפרץ אחרות בתמיכה בפקיסטן נגד הודו במהלך מלחמת הודו–פקיסטן בשנת 1971, שהביאה להקמתה של בנגלדש. עם זאת, עיראק והודו המשיכו לשמור על קשרים כלכליים וצבאיים חזקים. בראשית שנות השמונים הכשיר חיל האוויר ההודי יותר מ-120 טייסי מיג-21 עיראקים.^[12] מערכת היחסים הביטחונית הורחבה בשנת 1975, כאשר הצבא ההודי שלח צוותי אימונים וצי ההודי הקים אקדמיה ימית בבצרה. הודו המשיכה לספק סיוע צבאי ניכר לעיראק באמצעות מלחמת איראן–עיראק. בנוסף לאימונים העניקה הודו סיוע טכני לחיל האוויר העיראקי באמצעות הסדר משולש מסובך שהיה מעורב עם צרפת.^[13]

מלחמת איראן–עיראק גרמה לירידה תלולה במסחר ובמסחר בין שתי המדינות. במהלך מלחמת המפרץ ב-1991, הודו התנגדה לשימוש בכוח נגד עיראק. עיראק הייתה אחד משווקי היצוא הגדולים של הודו לפני מלחמת המפרץ ב-1991. הודו התנגדה לסנקציות של האו"ם על עיראק, אך תקופת המלחמה והבידוד של עיראק הפחיתו עוד יותר את קשריה המסחריים והדיפלומטיים של הודו. עיראק תמכה בזכותה של הודו לערוך ניסויים גרעיניים בעקבות חמישה ניסויים של נשק גרעיני ב-11 במאי וב-13 במאי 1998. בשנת 2000, סגן נשיא עיראק, טהא יאסין רמדאן, ביקר בהודו, וב-6 באוגוסט 2002 העביר הנשיא סדאם חוסיין את "התמיכה הבלתי מעורערת" של עיראק להודו לגבי סכסוך קשמיר עם פקיסטן.^[14] הודו ועיראק הקימו ועדות שרים משותפות ומשלחות סחר לקידום שיתוף פעולה דו-צדדי נרחב.^[15]

קשרים כלכליים ותוכנית נפט למזון

השר לשעבר לענייני חוץ נטוור סינג קיבל שוחד מעיראק במהלך תוכנית נפט תמורת מזון.

קשריה של הודו עם עיראק נחלשו עקב הסנקציות של האו"ם על עיראק, אך עד מהרה פיתחה הודו סחר במסגרת תוכנית הנפט למזון, שאיפשרה לעיראק לייצא נפט בעד סחורות חיוניות. עם זאת, חקירה בתוכנית שנערכה בשנת 2005 העלתה כי השר ההודי נטוואר סינג ומפלגת הקונגרס קיבלו שוחד מהמשטר הבעת'יסטי, מה שהוביל להתפטרותו לבקשת ראש הממשלה מנמוהאן סינג.^[16]

לאחר 2003

הודו שמרה על נייטרליותה במהלך הפלישה של ארצות הברית לעיראק בשנת 2003, וביקרה את היעדר אישור האו"ם, אך גם רמזה כי תשקול לשלוח חיילים לעיראק לאחר המלחמה כדי לסייע בשמירה על הביטחון והשלום לאחר הצבעה פה אחד במועצת הביטחון של האומות המאוחדות על נוכחות הקואליציה ומשימתה בעיראק.^[17] עם זאת, פעולה זו נשללה לאחר מחאות מצד מפלגות ציבוריות ופוליטיות שהתנגדו לארצות הברית. הודו נרמלה את קשריה עם ממשלת עיראק החדשה שנבחרה באופן דמוקרטי בשנת 2005, וביקשה להתחיל מחדש את הסחר ושיתוף הפעולה. עסקים הודים הגישו בקשה לקבלת חוזים לפרויקטים של שחזור לממשלת עיראק, ולאחרונה פעילותם של עסקים עיראקים בהודו גדלה במהירות.

עיראק היא אחת הספקיות העיקריות של נפט גולמי להודו, ומייצאת 220,000 חביות נפט ביום לתאגיד הנפט ההודי.^[18] ביוני 2013 שר החוץ של הודו, מר סלמאן חורשיד ביקר בעיראק בנושאי ביטחון ועסקים, והיה הראשון שעשה זאת מאז 1990.^[19]