מרב מיכאלי

מרב מיכאלי
לידה 24 בנובמבר 1966 (54)
י"א בכסלו ה'תשכ"ז
סיעה מפלגת העבודה, המחנה הציוני, העבודה-גשר
חברת הכנסת
תקופת כהונה 5 בפברואר 2013 - 30 באפריל 2019 (6 שנים ו־12 שבועות)
תפקידים בולטים נוספים

מרב מיכאלי (נולדה ב-24 בנובמבר 1966) היא יו"ר מפלגת העבודה וחברת כנסת מטעמה, טרם בחירתה לכנסת, הייתה עיתונאית, מנחת טלוויזיה ושדרנית רדיו.

קורות חייה

מיכאלי נולדה בפתח תקווה לעמי מיכאלי ולסוזן-לאילה מיכאלי-קסטנר, ולה שתי אחיות, מיכל מיכאלי, ממקימות קרן ההון סיכון EVA Ventures[1], ועו"ד קרן מיכאלי, ראש המחלקה המשפטית בנציבות האו"ם לפליטים[2]. היא נכדתם של נחמיה מיכאלי[3], מזכירה האחרון של תנועת מפ"ם, ושל ישראל קסטנר. בילדותה למדה בלט ונגינה בפסנתר, והתחנכה בתנועת הצופים, שם שימשה גם מדריכה, רשג"דית ומרכזת שבט ראשונים בפתח תקווה, ומרכזת שבט הפיתוח שעריה בעיר, שם נתקלה לדבריה לראשונה בפערים מעמדיים וכלכליים.

לפני גיוסה לצה"ל התנדבה לשנת שירות בירוחם, גם שם ריכזה שבט של תנועת הצופים, ויצאה מטעמה להדריך בפלורידה.

את שירותה הצבאי עשתה בתחנת הרדיו גלי צה"ל, כקריינית ומנחה. הייתה שותפה להקמת תחנת "גלגלצ" והיא שהציעה את שם התחנה[4].

את פעילותה בטלוויזיה החלה בסוף שנות השמונים, בטלוויזיה החינוכית, ובהנחיית תוכניות טלוויזיה כולל תוכניות ספורט בערוץ הראשון. לאחר מכן גם בערוץ 2 ובערוץ 3.

ברדיו הגישה תוכנית בוקר ברדיו תל אביב, שהייתה ממייסדיו יחד עם ארז טל וראודור בנזימן.

בשנת 2003 יצרה והפיקה שני סרטי טלוויזיה דוקומנטריים, "בכל מחיר" (על חייה של אתי אלון)[5] ו"החצר האחורית", וכן הנחתה את תוכנית הבוקר של ערוץ 10. בשנת 2004 התחילה להנחות תוכנית רדיו ברדיו ללא הפסקה, ובמקביל החלה להנחות את "חדשות HOT" של חברת הטלוויזיה בכבלים HOT, ותוכנית ראיונות, ששודרה בערוץ 2.

עד לבחירתה לכנסת לימדה בבית הספר לתקשורת של המסלול האקדמי המכללה למינהל וכתבה לעיתונים שונים, ובכלל זה בעמודי הדעות של העיתון "הארץ".

במהלך שנות התשעים הייתה בת זוגו של ארז טל. בן-זוגה הנוכחי הוא הסאטיריקן ליאור שליין. היא מתגוררת בתל אביב.

פעילותה הציבורית

בשנת 1997 הקימה את השדולה "עזרת נשים" לקידום מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה בעניינים שבצניעות בישראל, והייתה פעילה בשדולת הנשים ובארגונים חברתיים.

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצע לה להצטרף למפלגת מרצ[6]. לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הודיעה על הצטרפות למפלגת העבודה ועל התמודדותה על מקום ברשימת המפלגה לכנסת. בהתאם לתוצאות הבחירות המקדימות, הוצבה מיכאלי במקום החמישי, ששוריין לאישה, ברשימת "העבודה" לכנסת. לאחר פרישתו של עמיר פרץ ממפלגת העבודה, קודמה למקום הרביעי. מפלגת העבודה קיבלה 15 מנדטים בבחירות ומיכאלי נכנסה לכנסת התשע עשרה.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים התמודדה בפריימריז של מפלגת העבודה והגיעה למקום החמישי, דבר שהציב אותה במקום התשיעי ברשימת המחנה הציוני לאחר שילוב מתמודדי מפלגת התנועה ברשימה[7]. מיכאלי נכנסה לכנסת, ומונתה ליושבת ראש סיעת המחנה הציוני. באוקטובר 2017 הוחלפה על ידי יואל חסון בתפקיד.

באוקטובר 2016 פרסם חיים לוינסון ב"הארץ" כי מיכאלי פעלה למנות מקורבת שלה למנכ"לית עמותת שדולת הנשים, והציעה לגייס כספים לשדולה, זאת בניגוד לכללי האתיקה של הכנסת, האוסרים על חברי כנסת לגייס כספים לכל עמותה שהיא[8].

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הגיעה מיכאלי למקום החמישי בפריימריז והוצבה במקום השביעי ברשימה. המפלגה קיבלה שישה מנדטים ומיכאלי לא נכנסה לכנסת. לאחר ההתפטרות של סתיו שפיר, שבה לכהן בכנסת[9]

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים הוצבה במקום הרביעי ברשימת העבודה-גשר ולקראת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש הוצבה במקום השישי ברשימת העבודה-גשר-מרצ. בשני המקרים נבחרה לכנסת. היא חברה בוועדה למינוי דיינים. אף על פי ששני החברים האחרים בסיעת העבודה הצטרפו לקואליציה בראשות נתניהו, נותרה מיכאלי באופוזיציה[10].

מיכאלי התנגדה לעמדת יו"ר המפלגה עמיר פרץ לבטל את הפריימריז לתפקיד היו"ר ולרשימת המועמדים לכנסת העשרים וארבע, ולהעביר את סמכות הבחירה לוועידת המפלגה, עמדה שאושרה בוועידת המפלגה[11], היא עתרה נגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי, שקיבל את עתירתה וחייב את מפלגת העבודה לקיים בחירות מקדימות ליושב ראש המפלגה[12]. היא הודיעה שתתמודד בבחירות אלה[13].

ב-24 בינואר 2021 מיכאלי נבחרה בפריימריז לתפקיד יושבת ראש מפלגת העבודה[14].

עמדותיה

בתקופה בה שימשה כמגישת מהדורת החדשות המקומית "חדשות הוט", עוררה מיכאלי סערה ציבורית, כאשר במהלך שידור חי הפשילה את חולצתה כמחאה על ראיון רדיו שקיים רזי ברקאי עם אמנון שומרון, מקורבו של הנשיא לשעבר משה קצב, ובו השמיעו השניים אמירות שנתפסו על ידי מיכאלי כבלתי-ראויות כלפי נשים.

מיכאלי הביעה תמיכה במתן רשות חופשית לכל המעוניין לפתוח תחנת רדיו, וכינתה את המצב בו יש רק מעט תחנות רדיו הנבחרות במכרזים: "סתימת פיות בחסות המדינה"[15].

מיכאלי ביקרה את ממשלת ישראל על מה שהגדירה "כוחנותה ותוקפנותה". בהקשר לאירועי המשט לעזה כתבה: "ישראל היום שבויה בתודעת-קורבן כוזבת, ההולכת יד ביד עם תחושת כל-יכולה כוזבת, מצד אחד, ועם אשמה הנהפכת לתוקפנות, מצד אחר"[16]. במסגרת חגיגות שישים שנה לגל"צ קראה לאמהות לא לשלוח את ילדיהן לשרת בצה"ל "כשיש כיבוש שמתמשך למעלה מ-40 שנה והשלטון בישראל לא עושה מאמץ אמיתי לפתור אותו"[17]. בתגובה לריאיון זה אמרה, "אני ממש לא קוראת לסרב לשרת בצה"ל, אני בעצמי הרי שירתתי בצה"ל ובגלי צה"ל. חבל לי שבישראל כל דבר הופך היום מיד לשאלה של 'מתיישרים בנאמנות או לא מתיישרים בנאמנות'." מיכאלי קראה לביטול גיוס נשים לצה"ל כיוון שלטענתה "השירות הצבאי הוא בית ספר עוצר נשימה בעוצמתו לנחיתות ולכפיפות של נשים"[18].

מיכאלי מביעה את גאוותה בהיותה נכדתו של ישראל קסטנר, טוענת כי מסמכים חדשים שנחשפו מאז המשפט מוכיחים כי מדובר בגיבור שהציל יהודים[19], וקוראת לקריאת רחובות על שמו והנצחתו.

בתוכניותיה וכן בנאומיה בכנסת היא מקפידה לדבר בלשון נקבה כברירת מחדל (ברבים וביחיד). סגנון זה הביא לעיתים לשיבושי לשון כגון "הציבור משלמת" או "פתאום קמה אדם בבוקר והרגישה שהיא עם והתחילה ללכת"[20].

נישואין והורות

מיכאלי היא פעילה פמיניסטית. במאמר ב"הארץ" יצאה נגד מוסד הנישואים שאותו היא רואה כ"סידור כלכלי ומעמדי ופטנט לניהול קל יותר של החברה על ידי חלוקתה, עדיין, ל'בתי אב'"[21]. היא העבירה הרצאה תחת הכותרת "ביטול הנישואין" בועידת TEDX שנערכה בישראל[22].

מיכאלי מרבה לצטט את דברי פרופסור דפנה הקר שהמבנה המשפחתי המסורתי הוא מחולל דיכוי בסיסי. היא הצהירה כי בחרה שלא להביא ילדים[23]. בשנת 2017 בראיון לרשת טלוויזיה אוסטרלית אמרה מיכאלי כי התא המשפחתי הוא המקום הכי פחות בטוח לילדים, וטענה כי ילד לא צריך בהכרח לגדול אצל הוריו הביולוגיים, ושעל המדינה לקבוע קריטריונים שעל פיהם ייקבע מי יקבל את האחריות על הילד[24].

קישורים חיצוניים

מכּתביה

הערות שוליים

  1. ↑ ריאיון עם מיכל מיכאלי, ממקימות EVA Ventures, קרן הון סיכון המשקיעה במיזמים של נשים [she codes], גיקטיים
  2. ↑ פרוטוקול מס' 429 מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה יום שלישי, 2 בדצמבר 2014
  3. ↑ עדו בן פורת, גפני למרב מיכאלי: מקומך בדגל התורה, באתר ערוץ 7, 28 בפברואר 2013
  4. ↑ איילת רוזן, ‏מה הקשר בין סתיו שפיר לרן דנקר?, באתר ‏מאקו‏‏, ‏19 בינואר 2015‏
  5. ↑ רענן שקד, הלילה של אתי, באתר ynet, 6 באוגוסט 2003
  6. ↑ רוני זינגר, חיזוק נשי: מרב מיכאלי שוקלת הצטרפות להתארגנות השמאל, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2008
  7. ↑ תוצאות הבחירות בפריימריס לרשימת העבודה לכנסת ה-20, באתר מפלגת העבודה
  8. ↑ חיים לוינסון, ח"כ מיכאלי פעלה למנות מקורבת לראשות עמותה, והבטיחה לגייס תרומות, באתר TheMarker‏, 26 באוקטובר 2016
  9. ↑ יובל קרני, סתיו שפיר התפטרה מהכנסת, מרב מיכאלי תיכנס במקומה, באתר ynet, 30 ביולי 2019
  10. ↑ יורי ילון, ‏מרב מיכאלי: "אהיה אופוזיציה בתוך הקואליציה", באתר ישראל היום, 5 באפריל 2020
  11. ↑ ועידת העבודה אישרה: הסמכות לבחירת יו"ר המפלגה תועבר אליה - וואלה! חדשות, וואלה!News, ‏2020-11-29
  12. ↑ אריק בנדר, ‏ביהמ"ש קבע: יתקיימו פריימריז בעבודה; מיכאלי הודיעה שתתמודד, באתר מעריב השבוע, 3 בינואר 2021
  13. ↑ יהודה שלזינגר, ‏מרב מיכאלי: "מחנה השמאל הוא קורבן אלימות, ומתנהג כקורבן אלימות", באתר ישראל היום, 7 בינואר 2021
  14. ↑ יערה שפירא, הפריימריז בעבודה: מרב מיכאלי נבחרה לראשות המפלגה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 בינואר 2021
  15. ↑ מרב מיכאלי, לאזרח את הפיראטים, באתר ynet, 17 ביולי 2000
  16. ↑ מרב מיכאלי, אין מה לחקור, באתר הארץ, 3 ביוני 2010
  17. ↑ מרב מיכאלי: "לא לשלוח ילדים לצבא", באתר ynet
  18. ↑ מרב מיכאלי, חברות, הגיע הזמן, באתר הארץ, 7 ביולי 2009
  19. ↑ מרב מיכאלי, צדק ברחוב קטן, באתר ynet, 5 ביולי 2001
  20. ↑ מרב מיכאלי, חדוות הקריסה, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2012
  21. ↑ מרב מיכאלי, רחם משלו, באתר הארץ, 1 במאי 2011
  22. ↑ Cancel Marriage: Merav Michaeli at - הרצאתה של מיכאלי, בערוץ YouTube‏ של TEDx (באנגלית)
  23. ↑ יהודה יפרח, ‏"הכרוניקה דצמבר 2017", השילוח 7, נובמבר 2017
  24. ↑ מעריב אונליין, ‏דברי מרב מיכאלי מעוררים סערה: "מרגיש שאת הרעיון שלה ניסו על ילדי תימן", באתר מעריב השבוע, 17 באוקטובר 2017; "לילד יכולים להיות יותר משני הורים": ריאיון של ח"כ מיכאלי עורר סערה, באתר וואלה! NEWS‏, 18 באוקטובר 2017
מנהיגי מפלגת העבודה הישראלית
המערך לוי אשכול (1968–1969) • יגאל אלון (מנהיג זמני) • גולדה מאיר (1969–1974) • יצחק רבין (1974–1977) • שמעון פרס (1977–1992) קובץ:HaAvoda Logo.svg
מפלגת העבודה יצחק רבין (1992–1995) • שמעון פרס (1995–1997) • אהוד ברק (1997–2001) • בנימין בן-אליעזר (2001–2002) • עמרם מצנע (2002–2003) • שמעון פרס (2003–2005) • עמיר פרץ (2005–2007) • אהוד ברק (2007–2011) • מיכה חריש (מנהיג זמני) • שלי יחימוביץ' (2011–2013) • יצחק הרצוג (2013–2017) • אבי גבאי (2017–2019) • עמיר פרץ (2019 -) ‏
חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים ושלוש
(חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים בממשלת ישראל השלושים וחמש)
סיעות הקואליציה של ממשלת ישראל השלושים וחמש (70 חברי הכנסת)
הליכוד (36) נתניהו • אדלשטיין • ישראל כ"ץ • רגב • לוין • גלנט • ברקת • גמליאל • דיכטר • חיים כץ • אלי כהן • הנגבי • אקוניס • שטייניץ • אמסלם • יברקן • אופיר כץ • עטייה • קיש • ביטן • ברק • קרעי • זוהר • שאשא-ביטון • שטרית • מולא • מאי גולן • פלוסקוב • דיין • קלנר • מארק • הלוי • ואטורי • שבח שטרן • קרא • יוגב
כחול לבן (13) גנץ • אשכנזי • חיימוביץ' • זמיר • שי • ינקלביץ' • תמנו-שטה • שפע • גינזבורג • קוטלר-וונש • פרידמן • שי-וזאן • רון בן משה
ש"ס (9) יצחק כהן • נהרי • מרגי • מלכיאלי • ארבל • אזולאי • אבוטבול • בוסו • טייב
יהדות התורה (7) ליצמן • גפני • טסלר • אשר • אייכלר • פינדרוס • ברוכי
העבודה (3) עמיר פרץ • שמולי • מיכאלי
גשר (1) לוי-אבקסיס
הבית היהודי (1) רפי פרץ
סיעות האופוזיציה (50 חברי הכנסת)
יש עתיד – תל"ם (18) לפיד • יעלון • מאיר כהן • ברביבאי • אלהרר • רזבוזוב • אלעזר שטרן • לוי • מריח • בן ברק • סגלוביץ • טופורובסקי • פרומן • קוז'ינוב • רול • להב-הרצנו • בליאק • טור-פז
הרשימה המשותפת (15) עודה • שחאדה • טיבי • עבאס • תומא סלימאן • טאהא • כסיף • יזבק • סעדי • ג'בארין • אלחרומי • עסאקלה • אבו שחאדה • סאלח • ח'טיב-יאסין
ישראל ביתנו (7) ליברמן • פורר • סובה • אבידר • מלינובסקי • עמאר • קושניר
ימינה (5) בנט • שקד • סמוטריץ' • כהנא • סופר
מרצ (3) הורוביץ • זנדברג • יאיר גולן
דרך ארץ (2) הנדל • האוזר
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.