מירי רגב

מירי רגב
מדינה ישראל  ישראל
לידה כ"ד באייר ה'תשכ"ה
קריית גת, ישראל
מפלגה הליכוד, הליכוד - ישראל ביתנו
שרת התחבורה והבטיחות בדרכים ה-34
תקופת כהונה 17 במאי 2020 - מכהנת (37 שבועות ו־5 ימים)
הקודם בתפקיד בצלאל סמוטריץ'
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו

בממשלה ה-35

שרת התרבות והספורט ה-5
תקופת כהונה 14 במאי 2015 - 17 במאי 2020 (5 שנים)
הקודם בתפקיד לימור לבנת
הבא בתפקיד חילי טרופר
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו

בממשלה ה־34

חברת הכנסת
תקופת כהונה 24 בפברואר 2009 - מכהנת (12 שנים)
כנסות ה־18–23
תפקידים בולטים

מירי (מרים) רגב (נולדה ב-26 במאי 1965) היא שרת התחבורה, התשתיות והבטיחות בדרכים, חברת הקבינט המדיני-ביטחוני וחברת הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. שימשה כשרת התרבות והספורט, צנזורית הצבאית הראשית וכדוברת צה"ל בדרגת תת-אלוף (בתקופת ההתנתקות ובמלחמת לבנון השנייה).

ביוגרפיה

נולדה בשם מרים סיבוני בקריית גת. אביה פליקס עלה ממרוקו, ואמה מרסל (מרסדס) עלתה מספרד בשנות ה-50.[1] גדלה בבית דובר ספרדית.[2] למדה בתיכון רוגוזין שבקריית גת. בגיל 17, זכתה בתואר "צברית השנה" של השבועון "מעריב לנוער". בצעירותה התנדבה במשך מספר שנים במד"א ואף מונתה שם לתפקיד מזכירת מחוז השפלה. הייתה פעילה במועצת הנוער של קריית גת וארגנה מבצעי התנדבות למען עולים חדשים.[3]

בעלת תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי מבית ברל, ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון ושוק ההון מהקריה האקדמית אונו.[4] בוגרת המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.[5]

קריירה צבאית

מירי רגב
לידה -
-
השכלה

-

השתייכות

  צבא הגנה לישראל

שנות הפעילות

1983–2008

דרגה

  תת-אלוף

תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים

  מלחמת לבנון השנייה

עיטורים
  אות מצטיין הנשיא

רגב התגייסה לצה"ל בשנת 1983 ושירתה כמדריכת נוער. יצאה לקורס קצינות ולאחר מכן שימשה כמפקדת מחלקה בבסיס גדנ"ע. בשנת 1986 עברה לחטיבת דובר צה"ל, תחילה בתפקיד דוברת פיקוד הדרום תחת אלוף הפיקוד יצחק מרדכי. בשנת 1988 מונתה לראש לשכת דובר צה"ל אפרים לפיד. בשנת 1989 הקימה את מדור יחסי ציבור במפקדת חילות השדה (מפח"ש) ושימשה כראש המדור, ולאחר מכן שימשה ראש מדור תקשורת מקומית, ראש ענף תכנון וייזום וראש ענף תקשורת.

בשנת 2002 הועלתה לדרגת אלוף-משנה ומונתה לסגנית דוברת צה"ל, לאחר שלושה חודשים מונתה למרכזת מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה במסגרת ההיערכות לקראת מלחמת עיראק, לאחר מכן יצאה לחופשה ארוכה, שבסיומה, בשנת 2004, מונתה לצנזורית הראשית לעיתונות ולתקשורת. עם מינויו של רב-אלוף דן חלוץ לרמטכ"ל, מונתה לדוברת צה"ל (ב-2 ביוני 2005).[6] רגב הייתה האישה השנייה שמילאה את התפקיד ברציפות (החליפה את תת-אלוף רות ירון), והראשונה מדוברי צה"ל שצמחה מתוך חטיבת דובר צה"ל עצמה.

רגב הייתה דוברת צה"ל בזמן יישום תוכנית ההתנתקות, שבמהלכה ניתן חופש פעולה רב לעיתונאים, שהיו רשאים להצטרף לצוותי הפינוי ולראיין מפקדים בכירים וחיילים ללא צורך בקבלת אישור.

הייתה דוברת צה"ל גם במהלך מלחמת לבנון השנייה.

רגב סיימה את תפקידה כדוברת צה"ל באוגוסט 2007. באוקטובר 2007 מינה אותה הרמטכ"ל גבי אשכנזי לרכזת אירועי צה"ל לציון חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, תפקיד שאותו מילאה עד לסיום שירותה בשנת 2008.

חברת הכנסת

בנובמבר 2008 הודיעה על הצטרפותה למפלגת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה. לאחר הבחירות המקדימות דורגה בתחילה במקום ה-34 ברשימה, ולאחר קבלת ערעור, שהוגש בנוגע להצבעה, הוצבה במקום ה-27 ברשימת הליכוד לכנסת. רגב נבחרה לכנסת ה-18 ומאז מכהנת כחברת הכנסת מטעם הליכוד. בכנסת ה-18 הייתה יושבת ראש ועדת המשנה לפריפריה וכחברה בוועדת הכספים, בוועדת החוץ והביטחון בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדה משותפת לתקציב הביטחון. בכנסת ה-19 הייתה יושבת ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה וכחברה בוועדות הכספים והחוץ והביטחון.

בהפגנה שנערכה בתל אביב נגד המסתננים מאפריקה, אמרה כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו - נעשה הכול להחזיר אותם בחזרה למקום מוצאם. לא נאפשר לאנשים לבוא לחפש עבודה בארץ ישראל". עם זאת, היא הדגישה בראיון לאחר מכן כי היא אינה מעודדת אלימות.[7] רגב כינסה דיון מיוחד של ועדת הפנים בנושא מקורות המימון של ארגוני הסיוע לפליטים שלדבריה מעוניינים לשנות את האופי היהודי של מדינת ישראל.[8][9]

בזמן המחאה החברתית רגב באה לשדרות רוטשילד בתל אביב כדי להביע הזדהות. אף על פי כן, המוחים גירשו אותה מהמתחם ואף הושלך לעברה בקבוק מים. בעקבות המקרה אמרה שמי שגירשו אותה היו אנרכיסטים עם ריח של אלכוהול.[10]

שרת התרבות והספורט

לאחר הבחירות המקדימות במפלגת הליכוד, הוצבה במקום ה-5 ברשימת המפלגה לכנסת ונבחרה לכנסת ה-20. עם הקמת ממשלת ישראל ה-34 בראשות בנימין נתניהו מונתה לשרת התרבות והספורט ונכנסה לתפקידה במאי 2015.

מינויה גרם לחיכוכים עם אמנים, כשחלקם טענו שרגב תמנע מימון ליצירות שלא יהיו לרוחה. במפגש עם אמנים, טענה רגב שהליכוד קיבל "שלושים מנדטים ואתם עשרים" ולכן ההחלטה מי ומה יהנה מתקציבי תרבות בידיה.[11] רגב התעמתה עם השחקן נורמן עיסא שסירב להופיע בבקעת הירדן. בעקבות זאת התפרסמה עצומה שנחתמה על ידי מאות נגד רגב, ואורגן כנס ביפו. בכנס זה נשא בין היתר עודד קוטלר נאום שבו רמז כי מצביעי הליכוד הם "עדר של בהמות". הדברים גררו גינויים מימין ומשמאל.[12] ברקע העימות עמדה החלטת שר החינוך נפתלי בנט להוציא מסל תרבות ארצי את ההצגה "הזמן המקביל" המבוססת על כתבי המחבל וליד דקה שהיה חבר בחוליה שרצחה את החייל משה תמם, ושהוצגה בתיאטרון אל-מידאן בחיפה. ב-16 ביוני קיבלה רגב את המלצתה של ועדה בראשות ד"ר חיים פרלוק והורתה על הקפאת העברת התקציבים לתיאטרון אל-מידאן, עקב אי-סדרים כספיים שנתגלו בו והחשיפה שהמחזאי של ההצגה "הזמן המקביל" מזדהה עם המחבל ושדקה עצמו מעורב בשיווק ההצגה מהכלא.[13] באותו יום פעלה לביטול הקרנתו בפסטיבל הקולנוע ירושלים של הסרט "אל סף הפחד" העוסק ביגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. מארגני הפסטיבל הודיעו שהסרט יוקרן לפני טקס הפתיחה וישתתף בתחרות.[14] בראיון שנתנה רגב לכתב העת "את", אמרה בתגובה ש"עולם האמנות הוא כפוי טובה, ולא בא לי לעבוד בשביל כפויי טובה".[15]

באוגוסט 2015 חשף כתב ערוץ 10, ספי עובדיה, הקלטות של שיחת ועידה בה נשמעים רגב ויועציה כשהם מתאמים לכאורה גרסאות לגבי מסירת תקציב פרסום בסך של כשני מיליון וחצי שקלים חדשים למשרד הפרסום יהושע\TBWA של רמי יהושע ללא מכרז.[16] באוקטובר הגישה רגב תביעת דיבה על סך מיליון ש"ח נגד הערוץ.[17] התביעה נדחתה ב-4 ביולי 2019, ורגב חויבה לשלם הוצאות משפט בסך 25 אלף ש"ח.[18]

בספטמבר 2015 פרסמה רגב את הקריטריונים של משרד התרבות והספורט לתקצוב מוסדות תרבות. בין הקריטריונים לשלילת תקציב: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות לאלימות ולטרור, תמיכה במעשה טרור נגד ישראל, ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל, מעשה השחתה הפוגע בסמל המדינה והחרמה או קריאה להטלת חרם על ישראל.[19]

רגב התנגדה להקמת תאגיד השידור. על פי פרסומים, אמרה ביולי 2016 בדיון בוועדת השרים לחקיקה: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?".[20]

במאי 2017 הודיעה למנהל פסטיבל ישראל שתמנע מימון מתקציב המדינה למופעים בפסטיבל שיש בהם עירום, בנימוק שמופע כזה פוגע ברגשותיהן של אוכלוסיות רחבות ובערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.[21] ב-4 ביוני ביקש היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מרגב לחדול מהתבטאויות מסוג זה, בנימוק שסוגיות התקצוב אינן בסמכותה.[22]

החל מיוני 2017, מונתה מספר פעמים לממלאת מקום ראש הממשלה.[23][24]

בשנת 2018 הובילה את היערכות הממשלה לחגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל. במהלך ההכנות לטקס הדלקת המשואות התגלעה מחלוקת בינה לבין יושב ראש הכנסת, יולי אדלשטיין, לאחר שרגב ביקשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אדלשטיין התנגד בנימוק שיש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, שבה הנואם המרכזי היחיד הוא יו"ר הכנסת, וראש הממשלה איננו נוכח[25][26] לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה שלפיה ראש הממשלה ידליק משואה בשם ראשי הממשלה לדורותיהם ויישא דברי ברכה קצרים, בדומה למתכונת שהתקיימה בטקס ביום העצמאות ה-50.[27] בפועל, נתניהו התעלם מהדרישות ונשא נאום ארוך.[28]

לאחר שאמרגן פרטי סיכם על משחק ידידות בין נבחרת ארגנטינה בכדורגל לנבחרת ישראל, שיערך בחיפה, פעלה רגב להעברת המשחק לירושלים, והקצתה לכך 2.7 מיליון ש"ח מתקציב חגיגות ה-70 למדינה.[29] לאחר קמפיין BDS נגד קיום המשחק בישראל, שכלל איומים ברצח על כוכב ארגנטינה ליונל מסי,[30] החליטה נבחרת ארגנטינה לבטל את המשחק.[31] שר החוץ של ארגנטינה אמר שהעברת המשחק לירושלים היא שגרמה לביטול.[32] בעקבות הביטול ספגה רגב ביקורת בישראל.[33]

בתפקידה כיושבת ראש הוועדה למקומות הקדושים סירבה לאשר את מתווה הכותל.[34] רגב הגיעה למקום השני בדירוג פעילות חברי הליכוד למען היהדות בכנסת העשרים, שנערך על ידי ארגון מתפקדי ליכוד, בין היתר בעקבות התנגדותה למתווה הכותל ולמתווה הגיור.[35]

בשנת 2018 פעלה לקידום חקיקתו של תיקון לחוק התרבות והאמנות, שיאפשר לשר התרבות והספורט לשלול תקציב ממשלתי מגוף שביצע פעילות שיש בה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור; תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל; ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל; מעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה).[36] היוזמה לתיקון החוק עוררה מחאה.[37]

בבחירות לכנסת ה-21 ה-22 וה-23, הוצבה במקומות 6 ו-7 ברשימת הליכוד.

כשרת התחבורה

ב-17 במאי 2020 הושבעה לשרת התחבורה, במקומו של בצלאל סמוטריץ'.


נשואה לדרור רגב, מהנדס בתעשייה האווירית, ואם לשלושה. מתגוררת בראש העין.[38]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ "Miri Regev's Culture War". New York Times. 20 באוקטובר 2016. בדיקה אחרונה ב-20 באוקטובר 2016. 
  2. ↑ ראיון בערוץ הכנסת 2014
  3. ↑ היא עוד תגיע רחוק, באתר ‏מאקו‏‏, ‏22 במרץ 2016‏
  4. ↑ עלון הבוגרים של הקריה האקדמית אונו
  5. ↑ מירי רגב, באתר מפלגת הליכוד
  6. ↑ ענבל אביב, תת-אלוף מירי רגב מונתה לדוברת צה"ל, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 2 ביוני 2005
  7. ↑ מורן אזולאי ועומרי אפרים, רגב קראה למסתננים סרטן: 'המצב מעודד אלימות', באתר ynet, 24 במאי 2012
  8. ↑ כתבה מתוך "המשמר החברתי" על הדיון בוועדת הפנים
  9. ↑ פרוטוקול הדיון בוועדת הפנים
  10. ↑ עמרי נחמיאס ודה מרקר, מירי רגב גורשה ממאהל המחאה: "היו להם ראסטות וריח של אלכוהול", באתר של "רשת 13", 15 ביולי 2011 (במקור, מאתר "nana10")
  11. ↑ שרת המשפטים בגלצ: המשפט שאמרה מירי רגב לא היה צריך להיאמר באתר גלי צה"ל
  12. ↑ עזרי עמרם, ‏צפו: "נאום הבהמות" של עודד קוטלר נגד השרה רגב, באתר ‏מאקו‏‏, ‏14 ביוני 2015‏
    רן בוקר, השרה רגב מגיבה לקוטלר: "חושף את הפנים המכוערות והמתנשאות", באתר ynet, 14 ביוני 2015
    חדשות 2, ‏סערת "נאום הבהמות" של עודד קוטלר: "חושך תרבותי", באתר ‏מאקו‏‏, ‏14 ביוני 2015‏
  13. ↑ רן בוקר, מירי רגב: מקפיאה את התקציבים לתיאטרון אל מידאן, באתר ynet, 16 ביוני 2015
  14. ↑ רן בוקר, הסרט על יגאל עמיר לא יוקרן בפסטיבל ירושלים, באתר ynet, 16 ביוני 2015
  15. ↑ רגב: "האמנים קפוצי תחת וכפויי-טובה - לא בא לי לדאוג להם", באתר גלובס, 18 ביוני 2015
  16. ↑ רגב מסתבכת: מיליונים ללא מכרז ושיחת תיאום גרסאות, באתר ynet, 31 באוגוסט 2015
  17. ↑ כתב התביעה שהגישה, וכתב ההגנה שהגיש הערוץ, באתר העין השביעית
  18. ↑ איתמר ב"ז, תביעת המיליון של מירי רגב נגד חדשות 10 נדחתה; תחויב לשלם הוצאות משפט, באתר העין השביעית, 4 ביולי 2019
  19. ↑ יונתן ריגר, ‏הקריטריונים החדשים לתקצוב מוסדות התרבות, באתר ‏מאקו‏‏, ‏2 בספטמבר 2015‏
    מאיה נחום שחל, משרד התרבות משנה את חוקי המשחק: רוצים מימון? חתמו על טופס נאמנות, באתר כלכליסט, 14 ביוני 2016
  20. ↑ אלירן מלכי, מירי רגב: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?, באתר כלכליסט, 31 ביולי 2016
  21. ↑ חזקי ברוך, מירי רגב: לא נממן מופעי עירום, באתר ערוץ 7, 30 במאי 2017,
    רן בוקר, קריאות בוז למירי רגב בפסטיבל ישראל: "אף אחד לא יסתום לי את הפה", באתר ynet, 1 ביוני 2017
  22. ↑ טל שלו וגלי גינת‏, עימות סוער בין רגב למשנה ליועמ"ש - "אלחם על חופש הביטוי שלי", באתר וואלה! NEWS‏, 4 ביוני 2017,
    טובה צימוקי ורן בוקר, היועמ"ש: "לא לצאת באמירות בחוסר סמכות", רגב: "אמשיך להביע עמדתי", באתר ynet, 4 ביוני 2017
    ,גלעד מורג וטובה צימוקי, היועמ"ש נגד רגב: "ההנחיות לגבי מופעי עירום חסרות תוקף משפטי", באתר ynet, 11 ביוני 2017
  23. ↑ מורן אזולאי, לראשונה: מירי רגב ממלאת את מקום ראש הממשלה, באתר ynet, 14.06.17
  24. ↑ נתניהו יעבור בדיקה רפואית, מירי רגב תמלא את מקומו, באתר ישראל היום, 26.10.2017
    קביעת ממלא מקום לראש הממשלה, החלטה מספר 3090 של ממשלת ישראל ה-34, משנת 2017, באתר משרד ראש הממשלה
  25. ↑ בשנים 2015–2017 הוצגה ברכה מוקלטת קצרה של ראש הממשלה נתניהו במסגרת הטקס.
  26. ↑ אורלי וגיא, סערת טקס המשואות: "רגב טועה - אסור למשרד התרבות לקבוע תכנים", באתר החדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 2 באפריל 2018
  27. ↑ עוזי ברוך, נתניהו ידליק משואה, באתר ערוץ 7, 10 באפריל 2018
  28. ↑ מערכת וואלה! חדשות‏, יולי אדלשטיין על סערת המשואות: "אני נוהג לקיים הסכמים", באתר וואלה! NEWS‏, 19 באפריל 2018
  29. ↑ סמי פרץ, כך השתלטה מירי רגב על מסי תמורת 2.7 מיליון שקל מהכסף שלנו, באתר TheMarker‏, 22 במאי 2018
  30. ↑ רות אגלש, נבחרת הכדורגל הארגנטינאית מבטלת את ההתחרות בישראל ברקע איומים ברצח נגד מסי (באנגלית), באתר וושינגטון פוסט, 6 ביוני 2018.
    עוזי דן, דיווחים בארגנטינה: איומים על מסי ומשפחתו זירזו את ביטול המשחק, באתר הארץ, 6 ביוני 2018
  31. ↑ מירי רגב הציגה תמונות: "כך איימו על ליאונל מסי ומשפחתו", באתר וואלה! NEWS‏, 6 ביוני 2018
  32. ↑ שר החוץ של ארגנטינה: "המשחק בוטל כי עבר לירושלים", באתר ynet, 7 ביוני 2018
  33. ↑ אריאל כהנא, ‏המשחק מול ארגנטינה בוטל; בסביבתו של נתניהו מאשימים את השרה רגב, באתר ישראל היום, 5 ביוני 2018;
    אוריאל דסקל, מירי רגב הפסידה ל-BDS מגול עצמי, באתר כלכליסט, 6 ביוני 2018
  34. ↑ כיכר השבת, ‏רגב: לא אאשר את מתווה הכותל הרפורמי - מטעמי מצפון, באתר כיכר השבת, 27 ביוני 2018
  35. ↑ משה ויסטוך, ‏רגב בראש, גליק משתרך: דירוג חברי הליכוד בנושאי דת, באתר כיפה, ל בשבט התשעט, 05 בפברואר 2019
  36. ↑ הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון מס' 2), התשע"ט-2018, באתר הכנסת
    דרור ליבה ומורן אזולאי, חוק "נאמנות בתרבות" יעלה להצבעה: "ממשלת הצנזורה ממשיכה לדהור", באתר ynet, 20 בנובמבר 2018
  37. ↑ שגיא בן נון‏, רבקה מיכאלי נגד מירי רגב: "אנו בחושך גדול, בשלב הבא ישללו אזרחות", באתר וואלה! NEWS‏, 22 באוקטובר 2018
  38. ↑ השרה רגב: "גם על בעלי אני צועקת שהוא שמאלן", באתר ‏מאקו‏‏, ‏21 בנובמבר 2016‏
חברי ממשלת ישראל המכהנים ישראל
ראש הממשלה בנימין נתניהו • ראש הממשלה החלופי, שר הביטחון, מ"מ שר התקשורת ומ"מ שר המשפטים בני גנץ

השר לביטחון פנים אמיר אוחנה • שר החוץ גבי אשכנזי • שר האוצר ישראל כ"ץ • השר לשירותי דת יעקב אביטן • שר הבריאות יולי אדלשטיין • שר הדיגיטל הלאומי דודי אמסלם • השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס • השר לנושאים אסטרטגיים ושר במשרד הביטחון מיכאל ביטון שר החינוך ומ"מ שר ההשכלה הגבוהה והמשלימה יואב גלנט • השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל • שר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה דרעי • שר ההתיישבות צחי הנגבי • שר התרבות והספורט חילי טרופר • שרת התפוצות עומר ינקלביץ' • שר המודיעין אלי כהן • השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי-אבקסיס • שר הבינוי והשיכון יעקב ליצמן • שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ • שר ירושלים ומורשת רפי פרץ • שרת התיירות אורית פרקש-הכהן • שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב • שר החקלאות ופיתוח הכפר אלון שוסטר • שר האנרגיה ומ"מ שר משאבי המים יובל שטייניץ • שר המדע והטכנולוגיה יזהר שי • שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ומ"מ השר לשוויון חברתי איציק שמולי • שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו-שטה
חברי הקבינט המדיני-ביטחוני
מינויים על פי חוק ראש הממשלה: בנימין נתניהו • ראש הממשלה החלופי ושר הביטחון: בני גנץ • שר החוץ: גבי אשכנזי • שר האוצר: ישראל כ"ץ • השר לביטחון פנים: אמיר אוחנה • שר המשפטים: אבי ניסנקורן
שרים נוספים שר הבריאות: יולי אדלשטיין • השר לנושאים אסטרטגיים ושר במשרד הביטחון: מיכאל ביטון • שר החינוך: יואב גלנט • שר הפנים והשר לפיתוח הנגב והגליל: אריה דרעי • שר הכלכלה: עמיר פרץ • שרת התיירות: אורית פרקש-הכהן • שרת התחבורה: מירי רגב • שר החקלאות: אלון שוסטר
שרים משקיפים/מתחלפים שר האנרגיה: יובל שטייניץ • שר המודיעין: אלי כהן • שר ההתיישבות: צחי הנגבי • שר ירושלים ומורשת: רפי פרץ
מוזמנים קבועים היועץ המשפטי לממשלה: אביחי מנדלבליט • ראש המטה לביטחון לאומי: מאיר בן שבת
שרי התחבורה בממשלות ישראל
דוד רמז • דב יוסף • דוד צבי פנקס • דוד בן-גוריון • יוסף סרלין • יוסף ספיר • זלמן ארן • משה כרמל • יצחק בן-אהרן • ישראל בר-יהודה • עזר ויצמן • שמעון פרס • אהרן יריב • גד יעקבי • מנחם בגין • מאיר עמית • חיים לנדאו • חיים קורפו • משה קצב • ישראל קיסר • יצחק לוי • שאול יהלום • יצחק מרדכי • אמנון ליפקין-שחק • אפרים סנה • אריאל שרון • צחי הנגבי • אביגדור ליברמן • מאיר שטרית • שאול מופז • ישראל כ"ץ • בצלאל סמוטריץ' • מירי רגב
שרי התרבות בממשלות ישראל
שרי החינוך והתרבות (1949–1977): זלמן שזר • דוד רמז • דוד בן-גוריון • בן-ציון דינור • זלמן ארן • אבא אבן • זלמן ארן • יגאל אלון • אהרון ידלין
(1984–1990): יצחק נבון • יצחק שמיר
(1992–1993): שולמית אלוני • יצחק רבין
שרי החינוך, התרבות והספורט (1977–1984, 1990–1992): זבולון המר
(1993–1999): אמנון רובינשטיין • זבולון המר • יצחק לוי
(2001–2006): לימור לבנת • אהוד אולמרט • מאיר שטרית
שרת המדע והאומנויות (1993–1996): שולמית אלוני
שרי המדע, התרבות והספורט (1999–2003): מתן וילנאי • אריאל שרון • לימור לבנת
(2006–2009): אופיר פינס-פז • יולי תמיר • ראלב מג'אדלה • בנימין נתניהו
שרי התרבות והספורט (2009– היום): לימור לבנת • מירי רגב • חילי טרופר
יושבי ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת
יושבי ראש ועדת הפנים (1949–1974): בנימין מינץ • יוסף ספיר • נחום חת • יעקב ריפתין • מרדכי סורקיס
יושבי ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה (1974–2003): יוסף תמיר • יורם ארידור • שלמה הלל • שושנה ארבלי-אלמוזלינו • דב שילנסקי • יהושע מצא • סאלח טריף • מיכה גולדמן • דוד אזולאי • משה גפני • יורי שטרן • ראלב מג'אדלה
יושבי ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה (מ־2006): ראלב מג'אדלה • אופיר פינס-פז • דוד אזולאי • אמנון כהן • מירי רגב • דודי אמסלם • יואב קיש • מיקי חיימוביץ'
דוברי צה"ל
משה פרלמן • עמינדב פרי • נחמן קרני • נחמיה ברוש • שאול רמתי • דב סיני • אריה שלו • רפאל אפרת • יוסף כלב • פנחס להב • אפרים פורן • דב שיאון • יואל בן פורת • יצחק גולן • יעקב אבן • אפרים לפיד • נחמן שי • אילן טל • עמוס גלעד • עודד בן-עמי • רון כתרי • רות ירון • מירי רגב • אבי בניהו • יואב מרדכי • מוטי אלמוז • רונן מנליס • הדי זילברמן
הצנזור הצבאי הראשי
גרשון דרור • אבנר בר-און • אורי וולש • אבנר בר-און • יצחק שני • רחל דולב • מירי רגב • סימה וואקנין-גיל • אריאלה בן אברהם
חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים ושלוש
(חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים בממשלת ישראל השלושים וחמש)
סיעות הקואליציה של ממשלת ישראל השלושים וחמש (70 חברי הכנסת)
הליכוד (36) נתניהו • אדלשטיין • ישראל כ"ץ • רגב • לוין • גלנט • ברקת • גמליאל • דיכטר • חיים כץ • אלי כהן • הנגבי • אקוניס • שטייניץ • אמסלם • יברקן • אופיר כץ • עטייה • קיש • ביטן • ברק • קרעי • זוהר • שאשא-ביטון • שטרית • מולא • מאי גולן • פלוסקוב • דיין • קלנר • מארק • הלוי • ואטורי • שבח שטרן • קרא • יוגב
כחול לבן (13) גנץ • אשכנזי • חיימוביץ' • זמיר • שי • ינקלביץ' • תמנו-שטה • שפע • גינזבורג • קוטלר-וונש • פרידמן • שי-וזאן • רון בן משה
ש"ס (9) יצחק כהן • נהרי • מרגי • מלכיאלי • ארבל • אזולאי • אבוטבול • בוסו • טייב
יהדות התורה (7) ליצמן • גפני • טסלר • אשר • אייכלר • פינדרוס • ברוכי
העבודה (3) עמיר פרץ • שמולי • מיכאלי
גשר (1) לוי-אבקסיס
הבית היהודי (1) רפי פרץ
סיעות האופוזיציה (50 חברי הכנסת)
יש עתיד – תל"ם (18) לפיד • יעלון • מאיר כהן • ברביבאי • אלהרר • רזבוזוב • אלעזר שטרן • לוי • מריח • בן ברק • סגלוביץ • טופורובסקי • פרומן • קוז'ינוב • רול • להב-הרצנו • בליאק • טור-פז
הרשימה המשותפת (15) עודה • שחאדה • טיבי • עבאס • תומא סלימאן • טאהא • כסיף • יזבק • סעדי • ג'בארין • אלחרומי • עסאקלה • אבו שחאדה • סאלח • ח'טיב-יאסין
ישראל ביתנו (7) ליברמן • פורר • סובה • אבידר • מלינובסקי • עמאר • קושניר
ימינה (5) בנט • שקד • סמוטריץ' • כהנא • סופר
מרצ (3) הורוביץ • זנדברג • יאיר גולן
דרך ארץ (2) הנדל • האוזר
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.