רצח דני כץ

הנער דני כץ
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

רצח דני כץ הוא פרשת רצח על רקע לאומני של נער ישראלי שנרצח בשנת 1983. פרשת הרצח זכתה להד רב במדינה לא רק בגלל אופיו האכזרי של הרצח, אלא גם בגלל משפטם של חמשת הרוצחים, שטענו כי ההודאות נגבו מהם בצורה לא חוקית, תוך שימוש באמצעי חקירה פסולים.

הרצח

דני כץ, נער כבן 15 (נולד ב-6 בינואר 1969) תושב שכונת דניה בחיפה, יצא מביתו לבית חברו בתאריך ה-8 בדצמבר 1983. שלושה ימים לאחר מכן, נמצאה גופתו ועליה סימני אלימות קשים.

בהמשך התברר כי חמישה ערבים ישראלים, תושבי סכנין והאזור, הבחינו בנער כשהוא צועד לבדו, וחטפו אותו ברכבם לכיוון אתר בניה שומם. במהלך הנסיעה, חסמו את פיו בסמרטוט והכו אותו בידיהם, עד שאיבד את הכרתו. באתר הבניה, הכו החמישה את כץ מכות מוות וארבעה מהם עינו אותו. לאחר מכן, השליכו את גופתו בין שיחים סמוך לאוניברסיטת חיפה. מאוחר יותר, בשעות הערב, חזרו החמישה אל המקום בו הניחו את הגופה והעבירו אותה למערה באזור סכנין. לאחר שלושה ימים של חיפושים, נמצאה גופתו העירומה של כץ ועליה סימני חנק ותקיפה.

עטיפת מחברת ומעטפה שנמצאו בערימת זבל סמוך למערה, עליהם נרשם השם סמיר ג'נאמה, הוביל את החוקרים אל סמיר ג'נאמה, תושב סכנין. ג'נאמה הכחיש בתחילה קשר לרצח וציין כאליבי שעסק במשלוחים יחד עם בן דודו פתחי ג'נאמה ועם עלי גנאיים, ונפגש עם אחמד קוזלי ועאטף סביחי. לאחר חקירות חוזרות, הודו סמיר פתחי ועלי בביצוע הרצח והפלילו גם את שני השותפים הנוספים, שגם הם הודו בהמשך בביצוע הפשע. באוקטובר 1985 הורשעו החמישה בבית המשפט המחוזי בחיפה, הם נמצאו אשמים ברצח בכוונה תחילה, חטיפה לשם רצח וקשירת קשר לביצוע פשע. כל אחד מהם נידון למאסר עולם ועוד 27 שנות מאסר. שניים מהרוצחים, אחמד קוזלי ועאטף סביחי, הודו לאחר מכן גם בחטיפתה, עינויה ורציחתה של דפנה כרמון, ונגזר עליהם עונש של מאסר עולם ועוד עשרים שנות מאסר לריצוי בחופף.

הביקורת והמשפט החוזר

פרקליטם של הרוצחים, עו"ד אביגדור פלדמן, טען כי חקירת האירוע הייתה פסולה וזאת מכיוון שלדבריו, הודאות הנאשמים שונו שלוש פעמים תוך כדי החקירה כדי להתאימן להתקדמותה, כמו גם חוסר בראיות מוצקות נגד הנאשמים, אלא שימוש בהודאות בלבד, שעל פי טענת הנאשמים נגבו מהם תוך שימוש באלימות קשה. בית המשפט העליון קבע ב-1991 כי טענות הנאשמים לאחר החקירה אינן אמינות בעיניו, וכי הרשעתם על סמך הודאתם במשטרה וראיות נוספות הייתה מוצדקת.

לאחר לחץ ציבורי שנמשך זמן רב, הורה שר המשפטים, דוד ליבאי, לעו"ד יהודית קרפ להכין דו"ח בקשר לפרשה.

בעקבות הדו"ח, הוגשה בקשה למשפט חוזר לנשיא בית המשפט העליון. לבקשה הצטרפה הסניגוריה הציבורית כידיד בית המשפט והביעה את תמיכתה בעריכת משפט חוזר למורשעים. הפרקליטות התנגדה לבקשה. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, פסק בפברואר 1999 כי יש לערוך לנאשמים משפט חוזר[1].

בשנת 2000 נערך לחמשת הרוצחים משפט חוזר, הליך נדיר ביותר במערכת המשפט הישראלית, במהלך המשפט החוזר שנמשך כשנתיים, שוחררו בערבות שלושה מן הנאשמים. גם במשפט החוזר שנערך, השתכנעו השופטים (דבורה ברלינר, זאב המר ויהודית שטופמן) שהודאות הנאשמים קבילות, והשאירו את פסק הדין על כנו. סניגורם, עו"ד אביגדור פלדמן, ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. שופטי בית המשפט העליון (אליהו מצא, אילה פרוקצ'יה ואשר גרוניס) דחו את הערעור פה אחד, בפסק הדין קבעה השופטת אילה פרוקצ'יה "בית המשפט המחוזי, בפסק דין הבנוי לתלפיות, ניתח בעומק, בזהירות ובאחריות שאין למעלה ממנה כל פרט בתשתית הראיות, ולא הותיר אבן שלא הפכה, ולא השאיר קצה חוט שלא נקשר. הוא ניתח את הראיות במבט משפטי-מקצועי חודר והעמידן במבחן ההגיון, השכל הישר, מושכלות חיים ותבונת חיים. הוא שקל את הראיות בראייה פרטנית ובתפיסה כוללת בעת ובעונה אחת" באשר לשימוש באמצעים פסולים בחקירה כתב השופט מצא: "אין לשלול את האפשרות שבחקירת המערערים עשתה המשטרה שימוש באמצעים פסולים; אך כמותו אף אני התרשמתי, כי אם אמנם נקטו החוקרים כלפי המערערים אמצעים פסולים, לא היו אלה האמצעים הקשים והחמורים שתוארו בטענות הפסול של הסניגורים ובעדויות המערערים", בית המשפט מתח ביקורת על שלב בחקירתו של סמיר ג'נאמה, בו הפעילה עליו המשטרה לחץ על ידי שימוש במעצר אשתו. כמו כן קבע בית המשפט כי המניע לרצח היה על רקע לאומני.

משפט זה גרר את הקמתו של ארגון בשם "חזקת חפות", הפועל נגד הרשעה של נאשם על בסיס הודאתו בלבד.

קציבת עונשם של הרוצחים

באוגוסט 2007 חתם שמעון פרס, נשיא מדינת ישראל, על בקשת קציבת עונשם של המורשעים לתקופות שבין 30 ל-45 שנים[2]. שלושה מהרוצחים, שכבר ריצו 23 שנות מאסר, הגישו בקשה לניכוי שליש ממאסרם. ביולי 2008 דחתה ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר את הבקשה, בנימוק שהם עדיין מסוכנים[3]. בנובמבר 2008 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת את עתירת שלושת הרוצחים לבטל את החלטת הוועדה, אך קבע כי אותרו כשלים בהתנהלותה והורה לכנס ועדת שחרורים בהרכב חדש. שני הרוצחים הנוספים, שהורשעו גם בביצוע הרצח של דפנה כרמון, צפויים להשתחרר לאחר 2020.

בינואר 2017 שוחררו הרוצחים סמיר ג'נאמה, פתחי ג'נאמה ועלי גנאים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ מ"ח 7929/96 אחמד קוזלי ו-4 אח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1), 529
  2. ↑ אנשיל פפר, הנשיא פרס קצב את עונשם של רוצחי הנער דני כץ; החמישה ישוחררו בקרוב, באתר הארץ, 4 במרץ 2005
  3. ↑ רועי מנדל, נדחתה בקשת רוצחי דני כץ לניכוי שליש מהמאסר, באתר ynet, 14 ביולי 2008
פיגועי טרור נגד ישראלים במחצית השנייה של המאה ה-20
פיגועים נגד ישראלים שבוצעו בישראל ובשטחים 1948 עד 1959 • שנות ה-60 • שנות ה-70 • שנות ה-80 • שנות ה-90 • >
פיגועים נגד ישראלים שבוצעו בחו"ל שנות ה-70: המתקפה על טיסה 435 של אל על במינכן (10 בפברואר 70)  •  הפיגוע בטיסה 330 של סוויסאייר מציריך לנתב"ג (21 בפברואר 70)  •  חטיפת טיסת 571 של סבנה איירליינס מבריסל לנתב"ג (8 במאי 72)  •  טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן (5–6 בספטמבר 72)  •  משבר בני הערובה בשגרירות ישראל בבנגקוק (28 בדצמבר 72)  •  הפיגוע בטיסה 841 של טראנס וורלד איירליינס מנתב"ג לניו-יורק (8 בספטמבר 74)  •  חטיפת מטוס אייר פראנס 139 מנתב"ג לפריז (27 ביוני 76)

שנות ה-80: ניסיון ההתנקשות בשגריר הישראלי בלונדון (3 ביוני 82)  •  הפיגוע בראס בורקה (5 באוקטובר 85)  •  הפיגועים בדלפקי אל על בנמלי התעופה של וינה ורומא (27 בדצמבר 85)  •  ניסיון הפיגוע בטיסת אל על מלונדון (17 באפריל 86)
שנות ה-90: פיגוע האוטובוס במצרים (4 בפברואר 90)  •  הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה (17 במרץ 92)  •  הפיגוע בשגרירות ישראל בלונדון (26 ביולי 94)

1948–1999 • 2000–2009 • 2010–2019

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.