אורית פרקש-הכהן
אורית פרקש-הכהן | ||
---|---|---|
לידה | 29 בדצמבר 1970 (50) פתח תקווה | |
השכלה | האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת הרווארד | |
עיסוק | משפטנית, עורכת דין, פוליטיקאית | |
מפלגה | חוסן לישראל | |
סיעה | כחול לבן | |
שרת התיירות ה-21 | ||
תקופת כהונה | 14 באוקטובר 2020 - מכהנת (16 שבועות ויומיים) | |
הקודם בתפקיד | אסף זמיר | |
תחת ראש הממשלה | בנימין נתניהו | |
השרה לנושאים אסטרטגיים ה-7 | ||
תקופת כהונה | 17 במאי 2020 - 30 בנובמבר 2020 (28 שבועות ויומיים) | |
הקודם בתפקיד | גלעד ארדן | |
הבא בתפקיד | מיכאל ביטון | |
תחת ראש הממשלה | בנימין נתניהו | |
חברת הכנסת | ||
תקופת כהונה | 30 באפריל 2019 - 6 באוקטובר 2020 (שנה ו־22 שבועות) | |
הבא בתפקיד | אסף זמיר | |
כנסות | ה־21–23 | |
יו"ר רשות החשמל ה-4 | ||
תקופת כהונה | 26 בספטמבר 2011 - 31 בדצמבר 2015 (4 שנים ו־13 שבועות) | |
הקודם בתפקיד | אמנון שפירה | |
הבא בתפקיד | אסף אילת | |
אורית פרקש-הכהן (נולדה ב-29 בדצמבר 1970, א' בטבת ה'תשל"א) היא שרת התיירות וחברת כנסת בהפסקת כהונה מטעם מפלגת "חוסן לישראל" בסיעת "כחול לבן". עורכת דין במקצועה; כיהנה כיו"ר רשות החשמל.
ביוגרפיה
פרקש-הכהן נולדה בפתח תקווה וגדלה באשדוד, למיכאל ושושנה. למדה באולפנת בני עקיבא אמנה בכפר סבא. עשתה שירות לאומי בבית החולים שערי צדק בירושלים. סיימה לימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ועשתה את התמחותה אצל השופטת דליה דורנר בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון ולאחר מכן במשרד א.ש. שמרון, י. מלכו, פרסקי ושות'. עבדה במשרד כעורכת דין המתמחה במשפט אזרחי מסחרי ובליטיגציה. לאחר חמש שנים עברה לעבוד במחלקה המשפטית של הרשות להגבלים עסקיים ושימשה ראש צוות ליטיגציה.
ב-2003 מונתה ליועצת המשפטית של רשות החשמל. בשנים 2006–2007 למדה לתואר שני במינהל ציבורי באוניברסיטת הרווארד, במסגרת תוכנית קרן וקסנר בישראל.
בספטמבר 2011 מונתה ליו"ר זמנית של רשות החשמל[1] ובמרץ 2012 מונתה ליו"ר קבוע. בתקופת כהונתה כיו"ר רשות החשמל החלה תחרות בייצור חשמל בישראל והחלו לפעול יצרניות פרטיות בשיעורים משמעותיים. נכון לשנת 2015, פועלות בישראל 6 תחנות כוח פרטיות המייצרות חשמל מגז טבעי. במהלך שנות כהונתה קידמה הרשות מתווה לקידום מחלקי חשמל פרטיים היסטוריים, במסגרתם הצטרפו להסדרת פעילותם מעל ל-140 קיבוצים וארבעה כפרים דרוזיים.[2] בתקופה זו התמקדה רשות החשמל בהעמקת הפיקוח הממשלתי על התנהלותה הפיננסית של חברת החשמל.[3] בין היתר התריעה הרשות על קיומו של חשבון נאמנות לעובדי החברה, שכלל מעל למיליארד ש"ח מכספי צרכני החשמל ותבעה מהנהלת החברה לפעול לאלתר לשחרור כספים אלה.[דרוש מקור] מהלך נוסף שהובילה הרשות בתקופה זה היה תיקון מודל הדיווח החשבונאי של חברת החשמל, על רקע שינוי היוון התחייבויות ההון של החברה בהתאם להגדרת שוק עמוק בישראל.
בשנת 2015, לאחר שנכזבה הציפייה לתחרות במשק הגז הטבעי, התריעה רשות החשמל בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ ביחס לצורך בטיפול דחוף בכשל היסודי במבנה משק הגז בישראל, אשר הוביל להסכמי גז מופרזים, ומחירי גז ומנגנוני הצמדה חריגים.[4]
באוגוסט 2015 דווח כי פרקש-הכהן הודחה מתפקידה כיו"ר רשות החשמל על ידי הקבינט החברתי-כלכלי, בעקבות דרישת ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה יובל שטייניץ, ועל רקע המגעים להשגת פשרה מול מונופול הגז הטבעי.[5] כהונתה כראש רשות החשמל הסתיימה בסוף אותה שנה. עתירה לבג"ץ שהגישה התנועה לאיכות השלטון נגד ההדחה ונגד פירוק רשות החשמל, נדחתה ב-17 באוגוסט 2016.
ב-2017 הצטרפה למשרד עורכי הדין גולדפרב זליגמן כראש מחלקה של אנרגיה, רגולציה ותשתיות.[6]
ב-2019 הצטרפה למפלגת "חוסן לישראל" בראשות הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, שהשתלבה ברשימת "כחול לבן", והיא מוקמה במקום החמישה עשר ברשימה. הרשימה קיבלה 35 מנדטים ופרקש-הכהן נכנסה בחודש אפריל לכנסת העשרים ואחת, ולאחר הבחירות לכנסת העשרים ושתיים, בה השיגה רשימתה 33 מנדטים, נכנסה בשנית לכהונה כחברת הכנסת.
ב-17 במאי 2020 מונתה, במסגרת ממשלת ישראל השלושים וחמש, לשרה לנושאים אסטרטגיים. ב-2 באוקטובר 2020, עם התפטרותו של השר אסף זמיר מהממשלה, הוחלט כי פרקש-הכהן תחליף אותו במשרד התיירות ותתפטר מהכנסת במסגרת "החוק הנורווגי"[7].
פרקש-הכהן נשואה לעורך הדין עודד הכהן ואם לארבעה. מתגוררת בירושלים.
קישורים חיצוניים
אורית פרקש-הכהן, באתר הכנסת- אורית פרקש-הכהן, באתר כנסת פתוחה
- אורית פרקש-הכהן, באתר ערוץ הכנסת
- חן שליטא, הכירו את האישה שקובעת כמה תשלמו על החשמל, באתר גלובס, 3 במאי 2012
- אורית פרקש-הכהן, באתר קרן וקסנר (באנגלית)
- חגי עמית, "זה היה גרוע יותר ממה שנכתב בעיתונים": האישה שנתניהו הדיח באה לסגור חשבון, באתר TheMarker, 1 במרץ 2019
- מיכאל טוכפלד, אורית פרקש־הכהן: "העיסוק בבג"ץ יצא מכל פרופורציה", בעיתון מקור ראשון, 14 ביוני 2020
הערות שוליים
- ↑ אבי בר-אלי, אורית פרקש-הכהן מונתה ליו"רית הזמנית של רשות החשמל, באתר TheMarker, 26 בספטמבר 2011
- ↑ רשות החשמל, רשימת המחלקים שהצטרפו למתווה להסדרת פעילותם של מחלקי חשמל היסטוריים, באתר רשות החשמל, 10 באוגוסט 2015
- ↑ ליאור גוטמן, חברת החשמל תחויב לשקיפות מלאה בהוצאות הייצור והתפעול, באתר כלכליסט, 3 בנובמבר 2015
- ↑ אורי טל טנא, מחיר הגז הטוב ביותר היה דווקא במתווה המקורי, באתר כלכליסט, 19 באוגוסט 2015
- ↑ אבי בר-אלי, נקמת הגז: נתניהו ושטייניץ הדיחו את יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש-הכהן, באתר TheMarker, 5 באוגוסט 2015
- ↑ שירה קרפיק ספיר, אורית פרקש-הכהן מצטרפת כשותפה למשרד עוה"ד גולדפרב-זליגמן, באתר גלובס, 13 בפברואר 2017
- ↑ שר התיירות אסף זמיר התפטר מהממשלה: "אין לי אמון בנתניהו, אני חרד למדינה", באתר וואלה! NEWS
חברי הקבינט המדיני-ביטחוני | ||
---|---|---|
מינויים על פי חוק | ראש הממשלה: בנימין נתניהו • ראש הממשלה החלופי ושר הביטחון: בני גנץ • שר החוץ: גבי אשכנזי • שר האוצר: ישראל כ"ץ • השר לביטחון פנים: אמיר אוחנה • שר המשפטים: אבי ניסנקורן | |
שרים נוספים | שר הבריאות: יולי אדלשטיין • השר לנושאים אסטרטגיים ושר במשרד הביטחון: מיכאל ביטון • שר החינוך: יואב גלנט • שר הפנים והשר לפיתוח הנגב והגליל: אריה דרעי • שר הכלכלה: עמיר פרץ • שרת התיירות: אורית פרקש-הכהן • שרת התחבורה: מירי רגב • שר החקלאות: אלון שוסטר | |
שרים משקיפים/מתחלפים | שר האנרגיה: יובל שטייניץ • שר המודיעין: אלי כהן • שר ההתיישבות: צחי הנגבי • שר ירושלים ומורשת: רפי פרץ | |
מוזמנים קבועים | היועץ המשפטי לממשלה: אביחי מנדלבליט • ראש המטה לביטחון לאומי: מאיר בן שבת |
שרי התיירות בממשלות ישראל | ||
---|---|---|
|
השרים לנושאים אסטרטגיים בממשלות ישראל | ||
---|---|---|
|

רישיון cc-by-sa 3.0