יחסי החוץ של סוריה

סוריה

ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של סוריה

חוקה נשיא בשאר אל-אסד ראש ממשלה עימאד ח'מיס פרלמנט (מועצת העם) מפלגות בסוריה מפלגת הבעת' הסורית מחוזות סוריה נפות סוריה מלחמת האזרחים בסוריה

הבטחת הביטחון הלאומי, הגברת ההשפעה בקרב שכנותיה הערביות והבטחת החזרת רמת הגולן לשטחה, היו המטרות העיקריות במדיניות החוץ של הרפובליקה הערבית הסורית. בנקודות רבות בהיסטוריה שלה, חוותה סוריה מתח ארסי עם שכנותיה הגאוגרפיות, כגון טורקיה, ישראל, עיראק ולבנון. סוריה נהנתה משיפור היחסים עם כמה מדינות באזור שלה במאה ה-21, לפני האביב הערבי ומלחמת האזרחים במדינה.

היסטוריה

מאז פרוץ מלחמת האזרחים המתמשכת מאז 2011, מדיניות החוץ של הסורים מבודדת יותר ויותר מהמדינות באזור ומהקהילה הבינלאומית. היחסים הדיפלומטיים נותקו עם כמה מדינות, כולל: טורקיה, ערב הסעודית, ירדן, קנדה, צרפת, איטליה, אוסטרליה, ניו זילנד, קוריאה הדרומית, שווייץ, שוודיה, דנמרק, הולנד, גרמניה, ארצות הברית, בריטניה, בלגיה, ספרד, יפן, קטר ובחריין.^[1] סוריה הושעתה מהליגה הערבית ב-2011 ומהארגון לשיתוף פעולה האסלאמי בשנת 2012.^[2] ב-26 במרץ 2013, הכירה פסגת הליגה הערבית בקואליציה הלאומית הסורית של האופוזיציה והכוחות המהפכניים כנציגים הלגיטימיים של העם הסורי. לקואליציה הלאומית הוענק מושב בפסגה. אלג'יריה, עיראק ולבנון התנגדו למעשה הכרה זה. ב-9 במרץ 2014 אמר המזכ"ל נביל אל-ערבי כי מושבה של סוריה יישאר פנוי עד שהאופוזיציה תסיים את הקמת מוסדותיה.^[3]

ממשלת סוריה ממשיכה לטפח יחסים טובים עם בעלות הברית המסורתיות שלה, איראן ורוסיה. מדינות אחרות המקיימות כיום יחסים טובים עם סוריה כוללות את סין, קוריאה הצפונית, אנגולה, וייטנאם, בולגריה, קובה, ונצואלה, בוליביה, אקוודור, ניקרגואה, גיאנה, הודו, דרום אפריקה, טנזניה, פקיסטן, ארמניה, בלארוס, דרום אוסטיה, טג'יקיסטן, אינדונזיה, הפיליפינים, אוגנדה, זימבבואה, מיאנמר, בורונדי, רומניה, סרביה, אוזבקיסטן, לאוס, מונגוליה, קמבודיה ואחרות. מבין מדינות הליגה הערבית, סוריה ממשיכה לקיים יחסים טובים עם עיראק, מצרים, אלג'יריה, לבנון, מאוריטניה, עומאן, סודאן והרשות הפלסטינית. לסוריה מעולם לא היו יחסים דיפלומטיים עם ישראל, קוסובו וטאיוואן.

בדצמבר 2018, לאחר שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע ​​על נסיגה חלקית של כוחות ארצות הברית מסוריה, כמה מדינות יזמו פתיחה מחודשת של היחסים הדיפלומטיים שלהם עם סוריה. לאחר ביקורו של נשיא סודן עומר אל-בשיר ב-2018, החלה הליגה הערבית את תהליך הכניסה מחדש של סוריה לארגון,^[4] ואילו איחוד האמירויות הערביות פתחה מחדש את שגרירותה בסוריה ב-27 בדצמבר, ובחריין, ועל פי הדיווחים גם כווית ואיטליה הודיעו על כוונתן לפתוח מחדש את שגירותן במדינה.

אפריקה

מדינה	כינון היחסים	פרטים
אלג'יריה  אלג'יריה	1963	המאבק של האלג'יראים נגד הקולוניאליזם הצרפתי במהלך מלחמת העצמאות של אלג'יריה, גרר השראה ממדינות ערב האחרות כמו סוריה. אף על פי כן, בעקבות עצמאותה של אלג'יריה ב-1962 והפיכת המדינה הסורית בשנת 1963, שתי המדינות כוננו יחסים. על אף מלחמת האזרחים בסוריה, אלג'יריה שומרת עם סוריה על יחסים דיפלומטיים תקינים ונכון לשנת 2015 אלג'יריה קיבלה כמעט 25,000 פליטים סורים שנמלטו מהמדינה.[5] לאלג'יריה שגרירות בדמשק הבירה. לסוריה שגרירות באלג'יר הבירה.
לוב  לוב		ב-10 באוקטובר 2011, הפכה לוב למדינה הראשונה שהכירה במועצה הלאומית של סוריה, קבוצת מנהיגי האופוזיציה בסוריה ומחוצה לה, שהוקמה כחלופה לממשלת אסד. ב-1 במרץ 2020, משלחת דיפלומטית לובית, המייצגת את בית הנבחרים הלובי, ביקרה בדמשק על מנת להגיע להבנות בנושא הפעלת המשימות הדיפלומטיות בין שתי המדינות.[6]
מצרים  מצרים		ערך מורחב – יחסי מצרים–סוריה היחסים בין שתי המדינות הם יחסים בעלי היסטוריה ארוכה, מהקרירות על רקע משבר הבצורת ברפובליקה הערבית המאוחדת ועד ההידוק ביחסים בין שתי המדינות על רקע מיגור אויבים משותף. מצרים וסוריה היו שתיהן חלק מהאימפריה העות'מאנית. ביוני 2013 נשיא מצרים, מוחמד מורסי הודיע ​​כי יסיים את כל היחסים עם ממשלת סוריה.[7] אף על פי כן, תחת עבד אל-פתאח א-סיסי, מצרים נקטה בעמדה תומכת יותר כלפי ממשלת אסד. בשנת 2017, קראה מצרים להכניס מחדש את סוריה לליגה הערבית.[8] לסוריה שגרירות בקהיר בירתה של מצרים.[9] למצרים שגרירות בדמשק בירתה של סוריה.
מרוקו  מרוקו		שתי המדינות חולקות היסטוריה משותפת: הן הושבו בעבר על ידי האימפריה הרומית. פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה הקשתה על מערכת היחסים בין שתי המדינות, כאשר מרוקו תמכה באופוזיציה הסורית נגד משטר אסד בסוריה. מרוקו אף גירשה את שגריר סוריה בשנת 2012 כמחאה נגד משטרו של אסד.[10] בשנת 2019, בגלל שינוי תפיסת ממשלת מרוקו לטובת בשאר אל-אסד, מרוקו בחרה להבטיח שתצביע בעד חזרתה של סוריה לליגה הערבית. אף על פי כן, המתיחות ההיסטורית בין שתי המדינות מעוררת חוסר אמון תמידי בין השתיים.[11]
סודאן  סודאן		ב-16 בדצמבר 2018, נשיא סודאן, עומר אל-בשיר, הפך לחבר הליגה הערבית הראשון שביקר בסוריה מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011.[12]
תוניסיה  תוניסיה		תוניסיה הפסיקה להכיר בממשלת סוריה ב-4 בפברואר 2012. במהלך כהונתו קרא ראש ממשלת תוניסיה, חמאדי ג'עבלי, למדינות ערביות נוספות ללכת בעקבותיה ואמר: "עלינו לגרש את שגרירי סוריה ממדינות ערב".[13] בשנת 2019 אמר נשיא המדינה, קייס סעיד, שבכוונתו לחדש את היחסים הדיפלומטיים של תוניסיה עם סוריה.[14]

אמריקה

מדינה	כינון היחסים	פרטים
ארגנטינה  ארגנטינה		לארגנטינה שגרירות בדמשק הבירה. לסוריה שגרירות בבואנוס איירס הבירה.
ארצות הברית  ארצות הברית		ערך מורחב – יחסי ארצות הברית–סוריה היחסים בין המדינות החלו לראשונה כאשר ארצות הברית מינתה קונסול לחלב, שהייתה אז תחת האימפריה העות'מאנית. ב-7 בספטמבר 1946, הכירה ארצות הברית בסוריה העצמאית. בדצמבר 2012 הודיע ​​נשיא ארצות הברית ברק אובמה כי מדינתו תכיר רשמית בקואליציה הלאומית הסורית של האופוזיציה והכוחות המהפכניים ולא בממשלת בשאר אל-אסד, כנציג הלגיטימי של העם הסורי.[15] נכון לשנת 2012, שגרירותה של ארצות הברית אינה פעילה בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה. ב-7 באפריל 2017, תקף הצבא האמריקאי את הבסיס הסורי שביצע את המתקפה הכימית בח'אן שייח'ון.
ברזיל  ברזיל		לברזיל שגרירות בדמשק. לסוריה שגרירות בברזיליה הבירה.
ונצואלה  ונצואלה		יחסי סוריה-ונצואלה השתפרו משמעותית לאחר בחירתו של הוגו צ'אווס לנשיא ונצואלה בשנת 2013. לסוריה שגרירות בקראקס הבירה. לוונצואלה שגרירות בדמשק הבירה.
מקסיקו  מקסיקו	20 באוגוסט 1950	ערך מורחב – יחסי מקסיקו–סוריה מקסיקו וסוריה כוננו יחסים דיפלומטיים באוגוסט 1950. במרץ 2011 החלה מלחמת האזרחים הסורית. מאז, היחסים בין שתי המדינות לא קיימים. מקסיקו תרמה גם 3 מיליון דולר לתמיכה בפליטים סורים בירדן, לבנון וטורקיה.[16] למקסיקו שגרירות שממוקמת בקהיר בירת מצרים. לסוריה אין שגרירות במקסיקו.
צ'ילה  צ'ילה		לצ'ילה שגרירות בדמשק. לסוריה שגרירות בסנטיאגו דה צ'ילה הבירה.
קובה  קובה		לקובה שגרירות בדמשק. לסוריה שגרירות בהוואנה הבירה.
קנדה  קנדה		מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, מעל 40,000 פליטים סורים התיישבו בקנדה.[17]

אסיה

מדינה	כינון היחסים	פרטים
איראן  איראן		ערך מורחב – יחסי איראן–סוריה במהלך מלחמת איראן–עיראק, סוריה צידדה באיראן כנגד האויב שלה בעיראק. איראן וסוריה קיימו ברית אסטרטגית, בין השאר בעקבות האיבה המשותפת שלהם לסדאם חוסיין והתיאום כנגד ארצות הברית וישראל. לסוריה ולאיראן גם שיתוף פעולה של הברחת כלי נשק מאיראן לחזבאללה אשר נמצא בלבנון הגובלת בישראל.[18] סוריה נחשבת לבעלת הברית הקרובה ביותר של איראן, על אף הפערים הדתיים והאידאולוגיים בין המדינות. במהלך השנים איראן השקיעה בסוריה משאבים צבאיים, כלכליים ומדיניים רבים, והיא התומכת המרכזית שלה מאז ראשית מלחמת האזרחים בסוריה בזירה הצבאית והבינלאומית. בתמורה משמשת סוריה כצינור אספקה לעושי דבריה של איראן, בהם חזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. שתי המדינות רואות עין בעין נושאים עקרוניים רבים, מכירות באויבים משותפים ומשתפות פעולה בנושאים מגוונים. ביוני 2011, הסביר המנהיג העליון של איראן עלי ח'אמנאי את תמיכת ארצו במשטר: "בכל מקום בו קיימת תנועה אסלאמית, פופולרית ואנטי-אמריקאית, אנו תומכים בה".[19]
ארמניה  ארמניה		בסוריה חיים כ-120,000 תושבים ממוצא ארמני. בארמניה יש שגרירות בדמשק הבירה וקונסוליה בחלב. מאז 1997 יש לסוריה שגרירות בירוואן.
גאורגיה  גאורגיה		גאורגיה הודיעה על ניתוק היחסים דיפלומטיים עם סוריה במאי 2018 לאחר שסוריה הכירה באבחזיה ודרום אוסטיה כמדינות עצמאיות.[20]
דרום אוסטיה  דרום אוסטיה		סוריה הכירה בעצמאותה של דרום אוסטיה ושומרת על יחסים דיפלומטיים עם המדינה.[20]
הודו  הודו		להודו ולסוריה קשרים היסטוריים ותרבותיים הבאים רבות לידי ביטוי בתחום הכלכלי. המדינות קיימו יחסים יחסית טובים במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.[21]
טורקיה  טורקיה		ערכים מורחבים – יחסי טורקיה–סוריה, מדינת האטיי, המעורבות הטורקית במלחמת האזרחים בסוריה אף על פי שטורקיה חולקת את הגבול המשותף הארוך ביותר שלה עם סוריה וקשרים גאוגרפיים, תרבותיים והיסטוריים שונים אחרים קושרים את שתי המדינות השכנות, היחסים בין המדינות מתוחים זה מכבר. המתח המסורתי ביחסים נבע ממחלוקות הכוללות סיפוח עצמי של פרובינציית האטיי לטורקיה בשנת 1939, סכסוכי מים שנבעו מפרויקט דרום-מזרח אנטוליה ותמיכת סוריה במפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), ובנוסף, פירוק הצבא הארמני הסודי לשחרור ארמניה (ASALA) שהוכר כארגון טרור על ידי נאט"ו, האיחוד האירופי ומדינות רבות אחרות. היחסים השתפרו מאוד לאחר אוקטובר 1998, אז גורש מנהיג ה-PKK, עבדוללה אג'לאן, על ידי הרשויות הסוריות. עם זאת, מלחמת האזרחים הסורית מתחה שוב את היחסים בין המדינות, והובילה להשעיית הקשר הדיפלומטי.[22] סוריה שמרה על שגרירות באנקרה ושתי קונסוליות כלליות באיסטנבול ובגזיאנטפ. לטורקיה הייתה שגרירות בדמשק וקונסוליה כללית בחלב. מאז תחילת מלחמת האזרחים הסורית, היחסים בין סוריה לטורקיה התדרדרו מאוד. הסכסוך הסורי החל להשפיע על טורקיה כאשר לפחות 3,000 פליטים סורים ברחו מסוריה כתוצאה מאירועים כמו מבצע של צבא סוריה בג'סר א-שורור ביוני 2011.[23] ביוני 2011, ראש ממשלת טורקיה רג'פ ארדואן תיאר בפני הסוכנות האנטולית את תחושתו כי "הם [סוריה] אינם פועלים באופן אנושי. זו פראיות."[24] עם זאת, בתחילת הדרך נמנעה ממשלת טורקיה מלתאר את הסורים שנמלטו לטורקיה כ"פליטים "או" מבקשי מקלט", ובמקומה התייחסה אליהם כאורחים, וארדואן, תוך דרישה ליישום רפורמות שהובטחו על ידי ממשלת סוריה נמנע מלכתחילה לקרוא לעזיבתו של בשאר אל-אסד, אם כי לאחר מכן עשה גם את זאת.[25] ב-9 באוקטובר 2019 החל חיל האוויר הטורקי בתקיפת ערים בכורדיסטן הסורית, בהן תל אבייד וראס אל-עין.[26]
יפן  יפן	1921	יפן החילה סנקציות כנגד ממשלת סוריה בספטמבר 2011,[27] ואף סגרה זמנית את השגירות שלה בדמשק במרץ 2011.[28]
ירדן  ירדן	1921	ערך מורחב – יחסי ירדן–סוריה לשתי המדינות היסטוריה משותפת כאשר ירדן הייתה החלק הדרומי של סוריה בתקופת השלטון העות'מאני עד הסכם סייקס–פיקו בו קיבלה צרפת את השליטה על סוריה והממלכה המאוחדת את השליטה על ישראל וירדן. ההסכם הוא מה שגרם לשתי המדינות להתחלק ואם לא היו מתחלקות סביר להניח שהיו נשארות מדינה אחת עד היום. שתי המדינות נלחמו יחד נגד ישראל במגוון מלחמות ושתי המדינות היו שונאות ישראל עד שנת 1995 בה ירדן חתמה על הסכם השלום עם ישראל. לאחר הסכם השלום בין ישראל לירדן, הייתה ירדן נקודת מעבר חשובה עבור אנשי עסקים סורים העוסקים בעסקים בשטחים הפלסטיניים. היחסים בין שתי המדינות השתפרו לאחר מותו של חוסיין מלך ירדן והצטרפותו של עבדאללה השני, מלך ירדן בפברואר 1999 ומותו של חאפז אל-אסד והצטרפותו של בנו בשאר בשנת 2000. מלך ירדן ביקר בסוריה על מנת לברך את בשאר באותה שנה.[29] במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, ירדן עבדה בשיתוף פעולה הדוק עם ארצות הברית ותמכה במורדי החזית הדרומית המתונה עד שנת 2017, אך גם הייתה מתואמת עם רוסיה.[30] ב-26 במאי 2014 גירשה ירדן את שגריר סוריה ממדינתה.
ישראל  ישראל		ערך מורחב – יחסי ישראל–סוריה ערך מורחב – מלחמת העצמאות ערך מורחב – מלחמת ששת הימים ערך מורחב – ישראל במלחמת האזרחים בסוריה יחסי ישראל–סוריה מתאפיינים מראשיתם בעוינות שאף הביאה לשלוש מלחמות בין המדינות. מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. העמדה הסורית הבסיסית שוללת את הרעיון הציוני ורואה במדינת ישראל נטע זר במזרח התיכון שיש לעוקרו מן השורש. מאז הקמתה הייתה סוריה חלוצת ומובילת המאבק המדיני והצבאי ביישוב היהודי ומדינת ישראל. מספר תקיפות בסוריה, יוחסו לישראל, על פי פרסומים בתקשורת, הגם שישראל לא אישרה אותם. אלו כללו את תקיפת הכור הגרעיני בסוריה בספטמבר 2007, (ישראל לקחה עליה אחריות רק במרץ 2018), חיסול בכיר חזבאללה עימאד מורנייה בדמשק ב-12 בפברואר 2008, תקיפת שיירת הנשק הסורית במחוז ריף דמשק שבסוריה בינואר 2013 ומספר תקיפות של מחסני נשק ומתקנים צבאיים במאי 2013.[31] בשנת 2008 אישר נשיא סוריה בשאר אל-אסד כי השיחות עם ישראל התחדשו באמצעות צד שלישי. בות'יינה שעבאן, אישרה כי ישראל מוכנה לוותר על רמת הגולן.[32] למרות ניסיונות חוזרים ונשנים מאז ראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 להגיע להסכם שלום, מתקיים עד היום מצב לוחמה רשמי בין המדינות.
לבנון  לבנון		ערך מורחב – יחסי לבנון–סוריה ערך מורחב – זליגת מלחמת האזרחים בסוריה ללבנון סוריה הגדולה, כפי שהייתה מכונה בתקופת שלטון האימפריה העות'מאנית, הייתה מורכבת מסוריה, לבנון, ישראל וירדן של ימינו. בשנת 1943 השיגו סוריה ולבנון עצמאות זמנית מצרפת, ומכיוון ששאפו לעצמאות מלאה ולנסיגת כל הכוחות הזרים עד 1946, הקפידו התנועות הלאומיות לשמור על אחדות כדי לא לפגוע ברעיון העצמאות. בתחילה הייתה ברית כלכלית בין המדינות, אך היא הסתיימה בשנת 1948, אולם הלאומנים הסורים לא הסכימו להכיר בעצמאות לבנון, וראו בה חלק לא נפרד מסוריה הגדולה. במהלך מלחמת האזרחים הלבנונית 1975–1990, לבנון ביקשה את סיוע סוריה ככח שמירת שלום ערבי. הליגה הערבית הסכימה לשלוח כח שמירת שלום המורכב ברובו מחיילים סורים. בתחילה, מטרת הסורים הייתה להגן על הנוצרים ולסייע להם אל מול המוסלמים, אשר חברו ל"תנועה הלאומית הלבנונית" (LNM). שנתיים לאחר מכן, בשנת 1978, סוריה שינתה את עמדתה וצידדה באש"ף. הכוחות הסורים נותרו בלבנון, כשהם בעלי השפעה לא מבוטלת על ממשלתה משנת 1990 ועד 2005. לאחר נסיגת ישראל מדרום לבנון ומותו של חאפז אל-אסד בשנת 2000, הנוכחות הצבאית הסורית בלבנון ספגה ביקורת קשה והתנגדות מהאוכלוסייה הלבנונית. היחסים בין המדינות כוננו רק בשנת 2008, לאחר שבשאר אל-אסד החליט להכיר בריבונותה של לבנון, בעקבות נסיגת הכוחות הסוריים מלבנון בשנת 2005. מלחמת האזרחים בסוריה שהחלה ב-2011 בעקבות האביב הערבי, ליבתה מחדש את האלימות העדתית בלבנון מימי מלחמת האזרחים בלבנון, מה שבא לידי ביטוי בכך שמוסלמים סונים רבים סייעו למורדים בסוריה מבחינה לוגיסטית או צבאית ומאידך שיעים רבים תמכו באסד מאחר שהמיעוט העלאווי השליט בסוריה נחשב כשלוחה של האסלאם השיעי. זליגת מלחמת האזרחים הסורית ללבנון הביאה בעקבותיה אי שקט למדינה אשר בה יש מאבק פוליטי מתמיד בין שני גושים גדולים: מחנה ה-14 במרץ האנטי-סורי שנתמך בידי סעודיה, ומחנה ה-8 במרץ הפרו-סורי שמגובה בידי איראן. התנגשויות אלימות בין חמושים סונים לבין צבא לבנון החלו לראשונה בשנת 2011 בטריפולי והתפשטו גם לביירות, לצידון ולערים נוספות - מה שהוביל לפריסה מיידית של צבא לבנון בביירות ובצפון לבנון, ושיאם היה בכניסה ובהתבססות של לוחמי המדינה האסלאמית וג'בהת א-נוסרה בהרי קלמון ובפאתי ערסאל למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של צבא לבנון לעקור אותם מהאזור.
הרפובליקה העממית של סין סין	1 באוגוסט 1956	ערך מורחב – יחסי סוריה–סין הממשלה הלאומנית של סין הכירה בסוריה בשנת 1946. היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות כוננו ב-1 באוגוסט 1956. לסין יש שגרירות בדמשק לסוריה שגרירות בבייג'ינג.
עומאן  עומאן		לעומאן שגרירות בדמשק הבירה. לסוריה שגרירות במסקט הבירה.
עיראק  עיראק		ערך מורחב – יחסי סוריה–עיראק ראשית היחסים החלו בפיצול המדינות לאחר מלחמת העולם הראשונה, מה שגרם לקץ החלום של שלטון השושלת ההאשמית בסוריה הגדולה. לאחר מכן ידעו יחסי המדינות עליות ומורדות, וכיום יחסי המדינות מתאפיינים בשיתוף פעולה ובלחימה כנגד כוחות דאעש. לאחר התחלת מלחמת האזרחים בסוריה, עיראק נמנעה מההצבעה האם לגרש את סוריה ממדינות ערב.[33] אנשי הדת השיעים של עיראק סירבו לתת תמיכה באסד, ואילו מוקתדא א-סאדר קרא לנשיא סוריה להתפטר מהשלטון. מאז 2016, מתנדבים עיראקים נלחמים לצד הצבא הסורי, וכוחות שלהם נפגשו על מעבר הגבול הסורי-עיראקי. ביולי 2017 חתמה עיראק, יחד עם איראן, על הסכם להגברת שיתוף הפעולה הצבאי עם סוריה.
ערב הסעודית  ערב הסעודית		ערך מורחב – יחסי סוריה–ערב הסעודית ערך מורחב – חילות המשלוח במלחמת יום הכיפורים בין המדינות ישנם יחסים היסטוריים אשר החלו בשנות ה-40 של המאה ה-20 עם עצמאותה של סוריה והכרת כל מדינה ברעותה. במלחמת ששת הימים סוריה לחמה לצד צבאות ערב וכנגד מדינת ישראל בעוד שערב הסעודית תמכה בצבאות ערב ושלחה כוח סיוע לצבאות ערב כנגד מדינת ישראל. במלחמת יום הכיפורים שלחה ערב הסעודית לסוריה חיל משלוח, שכלל גדוד צנחנים וגדוד שריוניות AML ולא הספיק לקחת חלק במלחמה. בנוסף העבירה ערב הסעודית לירדן כוח גדול יותר של שתי חטיבות חי"ר, גדוד טנקים, 54 קני ארטילריה וחמישה מסוקים אך כוחות אלה תיגברו את כוחות הצבא הירדני שנותרו בשטח ירדן ולא השתתפו בקרבות. מלחמת האזרחים בסוריה שהחלה בשנת 2011 פגעה ביחסים בין המדינות. עקב העברות נשק לכאורה של ערב הסעודית לכוחות האופוזיציה הסורית ולמורדים, וחברות בכוח משימה מיוחד למבצע פתרון אינהרנטי. איראן לעומת זאת, תומכת בכוחות בשאר אל-אסד והקואליציה הסורית. עבדאללה, מלך ערב הסעודית היה המנהיג הראשון בעולם הערבי לגנות את משטר אסד באוגוסט 2011 וקרא לאזרחי סוריה לצאת ולהפגין.[34][35] כתוצאה מכך, השגריר הסורי בערב הסעודית גורש ושגרירות ערב הסעודית בסוריה נסגרה בפברואר 2012.[36][37]
פקיסטן  פקיסטן		שתי המדינות היו בדרך המשי בה התחלפו חילופי תרבויות במשך מאות שנים. במהלך מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 (המכונה בדרך כלל מלחמת הרמדאן בפקיסטן) סייעו כמה טייסים פקיסטנים לחיל האוויר הסורי.[38] בשנת 2005 סוריה ופקיסטן סיכמו על שיתוף פעולה הדדי בתחומי המדע והטכנולוגיה.[39] פקיסטן תומכת בממשלת סוריה על אף מלחמת האזרחים בסוריה.
קוריאה הצפונית  קוריאה הצפונית		ערך מורחב – יחסי סוריה–קוריאה הצפונית סוריה וקוריאה הצפונית נמצאות ביחסים הדוקים עוד מאז סוף שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר קוריאה הצפונית סיפקה סיוע צבאי לסוריה במלחמותיה עם ישראל.[40] לכל אחת מהמדינות שגרירויות בבירות אחת של השנייה.[41]
קטר  קטר		נשיא סוריה חאפז אל-אסד התייצב לצידה של ערב הסעודית כנגד האמיר הקטרי חמאד בן ח'ליפה אאל ת'אני כאשר הוא הדיר את אביו. בהמשך ביקר בשאר אל-אסד בדוחה בשנת 2003, שיזם פרק חדש של יחסי כלכלה, מסחר והשקעות בין המדינות. בשנים 2007–2008 הוקמו בסוריה כמה בנקים במימון קטרי.[42] במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, קטר, יחד עם ערב הסעודית, טורקיה ומדינות המערב, תמכו באופן פומבי במורדים שונים בתמיכה בנשק ובכספים כנגד הממשלה. קטר הייתה המממנת הגדולה ביותר של כוחות האופוזיציה הסוריים במהלך מלחמת האזרחים.[43][44]

אירופה

מדינה	כינון היחסים	פרטים
אוקראינה  אוקראינה	31 במרץ 1992	סוריה הכירה באוקראינה כמדינה עצמאית ב-28 בדצמבר 1991. היחסים היו חיוביים עד שנת 2011, אך מאז הופסקו.[45]
איטליה  איטליה		איטליה סגרה את שגרירותה בסוריה ב-2012 עקב מלחמת האזרחים בסוריה.[46]
בולגריה  בולגריה	24 באוגוסט 1954	ערך מורחב – יחסי בולגריה–סוריה לבולגריה שגרירות בדמשק הבירה ובקונסוליית כבוד בחלב. לסוריה שגרירות בסופיה הבירה.
בלארוס  בלארוס	26 באוגוסט 1993	היחסים בין המדינות החלו ב-26 באוגוסט 1993.
גרמניה  גרמניה		ערך מורחב – יחסי החוץ של גרמניה היחסים בין המדינות נותקו בשנת 1965 לאחר כינון היחסים עם מדינת ישראל. שגרירות גרמניה בדמשק נסגרה ב-19 בינואר 2012. העניינים הדיפלומטיים מטופלים כיום באמצעות השגרירות הגרמנית שבביירות, לבנון.[47] לסוריה יש שגרירות בברלין בירת גרמניה.
דנמרק  דנמרק	29 באוגוסט 1992	ערך מורחב – יחסי דנמרק–סוריה שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים ב-29 באוגוסט 1992. בעקבות פרשת קריקטורות מוחמד וההתקפה לאחר מכן על שגרירות דנמרק בשנת 2006, הדרדרו מאוד היחסים בין המדינות. דנמרק מחזיקה בסוריה שגרירות בדמשק בלבד, אולם סוריה אינה מחזיקה בדנמרק אף נציגות דיפלומטית.
הולנד  הולנד		הולנד סגרה את שגרירותה בסוריה ב-2012 עקב מלחמת האזרחים בסוריה.[46]
הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת		בשנת 2001 נוצרו יחסים חיוביים בין ראש הממשלה טוני בלייר לממשלת סוריה, במסגרת המלחמה העולמית בטרור.[48] מאז מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011 היחסים התדרדרו, ובריטניה הייתה אחת המדינות הראשונות שהכירו באופוזיציה כנציגה הלגיטימית היחידה של העם הסורי.[49]
יוון  יוון		ערך מורחב – יחסי יוון–סוריה הקשר הראשון בין שתי מדינות הים התיכון החל בקדמוס שהציג את האלף-בית הפיניקי ליוון העתיקה. בנוסף, אוגרית בסוריה הייתה בקשר גם עם מסיניאה והתרבות המינואית, עד שנהרסה על ידי גויי הים.[50] ב-8 במאי 2020 הודיע שר החוץ היווני ניקוס דנדיאס על שיקום היחסים בין יוון לסוריה, ומינה את השגריר לשעבר בסוריה וברוסיה, טסיה אתנאסיו, כשליח מיוחד של משרד החוץ של יוון לסוריה.[51] יוון מחזיקה בסוריה שגרירות בדמשק ושלוש קונסוליות כבוד בלטקיה, טרטוס וחלב. סוריה מחזיקה ביוון שגרירות באתונה.
פולין  פולין		לפולין הייתה שגרירות בדמשק אשר נסגרה ב-2012. לסוריה שגרירות בוורשה.
פינלנד  פינלנד	1953	לפינלנד הייתה שגרירות בדמשק אשר נסגרה ב-2012.[52]
צרפת  צרפת		ערך מורחב – יחסי סוריה–צרפת לקשרים בין צרפת לסוריה רקע היסטורי ארוך ועשיר. סוריה הייתה מנדט חבר הלאומים של צרפת במשך שני עשורים לאחר התמוטטות האימפריה העות'מאנית לאחר מלחמת העולם הראשונה, לפני שפונו החיילים הצרפתים האחרונים מסוריה והכרה רשמית עצמאות סוריה ויחסים דיפלומטיים בין צרפת למדינה הסורית שזה עתה נוצרו. למרות הקשרים ההיסטוריים בין סוריה לצרפת, היחסים מתוחים לעיתים קרובות כתוצאה מהמצב הבלתי יציב של הפוליטיקה של המזרח התיכון ומדיניות החוץ של צרפת. צרפת, מאז אוגוסט 2011, מתעקשת כי על נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, המגובה על ידי רוסיה ואיראן, להתפטר, ומאז צרפת מגבה את האופוזיציה הסורית.[53] צרפת הייתה המדינה המערבית הראשונה שהעניקה הכרה ב-SOC ב-13 בנובמבר 2012. לצרפת הייתה שגרירות בדמשק (נסגרה במרץ 2012) וקונסוליה כללית בחלב ולטקיה. לסוריה יש שגרירות בפריז וקונסוליות במרסיי ובפואנט-א-פיטר.
קפריסין  קפריסין		נשיא סוריה בשאר אל-אסד הפך לנשיא הסורי הראשון שביקר בקפריסין כשעשה זאת בנובמבר 2010, וכתוצאה מכך נחתמו חמישה הסכמים בין שתי המדינות והמדינות התחייבו לעבוד מקרוב בנושאים בעלי עניין משותף. שני המנהיגים הסכימו להעצים את שיתוף הפעולה בתחום התיירות, הבנייה, האנרגיה, התחבורה, החינוך, השירותים והטלקומוניקציה, כמו גם בתחומים אחרים במגזר הציבורי והפרטי. ההסכם החשוב ביותר שנחתם בין המדינות היה על תיאום שירותי חיפוש והצלה. בנוסף, קפריסין וסוריה חתמו על הסכמים בנושא שיתוף פעולה בשירותי טלקומוניקציה וטכנולוגיית מידע, שירותי אוויר, שיתוף פעולה תרבותי, ביטוח לאומי וחקלאות. שתי המדינות הגיעו גם להסכמה על שיתוף פעולה טכני בין הבנקים המרכזיים של שתי המדינות.
קרואטיה  קרואטיה	29 באוגוסט 1997	היחסים בין המדינות החלו ב-26 באוגוסט 1997.
רומניה  רומניה		ערך מורחב – יחסי סוריה–רומניה לסוריה יש שגרירות בבוקרשט וקונסוליית כבוד בקונסטנצה. לרומניה יש שגרירות בדמשק ושתי קונסוליות כבוד בחלב ולטקיה.[54]
רוסיה  רוסיה		ערך מורחב – יחסי סוריה–רוסיה ערך מורחב – המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה בין המדינות מערכת יחסים איתנה ורבת שנים שראשיתה כבר בימי ברית המועצות. לרוסיה יש שגרירות בדמשק, ולסוריה שגרירות במוסקבה. רוסיה נהנית מיחסים היסטוריים חזקים, יציבים, וידידותיים עם סוריה, כפי שהיה לה עם רוב המדינות הערביות קודם פריצתו של האביב הערבי. המתקן הימי היחיד של רוסיה באזור הים התיכון ממוקם בנמל הסורי בעיר טרטוס והוא חלק מצי הים השחור שלה. בשנים 2011–2012 השתמשה רוסיה בזכות הוטו שלה במועצת הביטחון של האו"ם כדי לבלום החלטות שונות שמקדמות מדינות מערביות וערביות, שמטרתם להטיל סנקציות אפשריות או התערבות צבאית נגד ממשלת סוריה. כן המשיכה רוסיה לספק כמויות גדולות של נשק שסוריה התחייבה לקנות קודם לכן. ב-30 בספטמבר 2015, העמיקה רוסיה את מעורבותה בלחימה בסוריה והציבה בסוריה מטוסי קרב וכוחות קרקע, שהשתתפו בלחימה לצד אסד, ותקפו קבוצות מיליטנטיות הלוחמות נגד הממשלה, במסווה לחימה בדאעש. לרוסיה שגרירות בדמשק וקונסוליה בחלב. לסוריה שגרירות במוסקבה הבירה.
שוודיה  שוודיה		לשוודיה יש שגרירות בדמשק שהועברה מאוחר יותר זמנית לביירות שבלבנון מסיבות ביטחוניות. סוריה מיוצגת בשוודיה באמצעות שגרירותה בסטוקהולם הבירה.[55]
שווייץ  שווייץ		שווייץ סגרה את שגרירותה בדמשק בשנת 2012 והטילה סנקציות כלכליות על ממשלת סוריה.[56]

ראו גם

• פוליטיקה של סוריה
• מלחמת האזרחים בסוריה

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

סוריה יחסי החוץ של סוריה
המזרח התיכון	איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • לוב • מצרים • מרוקו • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • קטר • תוניסיה • תימן
אסיה	אוזבקיסטן • אינדונזיה • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סין • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד
אירופה	אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הוותיקן • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
אפריקה	אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה
אמריקה	אורוגוואי • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית • איי בהאמה • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה
אוקיאניה	אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי
הליגה הערבית • הסכסוך הישראלי-ערבי • הסדר הסורי בלבנון