יחסי החוץ של יפן
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | ||
| אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו. | שיחה | ||
 |
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של יפן |
אגפים מנהליים
נושאים קשורים
 |
|
יפן
|
יחסי החוץ של יפן הם מערכת יחסי הגומלין שבין יפן לבין שאר מדינות, ישויות, וארגוני העולם. משרד החוץ היפני (ביפנית: 日本の国際関係) הוא סוכנות ממשלתית האחראית על ניהול יחסי החוץ של יפן. מבין חברות האומות המאוחדות בנוסף לקוסובו, קוריאה הצפונית היא היחידה שיפן לא מקיימת איתה יחסים.
היחסים הדיפלומטיים הראשוניים ביותר של יפן עם מדינות העולם אירעו במאה ה-7. באותה המאה, יפן שלחה עשרות משלחות דיפלומטיות למדינות אסיה דוגמת סין, קוריאה והפיליפינים. למרות היחסים הפוריים עם מדינות אסיה, רק במאה ה-16, ראשוני האירופאים הגיעו ליפן רק במחצית המאה ה-16. כניסת האירופאים ליפן הביאה מיסיונרים רבים שהפיצו את הנצרות ברחבי המדינה בעוד שהתרבות היפנית מתחילה להתפורר. בעקבות כך, יפן סגרה עצמה בפני העולם החיצון וניתקה את כל קשרי המסחר שלה עם מדינות העולם למעט סין, קוריאה וחברת הודו המזרחית ההולנדית. כאשר הופיעו ספינותיו של הקומודור פרי האמריקאי בנמל אדו (טוקיו) ביולי 1853, החלה מהומה בחצר שוגונות אדו מתוך חשש ממלחמה עם המעצמה האמריקאית. לאחר משא ומתן שנוהל בין שוגונות אדו לאמריקאים הוסכם כי יפן תפתח שעריה לסחר עם השכנה האמריקאית ועם שאר מדינות העולם. פתיחתה של יפן אל העולם המערבי בשנית, גרמה לצמיחת הכלכלה היפנית ותרמה רבות ליחסים הדיפלומטיים של יפן עם מדינות העולם. לאחר רסטורציית מייג'י, היפנים שינו את מדיניות החוץ שלהם והחלו ללמוד את תרבות המערב. במאה ה-19, יפן נכנסה למירוץ האימפריאליסטי ביבשת אסיה ונחלה קרבות ומלחמות רבות מול מעצמות עולמיות כמו סין, ארצות הברית ורוסיה. במהלך מלחמת העולם השנייה, יפן הכפילה את שטחה פי 5.5 משטחה כיום. היא כבשה אזורים כמו מנצ'וריה, קוריאה, איי הודו המזרחיים ההולנדים, טאיוואן והודו-סין הצרפתית. בשלהי מלחמת העולם השנייה יפן נכבשה על ידי ארצות הברית ובכך איבדה את כל נכסיה הכלכליים והגאוגרפים מעבר לים. בשנת 1951, כאשר יפן קיבלה עצמאות מהאמריקאים, המדיניות הדיפלומטית שלה התבססה על קשרי ידידות, סחר, צבא, בריאות ותרבות עם ארצות הברית. במלחמה הקרה יפן נלחמה בצוותא עם ארצות הברית מול ברית המועצות. היא מילאה תפקיד תמיכה מרכזי במלחמת קוריאה (1950–1953) ובמלחמת וייטנאם (1959–1975). במהלך תקופה זו הפכה יפן לאחת מהמעצמות הכלכליות החזקות בעולם; עם הכלכלה השלישית בגודלה (לאחר ארצות הברית וסין בהתאמה),[1] ההוצאה הצבאית השמינית בגודלה בעולם,[2] הכוח הצבאי השישי בגודלו,[3] והרביעית בדירוג התמ"ג.[4]
בשנות התשעים, יפן השתתפה בכמה פעולות לשמירה על השלום במסגרת האו"ם, ושלחה כוחות סיוע נרחבים לקמבודיה, מוזמביק, מזרח טימור וגבול ישראל-סוריה.[5] לאחר פיגועי 11 בספטמבר ב-2001, הוטל על זרועת הים היפנית לספק שמירה וביטחון באוקיינוס ההודי. כוחות ההגנה היבשתית של יפן, שלחו סיוע לדרום עיראק, לצורך שיקום תשתיות בסיסיות.
יפן חברה ב-79 ארגונים בינלאומיים, דוגמת האומות המאוחדות,[6] G7,[7] G-20,[8] APEC,[9] הבנק האירופאי לשיקום ולפיתוח,[10] OECD,[11] הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה והארגון למניעת הפצת נשק כימי.
היסטוריה
מתקופת אסוקה עד תקופת אדו
בתקופת אסוקה, יפן ניהלה יחסים חזקים עם סין. בין השנים 600 ל-659 נשלחו לסין 7 שליחויות דיפלומטיות רשמיות מיפן. גם היחסים בין יפן לממלכות הקוריאניות התחממו ונחלו חילופי משלחות דיפלומטיות בשטחן.[12] במחצית המאה ה-9 קשרי המסחר של העם היפני עם סין וקוריאה הופסקו כמעט לחלוטין בעקבות היחלשותו של שושלת טאנג הסינית. בשנת 1268, כוחם של המונגולים בסין התחזק ומנהיג המונגולים, קובלאי חאן דרש מהיפנים להכיר בשושלתו כמעצמה חדשה באזור.[13] היפנים סירבו לדרישתו של החאן וכתגובה, המונגולים ניסו לפלוש ליפן פעמיים ובשתיהן נכשלו. תקופה זו היא ציון דרך משמעותי עבור יפן, מדינה צעירה בעלת צבא קטן שהצליחה להביס את צבא האימפריה המונגולית.[14] היחסים בין יפן לסין כוננו מחדש בתחילת תקופת אשיקאגה. בעקבות חידוש קשרי המסחר עם סין, כלכלת יפן החלה לצמוח ולצבור התעניינות רבה מצד מדינות המערב. לקראת סופה של תקופת אשיקאגה ראשוני האירופאים הגיעו ליפן; ספינות פורטוגזיות עגנו לראשונה באי טנגשימה, דרומית לאי קיושו ב-1543, ותוך שנתיים החלו הפורטוגלים להגיש בקשות לקבלת זכויות הפעלת נמלים בקיסרות.[15][16][17] אחרי הפורטוגזים הגיעו גם הספרדים ב-1587 ולאחריהם ההולנדים ב-1609.[18] עם בואן של מדינות אירופה ליפן, היפנים החלו להיפתח לתרבות המערב ולפתח קשרי מסחר בנשקים חמים עם מדינות המערב.
בסוף המאה ה-16, בתקופת שלטונו של הדאימיו, טויוטומי הידיושי, יפן ניהלה שתי מערכות כושלות נגד קוריאה ואף התכוונה לפלוש לסין. בתחילת תקופת אדו היפנים הקימו לעצמם מערך ספינות מסחר, "ספינות החותם האדום", שאפשרו ליפן לקיים קשרי מסחר חזקים יותר עם מעצמות אירופה ועם יבשת העל אמריקה. הקמתן של ספנות החותם האדום נחשבת לתקופה בה קשרי המסחר של יפן עם מדינות העולם היו חזקים מתמיד. עם זאת, פיתוח קשרי המסחר עם אירופה הזיק במידה רבה לתרבות היפנית, בעקבות הפצת הנצרות על ידי מיסיונרים ישועים דומגת פרנסיסקו חאווייר.[19] לאחר מרד שימאברה בשנים 1637–1638, יפן סגרה את עצמה בפני העולם החיצון, וכל קשרי המסחר שלה עם אירופה הופסקו, למעט קשרי המסחר עם סין, קוריאה וחברת הודו המזרחית ההולנדית.[20][21]
כאשר הופיעו ספינותיו של הקומודור פרי האמריקאי בנמל אדו (טוקיו) ביולי 1853, החלה מהומה רבתי בחצר שוגונות אדו מתוך חשש מלחמה עם המעצמה האמריקאית. לאחר משא ומתן שנוהל בין יושב ראש מועצת הזקנים של שוגונות אדו, אבה משהירו לאמריקאים הוסכם כי יפן תפתח שעריה לסחר עם השכנה האמריקאית ועם שאר מדינות העולם. במרץ 1854 נחתם "חוזה השלום והידידות האמריקאי–יפני" (חוזה קאנאגוואה) אשר פתח שני נמלים ביפן לסחר עם האמריקאים, הבטיח יחס הוגן לניצולי ספינות אמריקאים שיגיעו לחופי יפן והתיר שליחת קונסול אמריקאי לשימודה, נמל קטן בחצי האי איזוּ, מדרום מערב לטוקיו, שהייתה אז תחת השם אדו. חמש שנים מאוחר יותר נחתם חוזה מסחרי נוסף שפתח תחומי מסחר נוספים לאמריקאים ביפן.
מרסטורציית מייג'י עד 1945
בתקופת מייג'י, יפן שלחה משלחות דיפלומטיות אל מדינות שונות בעולם, בכדי לחקור את העולם המערבי וללמוד ממנו. באותה תקופה יפן החלה לבסס עצמה בתחום הדיפלומטי באמצעות חתימה על מספר הסכמים בילטרליים עם מעצמות שונות דוגמת האימפריה הצרפתית, הקיסרות הגרמנית, האימפריה ההולנדית והאימפריה הבריטית. גם עם המעצמה האמריקאית נחתמו מספר הסכמים שייסדו ארבע ערים חדשות באדמת יפן ואת נמל "קנגאווה", מה שהגדיל את קשרי המסחר בין שתי המדינות.[22] בעת משטרתו של מייג'י סכום הסחר הדו-צדדי בין יפן למדינות העולם הכפיל עצמו פי תשע ביחס לתקופת אדו.
השאיפות האימפריאליסטיות המודרניות של יפן התממשו במלחמת סין–יפן הראשונה. באותה המלחמה יפן כבשה טאיוואן, איי פנגהו וחצי האי ליאדונג והכניסה את חצי האי הקוריאני תחת אזור ההשפעה שלה.[23] בסיום המלחמה יפן הפכה למדינה האסייתית הראשונה שמנהלת קולוניה מודרנית מעבר לים (טאיוואן).[24] מעצמות העולם ראו את חוזקה של המעצמה האזורית החדשה וחיזקו את היחסים הדיפלומטיים שלהם עמה. הניצחון היפני במלחמת רוסיה–יפן הפתיע את העולם כולו. הצאר ניקולאי השני, ניהל את המלחמה בציפייה לניצחון רוסי, וכשיפן הוכיחה אחרת עם צבא קטן אך מיומן היטב, ניקולאי השני המשיך להילחם נגד יפן בכדי לשמור על כבודה של רוסיה ולהימנע "מהפסד משפיל". בשנת 1915, היחסים בין יפן לארצות הברית ולבריטניה התערערו בעקבות עשרים ואחת התביעות- דרישות שהוגשו לממשלת סין על ידי יפן שמטרתן הייתה להרחיב את חוג ההשפעה היפני במנצ'וריה. האמריקאים והבריטים התנגדו בתוקף לדרישות ופתחו חרם צרכנים על יפן.[25][26] יפן זכתה בחלק מן הדרישות שלה אך איבדה את אמונן של מעצמות העולם.
ב-1931, לאחר שהממשלה האזרחית ביפן נפלה ובמקומה החל משטר צבאי ביפן, צבא יפן כבש את מנצ'וריה והקים בה ממשלת בובות חדשה, "מנצ'וקוו".[27][28] הבריטים והצרפתים דרשו ממדינות העולם שלא להכיר בממשלת הבובות שהוקמה במנצ'וריה על ידי יפן וטענו כי יש להחזיר את האזור חזרה לסין. בכדי להמשיך ולהגשים את החזון האימפריאליסטי של יפן, בזמן מלחמת העולם השנייה יפן נלחמה לצד מדינות הציר. ניתן לחלק את המישור הדיפלומטי של יפן במלחמת העולם השנייה לשני חלקים. מחד גיסא, יפן טיפחה ופיתחה קשרים דיפלומטיים עם מדינות הציר דוגמת המדינה האימפריאלית של איראן, גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית, ממלכת רומניה ותאילנד. מאידך, רוב מדינות העולם ניתקו את כל קשרי המסחר והדיפלומטיה עם יפן ואף חלקן הכריזו מלחמה על יפן. יפן הפכה ממדינה מוערכת בקרב מדינות העולם, למדינה מנותקת, אימפריאליסטית, צבאנית ופשיסטית.[29] אחד האירועים הזכורים לשמצה במלחמת העולם השנייה היה טבח ננקינג, אירוע רצח אשר בוצע על ידי צבא יפן בעיר ננקינג שבסין. הטבח זעזע את מדינות העולם ועד היום הוא זכור כדבר שלא ייעשה באף מלחמה עתידית.[30][31] הניתוק הדיפלומטי של יפן ממדינות העולם הכניס את יפן למשבר כלכלי חמור ולמחסור בנפט, ששימש כדלק לכלי המלחמה של צבא יפן. ב-2 בספטמבר 1945, האימפריה היפנית נכנעה באופן רשמי ובכך סיימה את מלחמת העולם השנייה. יפן איבדה את יוקרתה בפני מעצמות העולם ונכנסה למשבר דיפלומטי עמוק שהסתיים רק לאחר חתימת חוזה סן פרנסיסקו, חוזה השלום בין יפן למדינות העולם. כיום, למרות כמה הצהרות התנצלות שפורסמו על ידי ממשלת יפן, הסינים טוענים כי הם מחכים להתנצלות רשמית ואמתית מממשלת יפן.[32]
שנות ה-50 של המאה ה-20–הווה
עם תום מלחמת העולם השנייה, יפן נכבשה במלואה על ידי ארצות הברית בראשותו של הגנרל דאגלס מקארתור. באותה תקופה, חלה עלייה חדה בין היחסים בין יפן לארצות הברית. בעקבות המכה הקשה שיפן ספגה במלחמת העולם השנייה עד כי היא לא הייתה מסוגלת לדאוג לאינטרסים הלאומיים שלה, והרצון האמריקאי לבלום את הקומוניזם הסובייטי שהתפשט ברחבי אסיה, ליפנים ולאמריקאים היה אינטרס משותף לשמור על היחסים בין שתי המדינות חזקים ככל הניתן.[33] בזמן הכיבוש האמריקאי על יפן, כל היחסים הדיפלומטיים של יפן עם מדינות העולם נותקו, ואזרחי יפן לא הורשו לעבור את גבולות המדינה.[34] בכדי להרחיק את האיום הקומוניסטי מיפן, ארצות הברית החלה להשריש את הדמוקרטיה ברחבי יפן.
במהלך מלחמת קוריאה, כשהיפנים עוד היו תחת שלטון אמריקאי, כלכלת יפן צמחה באופן חסר תקדים ויפן החלה לבסס את עצמה הן במישור הכלכלי והן במישור הדיפלומטי. ארצות הברית, בריטניה וצרפת (שלחמו לצד קוריאה הדרומית) השתמשו ביפן כבסיס צבאי–כלכלי.[35] ממשלת יפן דרבנה את הפיתוח התעשייתי היפני באמצעות פרוטקציוניזם והרחבת קשרי המסחר של יפן עם שאר מדינות העולם. בשנת 1952, הופסק הכיבוש האמריקאי ביפן וב-19 בדצמבר 1956, יפן הפכה לחברה ה-80 באומות המאוחדות.[36] בשנת 1968, יפן הפכה למעצמה הכלכלית השנייה בגודלה בעולם (אחרי ארצות הברית). בשנת 2011, היפנים הודחו המקום השני כתוצאה מצמיחתה של הכלכלה הסינית.
העשור האבוד ביפן (ביפנית: 失われた10年) הוא התקופה שלאחר קריסתה של בועת הנדל"ן ביפן שגרמה לקריסתה של כלכלת יפן. המונח מתייחס במקור לשים 1991 עד 2000,[37] אך לעיתים שימוש בו כולל את העשור הראשון של המאה ה-21. בין השנים 1995–2007 התמ"ג היפני ירד מ-5.33 טריליון דולר ל-4.66 טריליון דולר, השכר הריאלי ירד ב-5% והמדינה חוותה קיבעון ברמת המחירים. המדינה הצליחה להתאושש מהמשבר רק בעשור השני של המאה ה-21. במהלך שיקום כלכלת יפן, מדינות רבות דוגמת ישראל, ארצות הברית, צרפת, בריטניה וגרמניה שלחו סיוע כספי ליפן. בשנת 2020, עם פרוץ מגפת הקורונה שפגעה קשות בכלכלה העולמית, כלכלנים יפנים רבים חוששים כי העשור האבוד יכול לחזור בעשור השלישי של המאה ה-21 ויש להתכונן אליו בהתאם.
אסיה
אינדונזיה
היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין אינדונזיה לבין יפן כוננו רשמית בשנת 1958. על פי סקר השירות העולמי של ה-BBC שנערך בשנת 2014, 70% מהאינדונזים רואים את השפעתה של יפן על השוק האינדונזי באופן חיובי, כאשר 14% מביעים עמדה שלילית על יפן, מה שהופך את אינדונזיה לאחת המדינות הפרו-יפניות ביותר בעולם.[38]
- בתקופת השלטון ההולנדי על אינדונזיה
הרשומות ההולנדיות על איי הודו המזרחיים ההולנדיים משנת 1896 העידו כי 614 אזרחי יפן התגוררו באינדונזיה (166 גברים, 448 נשים).[39] בשנת 1909 הוקמה בעיר האינדונזית טאיטה, נציגות יפנית ראשונה באינדונזיה בדרג הקונסולרי. בשנת 1938 מספר התושבים היפנים שחיו באינדונזיה זינק ל-6,349 נפשות.[40]
לאחר הקרב על איי הודו המזרחיים שאירע בשנת 1942 בין יפן להולנד, היפנים כבשו את אינדונזיה. היפנים ראו באינדונזיה כמקור נפט חשוב והחלו להשתלט על בארות הנפט בערים בורנאו, ג'אווה וסומטרה. היפנים עודדו את התפשטות הלאומנות בקרב העם האינדונזי ותמכו בעצמאותם באמצעות ייסוד מוסדות חינוך ובריאות אינדונזים. האימפריה היפנית החלה לטפח את התנועה הלאומנית האינדונזית וסיפקה לבני נוער אינדונזיים אימונים צבאיים וכלי נשק. בנוסף, הקימה צבא מתנדבים מקומי בשם PETA. ב-29 באפריל 1945 הקים הצבא היפני את BPUPKI - ועדה יפנית שמטרתה להכין את האיים האינדונזיים לקבלת העצמאות.[41] אך עם תבוסתה של יפן, הועדה לא קיימה את הבטחתה וב-17 באוגוסט 1945 הכריזה אינדונזיה על עצמאותה בראשותו של סוקרנו באופן עצמאי וללא תמיכה רשמית של יפן.[42]
- היחסים לאחר עצמאות אינדונזיה
לאחר סיום הכיבוש היפני על אינדונזיה, כ-3,000 חיילים מהצבא היפני בחרו להישאר באינדונזיה ולהילחם לצד התושבים המקומיים נגד הכוחות ההולנדיים במלחמת העצמאות של אינדונזיה; בערך כחצי נהרגו, שרבים מהם קבורים בבית הקברות לגיבורים צבאיים בקליבתה, ואילו החצי נוסף בחר להישאר באינדונזיה לאחר תום הלחימה. חלקם עוטרו כגיבורי עצמאות אינדונזיה.[43][44] בשנות ה-70 של המאה ה-20 יפנים רבים היגרו לאינדונזיה לצורכי עבודה והקמת מפעלים.
לאינדונזיה יש שגרירות בטוקיו[45] ושלוש קונסוליות רשמיות בערים פוקואוקה,[46] סאפורו[47] ואוסקה.[48] ליפן יש שגרירות בג'קרטה[49] וארבע קונסוליות בערים מדן,[50] דנפסאר,[51] סורביה[52] ומקאסאר.[53]
הודו
למרות כינון היחסים הדיפלומטיים הרשמי בין הודו ליפן שנערך ב-28 באפריל 1952, היחסים בין שתי המדינות קיימים כבר מראשית המאה ה-6. הבודהיזם ההודי שהתפשט בעקיפין ביפן דרך סין וקוריאה, הפך להיות סמל התרבות של היחסים בין שתי המדינות. הודו היא שוק גדול עבור חברות יפניות דוגמת טויוטה וסוזוקי מוטור. הידידות בין יפן להודו מכונה לעיתים קרובות "אחווה יפנית-הודית".[54] על פי סקר השירות העולמי של ה-BBC ב–2013, 42% מהיפנים חושבים כי ההשפעה הבינלאומית של הודו חיובית בעיקר, כאשר 4% חושבים שהיא שלילית.[55]
- היסטוריה מוקדמת
אף על פי שההינדואיזם הוא דת עם מעט השפעה ביפן, עדיין היה לה תפקיד משמעותי אך עקיף בהיווצרות התרבות היפנית, בשל אמונות ומסורות בודהיסטיות רבות (שחולקות שורש משותף עם ההינדואיזם) שהתפשטו ליפן מסין דרך חצי האי הקוריאני במאה השישית. היסטוריונים רבים כתבו ספרים ומחקרים על עבודת האלילים ההינדים ביפן.[56] גם כיום, יפן מעודדת מחקר מעמיק של אלילים הינדים באמצעות תכניות חילופי סטודנטים עם האוניברסיטאות ההינדיות.
במהלך הרדיפות האנטי-נוצריות ביפן בשנת 1596, נוצרים יפנים רבים ברחו למושבה גואה בהודו. בראשית המאה ה-17 הייתה קהילה של סוחרים יפנים בגואה בנוסף לעבדים יפניים שהובאו על ידי אוניות פורטוגזיות מיפן.
- מלחמת העולם השנייה
מכיוון שהודו הייתה תחת שלטון בריטי כשפרצה מלחמת העולם השנייה, היא הצטרפה למלחמה בצד בעלות הברית. למעלה משני מיליון הודים השתתפו במלחמה; רבים שירתו בקרב נגד היפנים שכבשו את בורמה והגיעו לגבול הודו. למרות השתייכותה של הודו לבעלות הברית, יפן העניקה חסות לצבא הלאומי ההודי (INA), ארגון שמטרתו הייתה להפיל את השלטון הבריטי בהודו. היפנים החזירה ל-INA את שבויי המלחמה שנחטפו על ידי יפן בקרב בגבול בורמה–הודו.
- יחסים מודרניים
במהלך המלחמה הקרה, בניגוד ליפן שהייתה בעלת בריתה של ארצות הברית, הודו ניהלה מדיניות חוץ ניטרלית שמעת לעת תמכה בברית המועצות. בשנות ה-80 של המאה ה-20 חלה עלייה ביחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות בעקבות מאמצים משותפים, וב-1986 יפן הפכה לשותפת הסיוע הגדולה ביותר של הודו. בשנת 1998, יפן הפעילה סנקציות על הודו והשהתה את כל קשרי המסחר שלה עם הודו בעקבות ניסוי בנשק גרעיני שנערך במדינה ההינדית. לאחר שלוש שנים של ניתוק, ממשלת יפן הסירה את הסנקציות והיחסים בין שתי המדינות חזרו להיות חזקים והדוקים.[57]
בשנת 2014 ביקר ביפן ראש הממשלה ההודי נרנדרה מודי. מאז כניסתו של מודי לממשלת הודו, מודי שמר על קשרים טובים עם ראש הממשלה היפני שינזו אבה. ביקורו ב-2014 חיזק עוד יותר את הקשרים בין המדינות והביא למספר הסכמי מפתח, כולל הקמת "שותפות גלובלית אסטרטגית מיוחדת".[58]
הודו מחזיקה שגרירות בטוקיו[59] וקונסוליה רשמית אחת בעיר אוסאקה.[60] יפן מחזיקה שגרירות בניו דלהי[61] וארבע קונסוליות רשמיות בערים בנגלור,[62] צ'נאי,[63] קולקטה[64] ומומבאי.[65]
הפיליפינים
היחסים הראשוניים ביותר בין היפנים לפיליפינים אירעו לראשונה במחצית המאה ה-16, תקופה בה היפנים הקימו מעין מובלעת יפנית הנקראת "דילאו" אשר נתמכה על ידי שלטונות הספרדיים באי לוזון. במאה ה-17 היפנים והפיליפינים קיימו קשרי מסחר אינטנסיביים, דרך מערכת האוניות היפנית – "ספינות החותם האדום". בנוסף באותה העת, היפנים הובילו מרד בדילאו כנגד האימפריה הספרדית מה שגרם לירידה חדה במספר המתיישבים היפניים בפיליפינים. באמצע המאה ה-17 יפן החילה את מדיניות הסגר - הסאקוקו, שקובעת כי שום נתין זר מלבד סינים או אנשי חברת הודו המזרחית ההולנדית (תחת הגבלות חמורות) לא יוכלו לסחור עם יפן ולא יוכלו להגיע ליפן. בעקבות כך, היחסים בין יפן לפיליפינים הושעו עד לשנת 1854.
בשנת 1905 חתמה יפן בעל כורחה על הסכם עם ארצות הברית שבו היא מכירה בשלטון האמריקני על הפיליפינים. במהלך השלטון האמריקאי במקום, הקשרים הכלכליים שבין הפיליפינים ליפן גדלו באופן חסר תקדים ובשנת 1929 הייתה יפן שותפת הסחר הגדולה ביותר של הפיליפינים אחרי המדינה השולטת, ארצות הברית.
במהלך מלחמת העולם השנייה, הכוחות היפנים פלשו במהירות לפיליפינים והתגברו על הכוחות האמריקנים ועל הכוחות המקומיים. בשנת 1943, הוקמה ממשלת בובה בפיליפינים, הרפובליקה הפיליפינית השנייה, אך זו לא זכתה לתמיכה מצד האזרחים, בעיקר בעקבות היחס הברוטלי של הצבא היפני לאוכלוסייה הפיליפינית האזרחית. במהלך הכיבוש היפני והקרבות עם האמריקנים שניסו לכבוש חזרה את המדינה נהרגו יותר ממיליון פיליפינים, דבר שהגביר את הסנטימנט האנטי-יפני במדינה. איכות החיים בפיליפינים ירדה משמעותית לאחר המלחמה - מהמדינה השנייה העשירה ביותר באסיה (אחרי יפן עצמה), היא הפכה למדינת עולם שלישי.
בשנת 1946 הפיליפינים קיבלו עצמאות מארצות הברית ובשנת 1951 ממשלת הפיליפינים חתמה על אמנת סן פרנסיסקו, הסכם שלום בין יפן לחלק מן בעלות הברית. למרות חתימת ההסכם, רק בשנת 1956 היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות כוננו מחדש. בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 החלו חברות יפניות ומשקיעים בודדים לחזור לפיליפינים.
- היחסים בעת המודרנית
בנובמבר 1986 נשיאת הפיליפינים, קורסון אקינו ערכה ביקור רשמי ביפן ובמסגרתו נפגשה עם הקיסר הירוהיטו. במהלך הפגישה הקיסר התנצל על פשעי המלחמה היפניים שנעשו בפיליפינים בזמן מלחמת העולם השנייה. בנוסף, נחתמו מספר הסכמים בילטרליים בין שתי המדינות. אקינו חזרה ליפן בשנת 1989 להלוויתו של הירוהיטו וביקרה אף פעם נוספת במדינה בשנת 1990 להכתרתו של אקיהיטו לקיסר החדש של יפן.
בשנת 1993 הנשיא ראמוס נפגש עם קיאיצ'י מיזאווה, ראש ממשלת יפן, במהלך הפגישה חזר מיזאווה על התנצלותו של הקיסר הירוהיטו על פשעי המלחמה היפניים שנעשו באדמת הפיליפינים, וטען כי צריך לשקול את הדרך הטובה ביותר בהתייחסות לנושא. ממשל ראמוס תמך במכרז היפני להיות חבר קבע במועצת הביטחון של האומות המאוחדות יחד עם גרמניה.[66]
יפן מחזיקה שגרירות בבירת הפיליפינים, מנילה[67] ושתי קונסוליות רשמיות בערים סבו סיטי[68] ודבאו סיטי.[69] הפיליפינים מחזיקה שגרירות בבירת יפן, טוקיו[70] ובארבע קונסוליות רשמיות בערים נגויה,[71] נהה,[72] אוסאקה,[73] וסאפורו.[74]
טורקיה
הרפובליקה העממית של סין
.jpg.webp)
יפן הושפעה רבות מסין בתחומים רבים בהם שפה, אדריכלות, תרבות, דת, פילוסופיה ומשפט. באמצע המאה ה-19, כאשר יפן החלה להיפתח למערב היא ראתה בסין כציוויליזציה מיושנת שאיננה מסוגלת להגן על עצמה מטכנולוגיות צבאיות מערביות. במהלך מלחמת סין–יפן הראשונה לחמו שתי המדינות על השליטה בחצי האי הקוריאני, ולאחר יותר משישה חודשי לחימה, בהם נחלו היפנים ניצחונות והצלחות, נאלצו הסינים לבקש שלום.
תוצאות המלחמה הצביעו על חולשתה של שושלת צ'ינג, לעומת התחזקות צבא יפן בעקבות הרפורמות של רסטורציית מייג'י. לראשונה זה אלפיים שנה עברה ההגמוניה במזרח אסיה מסין ליפן, והמבנה החברתי הקלאסי של סין ספג מכה קשה. התבוסה הסינית עוררה את הציבור והובילה בשנים הבאות למספר מהפכות ורפורמות בהנהגת סון יאט-סן ואחרים. מן העבר השני, הותיר הניצחון את יפן בעמדת שליטה בצפון מזרח סין, אותה מנעה ההתערבות המשולשת, דבר שהציב את יפן במסלול התנגשות עם האימפריה הרוסית.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 התגבר כוחם של החוגים המיליטנטיים ביפן, ובעקבות כך אירעו תקריות רבות במנצ'וריה בצפון מזרח סין אשר הייתה בשליטת יפן, אשר הביאו בסופו של דבר לפרוץ מלחמת סין–יפן השנייה, אשר התרחשה במקביל לאירועי מלחמת העולם השנייה.
לדברי ממשלת סין, היחסים בין סין ליפן מתוחים לעיתים בעקבות סירובה של יפן להכיר בעברה בזמן מלחמת העולם השנייה. עם זאת, על פי ממשלת יפן, התרחבות צבא השחרור העממי ופעולות התקפיות שלו הזיקו ליחסים בין שתי המדינות. הערות רוויזיוניסטיות שנאמרו על ידי עובדי ציבור יפנים בולטים וכמה ספרי לימוד יפניים על טבח ננקינג משנת 1937 היו מושא למחלוקות. היחסים בין סין ויפן התחממו במידה ניכרת לאחר מינויו של שינזו אבה לראשות ממשלת יפן בספטמבר 2006, ומחקר היסטורי משותף שנערך על ידי סין ויפן פרסם דו"ח בשנת 2010, אשר הצביע על הסכמה חדשה בנושא מעשי זוועה שנעשו בתקופת מלחמת העולם השנייה. עם זאת, בתחילת העשור השני של המאה ה-21, היחסים הידרדרו עוד יותר, כאשר יפן האשימה את סין בהטלת מגבלות יצוא יסודות נדירים הנמצאים בשטחה[75][76]. המחלוקת על איי סנקאקו גרמה למספר היתקלויות עוינות בים סין המזרחי, שימוש ברטוריקה חריפה ולמהומות אנטי-יפניות ברפובליקה העממית של סין[77].
למרות הקונפליקטים, סין ויפן משפרות בהתמדה את מערכות היחסים שלהן. שני הצדדים מציינים שהם יתמקדו בפיתוח קשרים בריאים לשם "התחלה חדשה". שתי המדינות החלו לשתף פעולה בתחומים רבים, כולל הגברת הסחר העולמי והפעילות הכלכלית של אסיה, עבודה יד ביד על חגורה אחת, דרך אחת והקמת מערכת תחבורה ימית ואווירית ענפה. בשנת 2018 התחייבו שתי המדינות להעמיק את הקשרים ולחלוק קרקע משותפת למלחמת הסחר, כאשר שינזו אבה אמר כי "יחסי יפן-סין נעים בכיוון של שיפור משמעותי".
הכלכלות של סין ושל יפן הן בהתאמה הכלכלות השנייה והשלישית בעולם לפי תוצר מקומי גולמי נומינלי. כמו כן, הכלכלות של סין ושל יפן הן בהתאמה הכלכלות הראשונה והרביעית בגודלן בעולם בהתבסס על שווי כוח הקנייה. הסחר בין סין ליפן גדל ל-266.4 מיליארד דולר, עלייה של 12.5% ב-2007, מה שהפך אותן לשותפות סחר מובילות. סין הייתה גם היעד הגדול ביותר ליצוא היפני בשנת 2009.
סינגפור
קוריאה הדרומית
תאילנד
מדינות אחרות
| מדינה | תאריך התחלת היחסים | פרטים |
|---|---|---|
 |
26 בינואר 1992 |
|
 |
דצמבר 1971 |
|
 |
1926 |
|
 |
1931 |
|
 |
28 במרץ 1986 |
|
 |
1972 |
|
 |
10 בפברואר 1972 |
|
 |
2 באפריל 1984 |
|
 |
| |
 |
1967 |
|
 |
| |
 |
| |
 |
2 בפברואר 1992 |
|
 |
אפריל 1992 |
טורקמניסטן מיוצגת ביפן בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה בטוקיו, בירת המדינה.[132] יפן מיוצגת בטורקמניסטן בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה באשגבאט, בירת המדינה.[133] |
 |
1954 |
|
 |
דצמבר 1961 |
|
 |
1955 |
|
 |
נובמבר 1954 |
|
 |
24 בפברואר 1972 |
 סמוראים יפנים עולים על ספינות מונגוליות ב-1281. מוֹקוֹ שוּּראי אקוטובה (蒙古襲来絵詞) בערך 1293
|
 |
ספטמבר 2002 |
|
 |
נובמבר 1954 | .svg.png.webp) דגל מדינת בורמה, מדינת הבובה היפנית במיאנמר (1943–1945)
לאחר שהבורמזים הבינה כי יפן לא תיתן עצמאות אמיתית למיאנמר, מנהיג הבורמזים, אונג סן, הקים ארגון שמטרתו להפיל את השלטון היפני במדינה. הארגון הצליח לתקשר בעקיפין עם האימפריה הבריטית ולתכנן את המרד הגדול שנערך ב-27 במרץ 1945, בבירת מיאנמר, יאנגון. המרד הצליח, וממשלת הבובות של בורמה נפלה ובמקומה אונג סן תפס את השלטון.
|
 |
31 באוגוסט 1957 |
|
 |
1956 |
|
 |
1953 |
|
 |
1952 |
|
 |
1972 |
|
 |
1939 |
|
 |
1938 |
|
 |
אפריל 1952 |
|
 |
| |
 |
26 בינואר 1992 |
|
 |
1972 |
|
 |
26 בינואר 1992 |
|
 |
| |
 |
25 במאי 1990 |
|
אפריקה
אפריקה מהווה אזור בעל חשיבות רבה ליפן בתחומי המסחר וההשקעות.[209][210][211][212] בשנת 1989, יפן הרחיבה את היקפי משלחות הסיוע לאפריקה והכריזה על תכנית מענקים של 600 מיליון דולר לשלוש השנים הבאות.[213] בשנת 1998, 2.5% (4.6 מיליארד דולר) מההשקעות היפניות מעבר לים הושקעו באפריקה, כאשר ההשקעה הגדולה ביותר הייתה בליבריה, שם הושקעו 3.6 מיליארד דולר.
הכנס הבינלאומי לטוקיו לפיתוח אפריקה (TICAD) שנערך מידי שנה בבירת יפן, טוקיו, הוא כנס שמטרתו להשאיר את מערכת המסחר וההשקעות בין יפן לבין יבשת אפריקה על קנה. במהלך הכנס נחתמים הסכמים בילטריילים בין יפן למדינות אפריקה.
אתיופיה
- לפני מלחמת העולם השנייה
בשנת 1930 שתי המדינות חתמו על חוזה ידידות ומסחר. בשנה שלאחר מכן, החלה אתיופיה לגשש לעבר בעלת בריתה האפשרית מאסיה, כאשר שר החוץ האתיופי הרוי וולדה סלאסי ביקר ביפן, והציג את הפירות שיכולה להניב ברית כלכלית וצבאית. הוא התקבל באהדה מצד משרדי הממשלה היפנים ואזרחי יפן, ובפרט מצד האולטרה-לאומנים היפנים שהיו מעוניינים בברית של "העמים הצבעוניים" בעולם, והאמינו כי אתיופיה תמלא תפקיד מכריע בברית כזו. בשנת 1933, אתיופיה פתחה קונסוליה ביפן.
למרות התקוות לברית בין שני העמים, ערב המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה בחרה ממשלת יפן לסייע לאיטליה, בעלת בריתה לברית מדינות הציר. שגריר יפן באיטליה, סוגימורה יוטארו, אמר ב-16 ביולי 1935 כי לארצו אין אינטרסים פוליטיים באתיופיה וכי תשמור על נייטרליות במקרה של מלחמה. דבריו עוררו זעם ביפן, שבה הייתה חיבה לאימפריה האפריקאית. בהמשך, בקשתה של אתיופיה ב-2 באוגוסט לסיוע נדחתה, וכך גם הבקשה להכרזה לפיה יפן עומדת לצידה של אתיופיה.
- אחרית דבר
בשנת 1955 שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים מחדש לאחר נתק בעקבות מלחמת העולם השנייה. עד המהפכה האתיופית בשנת 1974, יפן השקיעה רבות בתחומים כלכליים שונים באתיופיה דוגמת תעשיית הטקסטיל.
אתיופיה מחזיקה ביפן שגרירות רשמית[214] וקונסוליה רשמית אחת בעיר נגויה.[215] פן מיוצגת באתיופיה באמצעות שגרירותה באדיס אבבה, בירת המדינה.[216]
דרום אפריקה
מצרים
מרוקו
מדינות אחרות
| מדינה | תאריך התחלת היחסים | פרטים |
|---|---|---|
 |
1962 |
|
 |
ספטמבר 1976 |
|
 |
מאי 1971 |
|
 |
מאי 1993 |
|
 |
ספטמבר 1966 |
|
 |
1 ביולי 1962 |
|
 |
1 ביולי 1960 |
|
 |
1 באוגוסט 1960 |
|
 |
6 במרץ 1957 |
|
 |
17 באוגוסט 1960 |
|
 |
27 ביוני 1977 |
|
 |
15 בנובמבר 1958 |
|
 |
1 באוגוסט 1974 |
|
 |
12 בנובמבר 1968 |
|
 |
| |
 |
11 ביוני 2011 |  הכוחות היפנים בדרום סודאן כחלק מתכנית שמירת השלום של האו"ם
|
 |
18 באפריל 1980 |
|
 |
אוקטובר 1964 |
|
 |
7 באוגוסט 1960 |
|
 |
27 באפריל 1960 |
|
 |
| |
 |
11 ביולי 1975 |
|
 |
ספטמבר 1961 |
|
 |
| |
אמריקה
יפן המשיכה בהרחבת תמיכתה המשמעותית בפרויקטים לפיתוח וסיוע טכני באמריקה הלטינית .[275]
| מדינה | מועד כינון היחסים | הערות |
|---|---|---|
| אנטיגואה וברבודה | 4 באוקטובר 1982 | ראו יחסי אנטיגואה וברבודה–יפן. |
| ארגנטינה | 3 בפברואר 1898 | ראו יחסי ארגנטינה–יפן.
ארגנטינה מחזיקה שגרירות בטוקיו, ויפן מחזיקה שגרירות בבואנוס איירס. היחסים הדיפלומטיים הוחזרו עם חתימת חוזה השלום בסן פרנסיסקו בשנת 1952. נשיא ארגנטינה ארתורו פרונדיסי ביקר ביפן בשנת 1960, ובעקבות כך גדלו חשיבותם של סחר דו צדדי והשקעות יפניות בארגנטינה. הייבוא ליפן היה בעיקר של חומרי מזון וחומרי גלם, ואילו הייצוא ממנה היה בעיקר של מכונות ומוצרים מוגמרים. בני המשפחה הקיסרית של יפן ביקרו בארגנטינה במספר הזדמנויות, כולל הנסיך והנסיכה טקמדו בשנת 1991, הקיסר והקיסרית אקיהיטו בשנת 1997 והנסיך והנסיכה אקישינו בשנת 1998. נשיא ארגנטינה ראול אלפונסין ביקר ביפן בשנת 1986, וכך גם הנשיא קרלוס מנם בשנים 1990, 1993 ו -1998. |
| איי בהאמה | 11 במרץ 1975 | ראו יחסי איי בהאמה–יפן. |
| ברבדוס | 29 באוגוסט 1967 | ראו יחסי ברבדוס–יפן.
יפן הסמיכה את שגרירה בטרינידד וטובגו לייצגה בברבדוס, והחזיקה קונסוליית כבוד בברידג'טאון. מאז ינואר 2016, יפן מחזיקה שגרירות חדשה בברידג'טאון, ברבדוס. ברבדוס מיוצגת כלפי יפן באמצעות שגריר שאינו תושב בברידג'טאון. |
| בליז | 3 במרץ 1982 | ראו יחסי בליז–יפן. |
| בוליביה | 3 באפריל 1914 | ראו יחסי בוליביה–יפן.
|
| ברזיל | 1895 | ראו יחסי ברזיל–יפן.
|
| קנדה | 21 בינואר 1928 | ראו יחסי יפן–קנדה.
היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות החלו רשמית בשנת 1950 עם פתיחת הקונסוליה היפנית באוטווה. בשנת 1929 פתחה קנדה את הצירות בטוקיו, הראשונה באסיה;[276] ובאותה שנה, יפן שינתה את הקונסוליה שלה באוטווה לדרגת צירות.[277] כמה אנשי קשר קנדיים-יפניים קדמו להקמתם ההדדית של אגודת קבע. המהגר היפני הידוע הראשון לקנדה, מנזו נגאנו, נחת בניו ווסטמינסטר, קולומביה הבריטית בשנת 1877.[278] הקונסוליה של יפן בונקובר הוקמה בשנת 1889, 40 שנה לפני ששגרירותה נפתחה באוטווה בשנת 1929.[279] הקנדים G. G. Cochran סייעו בהקמת אוניברסיטת Doshisha (אנ') בקיוטו, ודוידסון מקדונלד סייע בהקמת אוניברסיטת Aoyama Gakuin (אנ') בטוקיו.[277] ברעידת האדמה הגדולה בקאנטו בשנת 1923, ספינת קיטור קנדית, RMS Empress of Australia (אנ') וקברניטה, סמואל רובינסון (Samuel Robinson , אנ') זכו לשבחים בינלאומיים על מאמצי הצלה איתנים בעקבות האסון.[280] הנספח הצבאי הקנדי הרברט סיריל תאקר (Herbert Cyril Thacker, אנ') שירת בשטח עם כוחות יפניים במלחמת רוסיה-יפן (1904-1905), ועל כך העניקה לו ממשלת יפן את מסדר האוצר הקדוש, המעמד השלישי[281] ואת מדליית המלחמה ביפן על שירות במהלך אותו קמפיין.[282] לקנדה ויפן היו יחסים דיפלומטיים מאז 1928. שתי המדינות מאופיינות בתפקידן הפעיל בקהילה באסיה-האוקיינוס השקט, כמו גם בקשרים המורכבים מקשרים כלכליים, פוליטיים וחברתיים-תרבותיים חשובים. כתורמים בינלאומיים גדולים, גם קנדה וגם יפן מחויבות מאוד לקידום יוזמות זכויות אדם, פיתוח בר קיימא ושלום. יחסי קנדה-יפן עומדים ביסוד השותפות שלהם במוסדות רב-צדדיים: ה- G-7/8; האומות המאוחדות; הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, ה- Quad (קנדה, האיחוד האירופי, יפן וארצות הברית), ועל פי האינטרס המשותף שלהם בקהילה הפסיפית, כולל השתתפות בפורום לשיתוף פעולה כלכלי באסיה-פסיפיק (APEC) ואיגוד מדינות דרום-מזרח אסיה. |
| צ'ילה | 25 בספטמבר 1897 | ראו יחסי יפן–צ'ילה.
במהלך מלחמת העולם השנייה נותקו היחסים בין שתי המדינות. בשנת 1943 השעה הנשיא חואן אנטוניו ריוס את היחסים עם יפן ובפברואר 1945 הכריז על "מצב לוחמה". לבסוף, ב- 12 באפריל 1945, צ'ילה הכריזה מלחמה נגד יפן. היחסים הוקמו מחדש עם חתימת חוזה השלום בסן פרנסיסקו בשנת 1952. ליפן יש שגרירות בסנטיאגו דה צ'ילה. לצ'ילה יש שגרירות וקונסוליה כללית בטוקיו ושלוש קונסוליות כבוד באוסקה, סאפורו ונגסאקי. |
| קולומביה | 25 במאי | ראו יחסי יפן–קולומביה.
היחסים מוסדו באופן רשמי בשנת 1908, והופרעו רק בין השנים 1942 - 1954 נוכח מלחמת העולם השנייה. היחסים מבוססים בעיקר על סחר, כמו קפה קולומביאני (שאותו מייבאת יפן רבות), חילופי תרבות ועזרה טכנולוגית ופילנתרופית לקולומביה.[284] |
| קוסטה ריקה | פברואר 1935 | ראו יחסי יפן–קוסטה ריקה |
| קובה | 21 בדצמבר | ראו יחסי יפן–קובה. |
| דומיניקה | 11 בדצמבר | ראו יחסי דומיניקה–יפן. |
| הרפובליקה הדומיניקנית | נובמבר 1934 | ראו יחסי הרפובליקה הדומיניקנית–יפן. |
| אקוודור | 26 באוגוסט 1918 | ראו יחסי אקוודור–יפן. |
| אל סלוודור | פברואר 1935 | ראו יחסי אל סלוודור–יפן |
| גרנדה | 11 בפברואר 1975 | ראו יחסי גרנדה–יפן |
| גואטמלה | פברואר 1935 | ראו יחסי גואטמלה–יפן |
| גיאנה | 2 במאי 1967 | ראו יחסי גיאנה–יפן. |
| האיטי | 1931 | ראו יחסי האיטי–יפן |
| הונדורס | פברואר 1935 | ראו יחסי הונדורס–יפן. |
| ג'מייקה | 17 במרץ 1964 | ראו יחסי ג'מייקה–יפן. |
| מקסיקו | 30 בנובמבר 1888 | ראו יחסי יפן–מקסיקו.
חוזה האושר, המסחר והניווט שנחתם בשנת 1888 בין יפן למקסיקו היה האמנה ה"שווה" הראשונה של האומה עם מדינה כלשהי;[285] המאפיל על יוזמותיו של טוקוגאווה אייאסו לפני תקופת אדו, שביקשו לכונן יחסים רשמיים עם ספרד החדשה במקסיקו.[286] בשנת 1897, 35 חברי מפלגת אנומוטו קולומניזציה (Enomoto Colonization) כביכול מתיישבים במדינת צ'יאפס המקסיקנית. זו הייתה ההגירה המאורגנת הראשונה מיפן לאמריקה הלטינית.[285] הנשיא אלווארו אוברגון זכה במסדר החרצית של יפן בטקס מיוחד במקסיקו סיטי. ב- 27 בנובמבר 1924 העניק הברון שיגצומה פורויה, שגריר מיוחד מיפן למקסיקו, את הכבוד לאוברגון. נמסר כי זו הייתה הפעם הראשונה בה הוענק המסדר לאיש שאינו נמנה על המשפחה הקיסרית.[287] בשנת 1952, מקסיקו הופכת למדינה השנייה שמאשרת את חוזה השלום בסן פרנסיסקו, קדמה לה רק הממלכה המאוחדת.[285] ב 17 בספטמבר 2004 חתמו המדינות על "ההסכם בין יפן לארצות מקסיקו המאוחדות לחיזוק השותפות הכלכלית." זה היה בין הצעדים ההיסטוריים הרבים שהוביל ראש הממשלה ג'וניצ'ירו קויזומי לחיזוק היציבות הכלכלית העולמית. |
| ניקרגואה | פברואר 1935 | ראו יחסי יפן–ניקרגואה |
| פנמה | 7 בינואר 1904 | ראו יחסי יפן–פנמה.
|
| פרגוואי | 17 בנובמבר 1919 | ראו יחסי יפן–פרגוואי.
יחסי מסחר החלו לפני כינון יחסים דיפלומטיים. הסכם הסחר נחתם באסונסיון ב -17 בנובמבר 1919. ליפן יש שגרירות באסונסיון.[288] לפרגוואי יש שגרירות בטוקיו.[289] ישנם כ -7,000 פרגוואים ממוצא יפני, שאבות אבותיהם הגיעו לפרגוואי בין השנים 1936-1959. משרד החוץ היפני על היחסים עם פרגוואי (אנגלית). |
| פרו | 21 באוגוסט | ראו יחסי יפן–פרו |
| סנט קיטס ונוויס | 14 בינואר 1985 | ראו יחסי יפן–סנט קיטס ונוויס |
| סנט לוסיה | 11 בינואר 1980 | ראו יחסי יפן–סנט לוסיה. |
| סנט וינסנט והגרנדינים | 15 באפריל 1980 | ראו יחסי יפן–סנט וינסנט והגרנדינים. |
| סורינאם | 6 בדצמבר 1975 | ראו יחסי יפן–סורינאם. |
| טרינידד וטובגו | מאי 1964 | ראו יחסי טרינידד וטובגו–יפן. |
| ארצות הברית | 29 ביולי 1858 | ראו יחסי ארצות הברית-יפן.ארצות הברית היא בעלת בריתה הקרובה ביותר של יפן, וביטחונה הלאומי של יפן מסתמך על ארה"ב במידה רבה. בתור שתיים מארבעת המעצמות הכלכליות המובילות בעולם, שתי המדינות מסתמכות גם על קשרים כלכליים הדוקים בעושרן, למרות חיכוכים מסחריים מתמשכים מדי פעם.
אף שחוקתה ומדיניות הממשלה שלה מונעות התערבות צבאית אגרסיבית בעניינים בינלאומיים, שיתוף הפעולה היפני עם ארצות הברית באמצעות אמנת הביטחון בין ארה"ב ליפן משנת 1960 היה חשוב לשלום וליציבות מזרח אסיה. נכון לעכשיו, קיימים דיונים מקומיים על פירוש מחדש של סעיף 9 לחוקה היפנית. כל ממשלות יפן שלאחר המלחמה הסתמכו על מערכת יחסים קרובה עם ארצות הברית כבסיס מדיניות החוץ שלהן ותלויה בהסכם הביטחון ההדדי להגנה אסטרטגית. ככל הנראה, השפל החריף ביותר ביחסים בין המדינות מאז תום מלחמת העולם השנייה התרחש בתחילת שנות התשעים, כאשר "העלייה הכלכלית" של יפן נתפסה כאיום על הכוח האמריקני. יפן הייתה המממנת העיקרית של מלחמת המפרץ, אך עם זאת קיבלה ביקורת גדולה בכמה חוגים אמריקאים על סירובה לעזור בתמיכה צבאית בפועל. בעקבות התפוצצות הבועה הכלכלית ביפן, ופריחת שנות התשעים בארצות הברית, הכלכלה היפנית נתפסה כאיום פחות על האינטרסים של ארה"ב. יש משקיפים שעדיין חשים כי נכונותה של יפן לפרוס כוחות לתמיכה במבצעים הנוכחיים של ארה"ב בעירק, בראשות קואיזומי והמפלגה הליברלית-דמוקרטית, משקפת נדר שלא להיות מודרת מקבוצת המדינות שארה"ב רואה בה ידידות. החלטה זו עשויה לשקף הבנה ריאליסטית של האיום העומד בפני יפן מסין נוכח התפתחותה המהירה. |
| אורוגוואי | 24 בספטמבר 1921 | ראו יחסי אורוגוואי–יפן
|
| ונצואלה | 19 באוגוסט 1938 | ראו יחסי ונצואלה–יפן.
יחסים דיפלומטיים רשמיים בין המדינות נוצרו באוגוסט 1938.[290] ונצואלה ניתקה את הקשרים הדיפלומטיים עם יפן (ועם יתר מעצמות הציר) בדצמבר 1941, זמן קצר לאחר ההתקפה היפנית על פרל הארבור.[291] בשנת 1999 ערך נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס, טיול בן שלושה ימים ליפן. הוא ערך טיול נוסף של יומיים בשנת 2009, במהלכו פגש את ראש הממשלה טארו אסו. |
אירופה
| מדינה | מועד כינון היחסים | הערות |
|---|---|---|
| אלבניה | אפריל 1922;
כינון מחדש: 1981 |
ראו יחסי אלבניה–יפן.
אלבניה ויפן כיננו יחסיהן מחדש במרץ 1981.[292]
|
| ארמניה | 7 בספטמבר 1992 | ראו יחסי ארמניה–יפן.
|
| אוסטריה | 18 באוקטובר 1869 | ראו יחסי אוסטריה–יפן. |
| בלגיה | 1 באוגוסט 1866 | ראו יחסי בלגיה–יפן |
| בולגריה | שנות ה90 של המאה ה19 | ראו יחסי בולגריה–יפן.
|
| קרואטיה | 5 במרץ 1992 | ראו יחסי יפן–קרואטיה. |
| קפריסין | 16 באוגוסט 1960 | ראו יחסי יפן–קפריסין. |
| צ'כיה | 12 בינואר 1920 | ראו יחסי יפן–צ'כיה. |
| דנמרק | 1867 | ראו יחסי דנמרק–יפן. |
| אסטוניה | 26 בינואר 1921 | ראו יחסי אסטוניה–יפן. |
| האיחוד האירופי | 1959 | ראו יחסי יפן-האיחוד האירופי (אנ'). |
| פינלנד | 6 בספטמבר 1919 | ראו יחסי יפן–פינלנד.
|
| צרפת | 9 באוקטובר 1858 | ראו יחסי יפן–צרפת.
ההיסטוריה של יחסי צרפת–יפן (日 仏 関係, Nichi-Futsu kankei) חוזרת לתחילת המאה ה -17, כאשר סמוראי ושגריר יפני בדרכו לרומא נחת כמה ימים בדרום צרפת ויצר התרגשות. צרפת ויפן נהנו ממערכת יחסים חזקה ומתקדמת המשתרעת על פני מאות שנים באמצעות מגעים שונים בארצות זו על ידי נציגים בכירים, מאמצים אסטרטגיים וחילופי תרבות. |
| גאורגיה | 3 באוגוסט 1992 | ראו יחסי גאורגיה–יפן.
משרד החוץ הגאורגי על היחסים עם יפן משרד החוץ היפני על היחסים עם גרוזיה
|
| גרמניה | 24 בינואר 1861 | ראו יחסי גרמניה–יפן.
פגישות סדירות בין שתי המדינות הובילו למספר שיתופי פעולה. בשנת 2004 קנצלר גרמניה גרהרד שרדר וראש ממשלת יפן ג'וניצ'ירו קואיזומי סיכמו על שיתופי פעולה בסיוע לשיקום עיראק ואפגניסטן, [293][294] קידום פעילויות החליפין הכלכלית, [295] חילופי נוער וספורט[296] וכן חילופים ושיתופי פעולה בתחומי המדע, הטכנולוגיה והאקדמיה.[297] |
| יוון | יוני 1899 | ראו יחסי יוון–יפן.
ישנה שגרירות יוונית בטוקיו מאז 1960 ושגרירות יפנית באתונה מאז אותה שנה, כאשר הוחלט לשדרג את הקונסוליה היפנית שנפתחה בשנת 1956. מאז שתי המדינות נהנו מיחסים מצוינים בכל התחומים, ושיתוף פעולה מקרוב.[298] |
| קריית הוותיקן | מרץ 1942 | ראו יחסי הוותיקן–יפן.
הביקור הראשון של האפיפיור ביפן התקיים בשנת 1981. יפן שלחה לראשונה שגריר, קן הראדה (Ken Harada, אנ'), לוותיקן במהלך מלחמת העולם השנייה. |
| הונגריה | 1921 | ראו יחסי הונגריה–יפן.
להונגריה יש שגרירות בטוקיו ושתי קונסוליות כבוד (בHamamatsu ובאוסקה).[299] |
| איסלנד | 8 בדצמבר 1956 | ראו יחסי איסלנד–יפן.
|
| אירלנד | מרץ 1957 | ראו יחסי אירלנד–יפן.
|
| איטליה | 31 במרץ 1867 | ראו יחסי איטליה–יפן.
|
| קוסבו | 25 בפברואר 2009 | ראו יחסי יפן–קוסובו.
יפן הכירה בקוסבוו ב- 18 במרץ 2008.[301] השגריר הראשון של יפן ברפובליקה של קוסובו הוא אקיו טנאקה. הוא כפוף לשגרירות יפן בווינה, אוסטריה.[302] |
| ליטא | 1919; | ראו יחסי יפן–ליטא. |
| לוקסמבורג | נובמבר 1927 | ראו יחסי יפן–לוקסמבורג. |
| מלטה | ראו יחסי יפן–מלטה.
| |
| מולדובה | 16 במרץ 1992 | ראו יחסי יפן–מולדובה.
ליפן יש שגריר שאינו תושב באוקראינה. שר לענייני חוץ של הרפובליקה של מולדובה, ניקולא טבארקו, ביקר ביפן בין התאריכים 31 בינואר עד 4 בפברואר 1999. זה היה ביקור רשמי ראשון של חבר הקבינט של רפובליקת מולדובה ביפן. הביקור חיזק את יחסי הידידות בין יפן לרפובליקה של מולדובה. מאז שנת 2000 מיישמת יפן במולדובה את תוכנית המענקים לשיפור החקלאות והחקלאות הפרטית. משרד החוץ היפני אודות מולדובה (אנגלית). |
| מונטנגרו | 24 ביולי 2006 | ראו יחסי יפן–מונטנגרו.
יפן הכירה במונטנגרו ב 16 ביוני 2006 וכיננה יחסים דיפלומטיים ב 24 ביולי 2006. מונטנגרו הכריזה מלחמה על יפן בשנת 1905 במהלך המלחמה הרוסית-יפנית ומעולם לא חתמה על חוזה שלום עד 2006, זמן קצר לפני כינון היחסים הדיפלומטיים. לכן, מבחינה טכנית נמשכה המלחמה 101 שנים. הסחר, שקשור בעיקר באלקטרוניקה, מייצוא מיפן למונטנגרו (163 מיליון ין לשנה) גובר על היבוא של יפן (2 מיליון ין לשנה). יפן הסמיכה את שגרירותה בבלגרד, סרביה לייצגה במונטנגרו. מונטנגרו הסמיכה את משגרירותה בבייג'ינג, סין לייצגה מול יפן. |
| הולנד | 1609 | ראו יחסי הולנד–יפן.
היחסים בין יפן להולנד לאחר 1945 היו מערכת יחסים משולשת. הפלישה והכיבוש היפני של הודו המזרחית ההולנדית במהלך מלחמת העולם השנייה הביאו להרס המדינה הקולוניאלית באינדונזיה, מכיוון שהיפנים הוציאו כמה שיותר מממשלת הולנד, והחלישו את האחיזה שלה לאחר המלחמה. ואכן, בלחץ ארצות הברית הכירה הולנד בריבונות אינדונזית בשנת 1949. ליפן יש שגרירות בהאג. להולנד יש שגרירות בטוקיו. |
| מקדוניה הצפונית | מרץ 1994 | ראו יחסי יפן–מקדוניה הצפונית. |
| נורווגיה | נובמבר 1905 | ראו יחסי יפן–נורווגיה
|
| פולין | מרץ 1919 | ראו יחסי יפן–פולין.
|
| פורטוגל | 3 באוגוסט 1860 | ראו יחסי יפן–פורטוגל. |
| רומניה | 18 ביוני 1902 | ראו יחסי יפן–רומניה.
|
| רוסיה | 7 בפברואר 1855 | ראו יחסי יפן–רוסיה.
יחסי יפן עם רוסיה נפגעים מחוסר יכולתם של שני הצדדים לפתור את הסכסוך הטריטוריאלי שלהם סביב ארבעת האיים המרכיבים את השטחים הצפוניים (האיים הקוריילים), שתפסה ברית המועצות לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. הקיפאון מנע כריתת חוזה שלום המסיים רשמית את המלחמה. הסכסוך על האיים החריף את יחסי יפן-רוסיה כאשר ממשלת יפן פרסמה הנחיה חדשה לספרי הלימוד בבתי הספר ב 16 ביולי 2008 כך שילדי יפן ילמדו כי למדינתם ריבונות על האיים. הציבור הרוסי זעם על הפעולה, ושר החוץ של רוסיה מתח ביקורת על הפעולה תוך שהוא מאשר מחדש את ריבונותה על האיים.[307][308] |
| סרביה | כוננו מחדש בשנת 1952 | ראו יחסי יפן–סרביה.
|
| סלובניה | 12 באוקטובר 1992 | ראו יחסי יפן–סלובניה.
|
| ספרד | קשר ראשון: 1584, רשמי: 1868. | ראו יחסי יפן–ספרד.
|
| שוודיה | 1868 | ראו יחסי יפן–שוודיה
|
| שוויץ | 6 בפברואר 1864 | ראו יחסי יפן–שווייץ. |
| אוקראינה | 26 בינואר 1992 | ראו יחסי אוקראינה–יפן. |
| הממלכה המאוחדת | 10 באוקטובר 1854 | ראו יחסי הממלכה המאוחדת–יפן.
היחסים בין בריטניה ליפן החלו בשנת 1600 עם הגעתו של ויליאם אדמס (אדמס הנווט, מיורה אנג'ין) לחופי קיושו באוסוקי (Usuki, אנ'), במחוז אויטה. בתקופת סאקוקו (1641–1853) לא התקיימו יחסים, אך האמנה משנת 1854 חידשה את הקשרים שלמרות הפסקה מלחמת העולם השנייה, נותרו חזקים מאוד בימינו. כיום, הממלכה המאוחדת רואה ביפן את בעלת בריתה הקרובה ביותר באזור אסיה הפסיפית, ואילו יפן רואה בבריטניה בת בריתה הקרובה ביותר באירופה. |
אוקיאניה
| מדינה | מועד כינון היחסים | הערות |
|---|---|---|
| אוסטרליה | 1947 |
היחסים בין אוסטרליה ליפן חמים לרוב, כאשר מתקיימת הדדיות של אינטרסים חזקים, אמונות וידידות, והם ממשיכים לצמוח חזק לאורך השנים. עם זאת, זיכרונות ממלחמת העולם השנייה משתרעים בקרב קשישי הציבור האוסטרלי, כמו גם החשש העכשווי מפני שליטה כלכלית יפנית במדינות, במיוחד באוסטרליה, אם כי חששות כאלה נפלו נוכח הקיפאון הכלכלי של יפן בשנות התשעים. יחד עם זאת, מנהיגי ממשל ועסקים רואים ביפן שוק יצוא חיוני ואלמנט חיוני בצמיחה העולמית החזקה של אוסטרליה באזור אסיה ופסיפיק. אוסטרליה היא גם מקור עיקרי למזון וחומרי גלם עבור יפן. בשנת 1990 אוסטרליה היוותה 5.3 אחוזים מכלל היבוא היפני, נתח שנשאר יציב יחסית בסוף שנות השמונים. בשל יכולתה לייצא חומרי גלם, היה לאוסטרליה עודף סחר עם יפן. אוסטרליה הייתה הספקית היחידה הגדולה ביותר של פחם, עפרות ברזל, צמר וסוכר ליפן בשנת 1990. אוסטרליה מספקת ליפן גם אורניום. ההשקעה היפנית בשנת 1988 הפכה את אוסטרליה למקור היחיד הגדול ביותר של יבוא אזורי יפני. פרויקטים של פיתוח משאבים באוסטרליה משכו הון יפני, וכך גם פרוטקציוניזם מסחרי בכך שהצריך ייצור מקומי לשוק האוסטרלי. ההשקעות באוסטרליה הסתכמו ב- 8.1 מיליארד דולר בשנת 1988 והיוו 4.4 אחוז מההשקעה הישירה היפנית בחו"ל. קיים מתח מסוים בנושאי הלווייתנים. |
| איי קוק | 25 במרץ 2011 | ראו יחסי החוץ של איי קוק (אנ'). |
| פיג'י | 1 באוקטובר 1970 | ראו יחסי יפן–פיג'י.
|
| קיריבטי | מרץ 1980 | ראו יחסי יפן–קיריבטי. |
| איי מרשל | 9 בדצמבר 1988 | ראו יחסי איי מרשל–יפן. |
| מיקרונזיה | 5 באוגוסט 1988 | ראו יחסי יפן–מיקרונזיה. |
| נאורו | 31 בינואר 1968 | ראו יחסי יפן–נאורו. |
| ניו זילנד | 1952 | ראו יחסי יפן–ניו זילנד. במרץ 2011 שלחה ניו זילנד צוות חיפוש והצלה עירוני שעסק בשלושת השבועות הקודמים בחיפושים בבניינים לאחר רעידת האדמה ההרסנית בחודש הקודם בכרייסטצ'רץ', וכן כ 15 טונות של ציוד חילוץ שיסייע ליפן בעקבות רעידת האדמה בטוהוקו שהביאה לצונאמי לאסון הגרעיני בפוקושימה.[311] הפרלמנט הניו זילנדי שלח תנחומים לתושבי יפן, והממשלה תרמה 2 מיליון דולר לאגודת הצלב האדום היפני כדי לתמוך במאמצי הסיוע.[312] [313] |
| ניואה | 4 באפריל 2015 | ראו יחסי החוץ של ניואה (אנ'). |
| פלאו | 2 בנובמבר 1994 | ראו יחסי יפן–פלאו. |
| פפואה גינאה החדשה | ספטמבר 1975 | ראו יחסי יפן–פפואה גינאה החדשה. |
| סמואה | 1971 | ראו יחסי יפן–סמואה. |
| איי שלמה | ספטמבר 1978 | ראו יחסי איי שלמה–יפן. |
| טונגה | 1970 | ראו יחסי טונגה–יפן.
יפן וממלכת טונגה שמרו על יחסים דיפלומטיים רשמיים מאז יולי 1970.[314] יפן היא התורמת המובילה לטונגה בתחום הסיוע הטכני.[314] ממשלת יפן מתארת את יחסיה עם טונגה כ"מעולים", וקובעת כי "המשפחה הקיסרית של יפן והמשפחה המלכותית של טונגה פיתחו מערכת יחסים לבבית ואישית לאורך השנים".[314] |
| טובאלו | אפריל 1979 | ראו יחסי טובאלו–יפן. |
| ונואטו | ינואר 1981 | ראו יחסי ונואטו–יפן. |
ארגונים בינלאומיים
יפן משתתפת בארגונים הבינלאומיים הבאים:[315]
- AfDB - הבנק לפיתוח אפריקה
- ADB - הבנק לפיתוח אסיה
- APEC - הפורום לשיתוף פעולה כלכלי אסיה - האוקיינוס השקט
- APT - קהילת התקשורת באסיה–האוקיינוס השקט
- ASEAN - איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה
- MECR - קבוצת אוסטרליה
- BIS - הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים
- תוכנית קולומבו
- CE - מועצת אירופה (כמשקיפה)
- EAS - פסגת מזרח אסיה
- EBRD - הבנק האירופאי לשיקום ולפיתוח
- CERN - המרכז הגדול בעולם לחקר חלקיקים (כמשקיפה)
- FAO - ארגון המזון והחקלאות
- G4
- G7 - ארגון המדינות המתועשות
- G10 - ארגון עשרת המדינות המתועשות ביותר
- G-20 - עשרים הכלכלות הגדולות בעולם
- IDB - הבנק הבין-אמריקאי לפיתוח
- IAEA - הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית
- IBRD - הבנק הבינלאומי לשיקום ולפיתוח
- ICC - לשכת המסחר הבינלאומית
- ICAO - הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית
- ICCt - בית הדין הפלילי הבינלאומי
- אינטרפול
- IDA - האיגוד הבינלאומי לפיתוח
- IEA - סוכנות האנרגיה הבינלאומית
- IFC - תאגיד הכספים הבינלאומי
- IFAD - הקרן הבינלאומית לפיתוח חקלאי
- IHO - ארגון ההידרוגרפיה הבינלאומי
- ILO - ארגון העבודה הבינלאומי
- IMO - ארגון הימאות הבינלאומי
- IMF - קרן המטבע הבינלאומית
- IOC - הוועד האולימפי הבינלאומי
- IOM - ארגון ההגירה הבינלאומי
- ISO - ארגון התקינה הבינלאומי
- הצלב האדום
- ITU - איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי
- ITUC - קונפדרצית איגודי העובדים הבינלאומית
- IPU - האיגוד הבין-פרלמנטרי
- NEA - הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית
- OECD - הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי
- OSCE - הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (כמשקיפה)
- OPCW - הארגון למניעת הפצת נשק כימי
- OAS - ארגון מדינות אמריקה (כמשקיפה)
- מועדון פריז
- SAARC - הארגון הדרום-אסיאתי לשיתוף פעולה אזורי (כמשקיפה)
- UN - האו"ם
- UNCTAD - ועידת האו"ם לסחר ופיתוח
- UNDOF - אונדו"ף
- UNESCO - אונסק"ו
- UNHCR - נציבות האו"ם לפליטים
- UNITAR - מכון האומות המאוחדות להדרכה ולמחקר
- UNRWA - אונר"א
- UPU - איגוד הדואר העולמי
- WCO - ארגון המכס העולמי
- WFTU - הפדרציה העולמית של איגודי העובדים
- WHO - ארגון הבריאות העולמי
- OMPI - הארגון העולמי לקניין רוחני
- WMO - הארגון המטאורולוגי העולמי
- UNWTO - ארגון התיירות העולמי
- WTO - ארגון הסחר העולמי
ויכוחים וחיכוכים פוליטיים
יפן פרסמה מספר הצהרות התנצלות שונות על כיבושיה הצבאיים ועל פשעי המלחמה שנעשו על ידי היפנים מעבר לים בזמן מלחמת העולם השנייה. למרות ההתנצלויות שפורסמו, היחסים הדיפלומטיים של יפן עם סין, קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית לא השתפרו. שלושת המדינות טוענות כי יפן עדיין לא הביעה חרטה רשמית על מעשיה בזמן המאה ה-20. מאידך, יפן מבהירה כי כל תביעות התשלום של המדינות שנפגעו מהלחימה כנגד יפן שולמו (פרט לקוריאה הצפונית). בשנת 2004, סין, קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית מתחו ביקורת על יפן על כך ששלחה את כוחות ההגנה הרגליים שלה לעיראק בזמן מלחמת המפרץ. שלושת המדינות ראו במעשה היפני כחזרה לצבאנות היפנית בזמן מלחמת העולם השנייה. יפן טענה כי כוחותיה נשלחו לעיראק בכדי לסייע לאזרחים העיראקים.
בשנת 2002, חלה התחממות ביחסים בין יפן לקוריאה הדרומית זאת כי שתי המדינות אירחו במשותף את מונדיאל 2002.
סכסוכים בינלאומיים
ליפן יש מספר סכסוכים טריטוריאליים עם שכונותיה אשר נוגעות לתביעת שליטה באיים מסוימים.
יפן תובעת את שליטתה על האיים הקוריליים שנמצאים תחת ריבונות רוסית. יפן טוענת שברית המועצות כבשה מיפן את האיים הללו בשנת 1945, וכתוצאה מפירוק ברית המועצות שאירע בשנת 1992 יש להחזיר את האיים לשליטה יפנית. יפן טוענת לריבונותה על סלעי ליאנקור שנמצאים תחת השלטון של קוריאה הדרומית. יפן שולטת על איי סנקאקו, אך טאיוואן וסין טוענות לריבונותיהם על האיים הללו. הטענה היפנית אומרת כי שליטת האיים עברה מארצות הברית ליפן כבר בשנת 1971. מאידך, סין טוענת כי היא גילתה את האיים האלו כבר בראשית המאה ה-14, טענה בה יפן אינה מכירה. עוד שטח שנוי מחלוקת בין סין ליפן היא שונית האלמוגים, "אוקינוטורישימה".
נציגויות דיפלומטיות זרות ביפן
נציגויות דיפלומטיות של יפן בעולם
ראו גם
לקריאה נוספת
מאמרים נוספים על יחסי החוץ של יפן
- Barnhart, Michael A. Japan and the World since 1868 (1995) excerpt
- Buckley, Roger. US-Japan Alliance Diplomacy 1945–1990 (1992)
- Duus, Peter, ed. The Cambridge History of Japan, Vol. 6: The Twentieth Century (1989).
- Hook, Glenn D. et al. Japan's international relations: Politics, economics and security (3rd ed. 2011), covers 1945–2010.
- Kibata, Y. and I. Nish, eds. The History of Anglo-Japanese Relations, 1600–2000: Volume I: The Political-Diplomatic Dimension, 1600–1930 (2000) excerpt, first of five topical volumes also covering social, economic and military relations between Japan and Great Britain.
- Inoguchi, Takashi. Japan's Foreign Policy in an Era of Global Change (2013).
- Iriye, Akira. Japan and the wider world: from the mid-nineteenth century to the present (1997)
- Lafeber, Walter. The Clash: A History of U.S.-Japan Relations (1997), a standard scholarly history
- Malafaia, Thiago Corrêa. "Japanese International Relations: an assessment of the 1971–2011 period." Brazilian Political Science Review 10.1 (2016). online in English
- Scalapino, Robert A. The Foreign Policy of Modern Japan (1977) online
- Shimamoto, Mayako, Koji Ito and Yoneyuki Sugita, eds. Historical Dictionary of Japanese Foreign Policy (2015) excerpt
- Flaviu Vasile, Rus, ed. The cultural and diplomatic relations between Romania and Japan. 1880-1920, Cluj-Napoca, Mega Publishing, 2018.
- Togo, Kazuhiko. Japan's Foreign Policy 1945–2003 (Brill, 2005) online
מאמרים על היסטוריית יחסי החוץ של יפן
- Akagi, Roy Hidemichi. Japan's Foreign Relations 1542-1936: A Short History (1936) online 560pp
- Barnhart, Michael A. Japan and the World since 1868 (1995) excerpt
- Beasley, William G. Japanese Imperialism, 1894–1945 (1987)
- Best, Antony. British intelligence and the Japanese challenge in Asia, 1914-1941 (Palgrave Macmillan, 2002).
- Bix, Herbert. Hirohito and the Making of Modern Japan (2000).
- Borg, Dorothy, ed. Pearl Harbor as History: Japanese American Relations, 1931–1941 (1973).
- Buckley, Roger. US-Japan Alliance Diplomacy 1945-1990 (1992)
- Dickinson, Frederick R. War and National Reinvention: Japan in the Great War, 1914-1919 (1999).
- Dower, John W. Empire and aftermath: Yoshida Shigeru and the Japanese experience, 1878-1954 (1979) for 1945–54.
- Dower, John W. "Occupied Japan as History and Occupation History as Politics." Journal of Asian Studies 34#2 (1975): 485–504.
- Duus, Peter, ed. The Cambridge History of Japan, Vol. 6: The Twentieth Century (1989).
- Finn, Richard B. Winners in peace: MacArthur, Yoshida, and postwar Japan (1992). online free
- Gordon, David M. "The China-Japan War, 1931–1945" The Journal of Military History (Jan 2006) v 70#1, pp 137–82. Historiographical overview of major books
- Hook, Glenn D. et al. Japan's international relations: Politics, economics and security (3rd ed. 2011), covers 1945–2010.
- Kibata, Y. and I. Nish, eds. The History of Anglo-Japanese Relations, 1600-2000: Volume I: The Political-Diplomatic Dimension, 1600-1930 (2000) excerpt, first of five topical volumes also covering social, economic and military relations between Japan and Great Britain.
- Flaviu Vasile, Rus, ed. The cultural and diplomatic relations between Romania and Japan. 1880-1920, Cluj-Napoca, Mega Publishing, 2018.
- Inoguchi, Takashi. Japan's Foreign Policy in an Era of Global Change (2013).
- Iriye, Akira. Japan and the wider world: from the mid-nineteenth century to the present (1997)
- Iriye, Akira, ed. Pearl Harbor and the Coming of the Pacific War: A Brief History with Documents and Essays (1999)
- Jansen, Marius B. Japan and China: From War to Peace, 1894-1972 (1975)
- Jansen, Marius B. ed. The Cambridge History of Japan, Vol. 5: The Nineteenth Century (1989)
- Jones, F.C., Hugh Borton and B.R. Pearn. The Far East 1942-1946; Survey of International Affairs, 1939-1946 (1955), detailed coverage of Japanese policies in each country
- Kajima, Morinosuke. A brief diplomatic history of modern Japan (19650 online free to borrow
- Kowner, Rotem. "‘Lighter than Yellow, but not Enough’: Western Discourse on the Japanese ‘Race’, 1854–1904." Historical Journal 43.1 (2000): 103–131. online
- LaFeber, Walter. The Clash: A History of U.S.-Japan Relations (1997), a standard scholarly history
- Langer, William L. The diplomacy of imperialism: 1890-1902 (2nd ed. 1951), world diplomatic history
- Malafaia, Thiago Corrêa. "Japanese International Relations: an assessment of the 1971-2011 period." Brazilian Political Science Review 10.1 (2016). online in English
- Matray, James I. Japan's Emergence as a Global Power (2001) online at Questia
- Morley, James William, ed. Japan's foreign policy, 1868-1941: a research guide (Columbia UP, 1974), Chapters by international experts who cover military policy, economic policy, cultural policy, and relations with Britain, China, Germany, Russia, and the United States; 635pp
- Nish, Ian. Japanese Foreign Policy, 1869-1942: Kasumigaseki to Miyakezaka (1977)
- Nish, Ian. Japanese Foreign Policy in the Interwar Period (2002) covers 1912–1946 online
- Nish, Ian. "An Overview of Relations between China and Japan, 1895–1945." China Quarterly (1990) 124: 601–623. online
- O'Brien, Phillips Payson. The Anglo-Japanese Alliance, 1902-1922 (2004).
- Overy, Richard. The road to war (4th ed. 1999), covers 1930s; pp. 301–346.
- Paine, S.C. The Japanese Empire: Grand Strategy from the Meiji Restoration to the Pacific War (2017) excerpt
- Preussen, Ronald W. John Foster Dulles: The Road to Power (1982) pp. 432–98.
- Sansom, George Bailey. The Western World and Japan, a Study in the Interaction of European and Asiatic Cultures. (1974)
- Saveliev, Igor R., et al. "Joining the world powers: Japan in the times of building alliances, 1897–1910." Japan Forum 28#3 (2016).
- Scalapino, Robert A. The Foreign Policy of Modern Japan (1977) online
- Shimamoto, Mayako, Koji Ito and Yoneyuki Sugita, eds. Historical Dictionary of Japanese Foreign Policy (2015) excerpt
- Szpilman, Christopher W. A., Sven Saaler. "Japan and Asia" in Routledge Handbook of Modern Japanese History (2017) online
- Takeuchi, Tatsuji. War and diplomacy in the Japanese Empire (1935); a major scholarly history online free in pdf
- Togo, Kazuhiko. Japan's Foreign Policy 1945-2003 (Brill, 2005) online
- Treat, Payson J.H. The Far East, a Political and Diplomatic History (1935)
- Beasley, W. G. ed. Select Documents on Japanese Foreign Policy 1853-1868 (1960) online
- Buhite, Russell, ed. The Dynamics of World Power. A Documentary History of US Foreign Policy 1945-1973: Vol. 4, The Far East, Part I. (1973). pp 3–100, 762–69. ISBN 0877542635, Arthur Schlesinger Jr., general editor
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ The Top 20 Economies in the World, קיילב סילבר, 18 במרץ 2020
- ↑ The world's most expensive armed forces
- ↑ This is how the US and Iran rank among the world's 25 most powerful militaries, אלן לאונס, 7 בינואר, 2020
- ↑ דירוג תמ"ג, - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
- ↑ (United Nations Peacekeeping Operations (PKO, אתר משרד החוץ היפני (ביפנית)
- ↑ אתר האומות המאוחדות, Japan (באנגלית)
- ↑ G7 (באנגלית)
- ↑ אתר משרד החוץ האוסטרלי, The G20 (באנגלית)
- ↑ APEC, Member Economies - Asia-Pacific Economic Cooperation (באנגלית)
- ↑ אתר הבנק האירופאי לשיקום ולפיתוח, Japan: EBRD shareholder profile (באנגלית)
- ↑ שלושים מדינות
- ↑ Early Japan (until 710), מדריך יפן
- ↑ The Mongol Invasions of Japan, 1274 & 1281 CE, מארק קרטוורייט, 2 ביולי 2019
- ↑ History and Memory: The Mongol Invasions of Japan, קתרין מיין, אנתוני רובינס ודייוויד קולי
- ↑ Muromachi Period (1333 - 1573), מדריך יפן
- ↑ Arrival of a Portuguese ship, אתר אנובריסטת החאן
- ↑ Portuguese Presence in Japan (1543–1600), כריסטינה קסטל-ברנקו וגוידא קרבאליו
- ↑ Dutch-Japanese relations, אתר משרד החוץ ההולנדי
- ↑ Tokugawa period _ Definition & Facts _ Britannica, בריטניקה
- ↑ Edo Period (1603 - 1868), מדריך יפן
- ↑ Edo Period: Pre-conditions for Industrialization
- ↑ Harris Treaty, ENCYCLOPÆDIA BRITANNICA (באנגלית)
- ↑ הילארי קונרוי, " The Japanese seizure of Korea, 1868-1910: a study of realism and idealism in international relations"
- ↑ ג'ונתן מנטורפה, "Forbidden Nation: A History of Taiwan" עמודים 10–12, 2008
- ↑ לה פבר, "Clash", עמודים 16–109
- ↑ רוי הידמיצ'י אקאגי, "Japan's Foreign Relations 1542-1936", עמודים 56–335, 1936
- ↑ פרדריק וו. מוט, "ממשלות בחסות יפן בסין, 1937–1945" (1954).
- ↑ מרגרט ס. קלבר, "מנצ'וריה: בסיס האספקה של יפן", עמודים 160-163. לצפייה
- ↑ רונלד ספקטור, "נשר נגד השמש: המלחמה האמריקאית ביפן" (1985) עמודים 42, 62-64.
- ↑ דם השמש העולה: לחשוף את האכזריות היפנית במלחמת העולם השנייה, ירון אביטוב, 24 בפברואר 2020
- ↑ בניסיון להבין את "טבח ננג'ינג": השאלות הגדולות, רותם קוונר, שנת 2009
- ↑ התיירים הסינים נוהרים ליפן - אבל עדיין מחכים להתנצלות, כלכליסט, 8 ביוני 2018
- ↑ כשהנכבש מסרב להיפרד מהכובש, ישי קימלמן
- ↑ ג'ון וו. דאוור, (2002) Embracing Defeat: Japan in the Wake of World War II עמודים 23–25.
- ↑ מתנת האלים: השפעות מלחמת קוריאה על עיצוב דמותה של יפן המודרנית, עילי זלצמן
- ↑ תולדות יפן המודרנית, גילי חסקין
- ↑ שנות ה-90 ביפן: עשור אבוד
- ↑ 2014 World Service Poll BBC
- ↑ Shiraishi & Shiraishi 1993, p. 8
- ↑ Fukihara 2007, p. 27
- ↑ Kusuma, A.B.; Elson, R.E. (2011), "A note on the sources for the 1945 constitutional debates in Indonesia", Bijdragen tot de Taal-, Land- en Volkenkunde 167 (2–3): 196–209, ISSN 0006-2294, doi:10.1163/22134379-90003589
- ↑ Inomata, Aiko Kurasawa (1997). "Indonesia Merdeka Selekas-lekasnya: Preparations for Independence in the Last Days of Japanese Occupation". in Abdullah, Taufik. The Heartbeat of Indonesian Revolution. PT Gramedia Pustaka Utama. עמ' 97–113. ISBN 978-979-605-723-8.
- ↑ Hatakeyama & Hosaka 2004
- ↑ "秋篠宮ご夫妻、英雄墓地に献花 ジャカルタ", Sankei Shimbun, 19 בינואר 2008, אורכב מ-המקור ב-2009-01-09, בדיקה אחרונה ב-21 באפריל 2010
- ↑ EMBASSY OF INDONESIA IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF INDONESIA IN FUKUOKA, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF INDONESIA IN SAPPORO, JAPAN
- ↑ CONSULATE GENERAL OF INDONESIA IN OSAKA, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN JAKARTA, INDONESIA
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN MEDAN, INDONESIA
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN DENPASAR, INDONESIA
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN SURABAYA, INDONESIA
- ↑ CONSULATE OF JAPAN IN MAKASSAR, INDONESIA
- ↑ "Employment News". employmentnews.gov.in.
- ↑ "2013 World Service Poll", BBC
- ↑ Chaudhuri, Saroj Kumar. Hindu Gods and Goddesses in Japan. (New Delhi, 2003) ISBN 81-7936-009-1.
- ↑ Mansingh, Lalit. "India-Japan Relations". אורכב מ-המקור ב-25 June 2007. בדיקה אחרונה ב-11 בנובמבר 2008.
- ↑ Iain Marlow (3 בספטמבר 2014). "India's Modi maintains warm ties with Japan's Abe". The Globe and Mail.
- ↑ EMBASSY OF INDIA IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE GENERAL OF INDIA IN OSAKA, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN NEW DELHI, INDIA
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN BANGALORE, INDIA
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN CHENNAI, INDIA
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN KOLKATA, INDIA
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN MUMBAI, INDIA
- ↑ Philippines-Japan Relations, 2003
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN MANILA, PHILIPPINES
- ↑ CONSULATE OF JAPAN IN CEBU CITY, PHILIPPINES
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN DAVAO CITY, PHILIPPINES
- ↑ EMBASSY OF THE PHILIPPINES IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF THE PHILIPPINES IN NAGOYA, JAPAN
- ↑ CONSULATE GENERAL OF THE PHILIPPINES IN NAHA CITY, JAPAN
- ↑ CONSULATE GENERAL OF THE PHILIPPINES IN OSAKA, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF THE PHILIPPINES IN SAPPORO, JAPAN
- ↑ וואנג דונג-ואן וליאת סוזנה, עופרות נדירות: המלחמה השקטה, 18 ביולי 2011 (ארכיון)
- ↑ יואב וולנסקי, המערב לסין: ייצאו יותר משאבי טבע, 2 באוגוסט 2012 (ארכיון)
- ↑ ynet, פגיעה ביחסי סין-יפן בגלל מאבק על שרשרת איים, באתר ynet, 20 בספטמבר 2010
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN TASHKENT, UZBEKISTAN
- ↑ EMBASSY OF UZBEKISTAN IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF UZBEKISTAN IN OSAKA, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN ABU DHABI, UNITED ARAB EMIRATES
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN DUBAI, UNITED ARAB EMIRATES
- ↑ EMBASSY OF THE UNITED ARAB EMIRATES IN TOKYO, JAPAN
- ↑ Opinion of Iran
- ↑ Kodansha Encyclopedia of Japan, pp.623
- ↑ "Iran, Japan Ready to Cooperate in Afghan, Palestinian Issues". People's Daily. 5 במאי 2002.
- ↑ EMBASSY OF IRAN IN TOKYO, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN TEHRAN, IRAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN KABUL, AFGHANISTAN
- ↑ EMBASSY OF AFGHANISTAN IN TOKYO, JAPAN
- ↑ hermesauto, Japan's Princess Mako to visit Bhutan, The Straits Times, 2017-05-10 (באנגלית)
- ↑ "Princess Mako begins a nine-day official visit to Bhutan". The Japan Times Online (באנגלית). 31 במאי 2017. ISSN 0447-5763. בדיקה אחרונה ב-14 במרץ 2020.
- ↑ EMBASSY OF BAHRAIN IN TOKYO, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN MANAMA, BAHRAIN
- ↑ Japan-Bangladesh Relations, Ministry of Foreign Affairs of Japan (באנגלית)
- ↑ 1615 L. St NW, Suite 800Washington, DC 20036USA202-419-4300 | Main202-857-8562 | Fax202-419-4372 | Media Inquiries, How Asians View Each Other, Pew Research Center's Global Attitudes Project, 2014-07-14 (באנגלית)
- ↑ EMBASSY OF BANGLADESH IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE GENERAL OF BANGLADESH IN KOBE, JAPAN
- ↑ CONSULATE GENERAL OF BANGLADESH IN NAGOYA, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN DHAKA, BANGLADESH
- ↑ Brunei-Japan Trade Relations, web.archive.org, 2014-03-08
- ↑ J.T. Quigley – The Diplomat, thediplomat.com
- ↑ EMBASSY OF BRUNEI IN TOKYO, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN BANDAR SERI BEGAWAN, BRUNEI
- ↑ ליו ג'יאנהו, Japan Open to Continental Asia, מרץ 2001
- ↑ הואיי-יינג קואו, Chinese bourgeois nationalism in Hong Kong and Singapore in the 1930s, מאי 2017
- ↑ Japanese International School, אתר בית הספר
- ↑ Embassy of Japan in China, אתר משרד החוץ היפני
- ↑ Consulate-General of Japan in Hong Kong, אתר משרד החוץ היפני
- ↑ Hong Kong Economic and Trade Office in Tokyo, אתר ממשלת הונג קונג
- ↑ Embassy of Japan in Maldives, אתר השגרירות
- ↑ Opening reception Thursday, May 10, 2007 Embassy of Maldives | モルディブ大使館_日本語, web.archive.org, 2016-03-04
- ↑ EMBASSY OF VIETNAM IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE GENERAL OF VIETNAM IN FUKUOKA, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF VIETNAM IN KUSHIRO, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF VIETNAM IN NAGOYA, JAPAN
- ↑ CONSULATE GENERAL OF VIETNAM IN OSAKA, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN HANOI, VIETNAM
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN HO CHI MINH CITY, VIETNAM
- ↑ CONSULATE OF JAPAN IN DA NANG, VIETNAM
- ↑ Japan receives 2 million face masks donated by Taiwan to combat COVID-19, ג'פאן טיימס, 21 באפריל 2020
- ↑ REPRESENTATIVE OFFICE OF TAIWAN IN TOKYO, JAPAN
- ↑ TRADE OFFICE OF TAIWAN IN FUKUOKA, JAPAN
- ↑ TRADE OFFICE OF TAIWAN IN NAHA CITY, JAPAN
- ↑ TRADE OFFICE OF TAIWAN IN OSAKA, JAPAN
- ↑ TRADE OFFICE OF TAIWAN IN SAPPORO, JAPAN
- ↑ TRADE OFFICE OF TAIWAN IN YOKOHAMA, JAPAN
- ↑ REPRESENTATIVE OFFICE OF JAPAN IN KAOHSIUNG, TAIWAN
- ↑ REPRESENTATIVE OFFICE OF JAPAN IN TAIPEI, TAIWAN
- ↑ Embassy of Japan in Tajikistan, אתר השגרירות
- ↑ Embassy of Tajikistan in Japan, אתר השגרירות
- ↑ Embassy of Turkmenistan in Japan, אתר השגרירות
- ↑ Embassy of Japan in Turkmenistan, אתר השגרירות
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN AMMAN, JORDAN
- ↑ EMBASSY OF JORDAN IN TOKYO, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN KUWAIT CITY, KUWAIT
- ↑ EMBASSY OF KUWAIT IN TOKYO, JAPAN
- ↑ Embassy of Japan in the Lao PDR - The Lao-Japan Public and Private Sectors Joint Dialogues : the Third Meeting, www.la.emb-japan.go.jp
- ↑ Joint Press Statement on Japan-Lao PDR Summit Meeting (Speeches and Statements by Prime Minister) | Prime Minister of Japan and His Cabinet, japan.kantei.go.jp (באנגלית)
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN VIENTIANE, LAOS
- ↑ EMBASSY OF LAOS IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF LAOS IN FUKUOKA, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF LAOS IN KYOTO, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF LAOS IN NAGOYA, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF LAOS IN NAHA CITY, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN BEIRUT, LEBANON
- ↑ EMBASSY OF LEBANON IN TOKYO, JAPAN
- ↑ Far East Affairs: Mongolia and Japan, מגזין "הדיפלומט"
- ↑ Embassy of Japan in Ulaanbaatar, Mongolia, אתר העוסק בשגרירויות ברחבי העולם
- ↑ Embassy of Mongolia in Tokyo, Japan
- ↑ CONSULATE OF MONGOLIA IN FUKUOKA, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF MONGOLIA IN NAGOYA, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF MONGOLIA IN NIIGATA, JAPAN
- ↑ CONSULATE GENERAL OF MONGOLIA IN OSAKA, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF MONGOLIA IN SAGAMIHARA, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF MONGOLIA IN SAPPORO, JAPAN
- ↑ "Japan- Timor-Leste Relations (Archives)"
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN DILI, TIMOR-LESTE
- ↑ EMBASSY OF TIMOR-LESTE IN TOKYO, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN YANGON, MYANMAR
- ↑ EMBASSY OF MYANMAR IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF MYANMAR IN KOBE, JAPAN
- ↑ Peter N. Stearns; Mary Reilly (2001). "b. Peninsular and Island Southeast Asia". Houghton Mifflin Company. Encyclopedia of World History. אורכב מ-המקור ב-18 December 2002. בדיקה אחרונה ב-18 באפריל 2017.
- ↑ "Mahathir welcomes setting up of Japanese varsities in M’sia". Bernama. Daily Express. 9 באוגוסט 2019. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2019.
- ↑ Takashi Nakano (18 באוגוסט 2019). "Malaysia's 'Look East' revival rekindles student interest in Japan". Nikkei Asian Review. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2019.
- ↑ EMBASSY OF MALAYSIA IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE GENERAL OF MALAYSIA IN FUKUOKA, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN KUALA LUMPUR, MALAYSIA
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN GEORGE TOWN, MALAYSIA
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN KOTA KINABALU, MALAYSIA
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN JOHOR BAHRU, MALAYSIA
- ↑ EMBASSY OF NEPAL IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF NEPAL IN FUKUOKA, JAPAN
- ↑ CONSULATE GENERAL OF NEPAL IN OSAKA, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN KATHMANDU, NEPAL
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN DAMASCUS, SYRIA
- ↑ EMBASSY OF SYRIA IN TOKYO, JAPAN
- ↑ BBC Poll: Attitudes towards Countries, 2007
- ↑ Embassy of Japan in Sri Lanka, אתר השגרירות
- ↑ The Embassy of Sri Lanka in Tokyo, Japan, אתר השגרירות
- ↑ EMBASSY OF OMAN IN TOKYO, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF OMAN IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF OMAN IN OSAKA, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN BAGHDAD, IRAQ
- ↑ CONSULATE OF JAPAN IN ERBIL, IRAQ
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN RIYADH, SAUDI ARABIA
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN JEDDAH, SAUDI ARABIA
- ↑ EMBASSY OF SAUDI ARABIA IN TOKYO, JAPAN
- 1 2 Japan-Pakistan Relations (Basic Data), אתר משרד החוץ היפני
- ↑ סקר השירות העולמי 2014, מאת ה-BBC
- ↑ Embassy of Japan in the Republic of Kazakhstan, אתר השגרירות
- ↑ EMBASSY OF KAZAKHSTAN IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF KAZAKHSTAN IN FUKUOKA, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF KAZAKHSTAN IN NAGOYA, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF KAZAKHSTAN IN OSAKA, JAPAN
- ↑ מידע בסיסי על יחסי החוץ עם קטר במשרד החוץ היפני
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN DOHA, QATAR
- ↑ EMBASSY OF QATAR IN TOKYO, JAPAN
- ↑ Embassy of Japan in Kyrgyzstan, אתר השגרירות היפנית בקירגיזסטן
- ↑ Embassy of Kyrgyzstan in Japan, אתר השגרירות הקירגיזית ביפן
- ↑ CONSULATE OF KYRGYZSTAN IN KAGOSHIMA, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF KYRGYZSTAN IN KOCHI, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN PHNOM PENH, CAMBODIA
- ↑ EMBASSY OF CAMBODIA IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF CAMBODIA IN NAGOYA, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF CAMBODIA IN OSAKA, JAPAN
- ↑ Embassy of Japan in Yemen, אתר השגרירות
- ↑ EMBASSY OF YEMEN IN TOKYO, JAPAN
- ↑ Japanese Aid Diplomacy in Africa : An Historical Analysis, מאקוטו סאטו, 2006
- ↑ Japan’s Pivot to Africa, ג'יי ברקשייר מילר, 16 בספטמבר 2016
- ↑ Jumping to Conclusions: Reassessing Japan’s Approach to African Relations, אוסובי סאקו, 31 באוגוסט 2018
- ↑ How Japan is evolving and deepening its soft power in Africa, פברואר 2018
- ↑ The evolution of Japan-Africa relations through TICAD, חדשות יפן
- ↑ EMBASSY OF ETHIOPIA IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF ETHIOPIA IN NAGOYA, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN ADDIS ABABA, ETHIOPIA
- ↑ Japan-Uganda Relations (Basic Data), אתר משרד החוץ היפני
- ↑ EMBASSY OF UGANDA IN TOKYO, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN KAMPALA, UGANDA
- ↑ "龍谷大学とアゴスティーニョ ネト大学（アンゴラ共和国）が大学間協定を締結！ アンゴラ共和国としてはアジア初！ ＜調印式＞ 1月21（月） 駐日アンゴラ共和国大使館". Ryukoku University.
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN LUANDA, ANGOLA
- ↑ EMBASSY OF ANGOLA IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN ASMARA, ERITREA
- ↑ EMBASSY OF ERITREA IN TOKYO, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF BOTSWANA IN TOKYO, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN GABORONE, BOTSWANA
- ↑ EMBASSY OF BURUNDI IN BEIJING, CHINA
- ↑ Japan-Burkina Faso Relations, אתר משרד החוץ היפני
- ↑ EMBASSY OF BURKINA FASO IN TOKYO, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN OUAGADOUGOU, BURKINA FASO
- ↑ Japan-Benin Relations (Basic Data), אתר משרד החוץ היפני
- ↑ EMBASSY OF BENIN IN TOKYO, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN COTONOU, BENIN
- ↑ Japan-Ghana Relations (Basic Data), אתר משרד החוץ היפני
- ↑ EMBASSY OF GHANA IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE GENERAL OF GHANA IN FUKUOKA, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN ACCRA, GHANA
- ↑ Japan-Gabon Relations (Basic Data), אתר משרד החוץ היפני
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN LIBREVILLE, GABON
- ↑ EMBASSY OF GABON IN TOKYO, JAPAN
- ↑ Japan-Djibouti Relations (Basic Data), אתר משרד החוץ היפני
- ↑ Martin, Alex (2 ביולי 2011). "First overseas military base since WWII to open in Djibouti". The Japan Times Online (באנגלית). ISSN 0447-5763. בדיקה אחרונה ב-9 ביולי 2018.
- ↑ Embassy of Japan in Djibouti Ville, Djibouti
- ↑ Embassy of Djibouti in Tokyo, Japan
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN CONAKRY, GUINEA
- ↑ EMBASSY OF GUINEA IN TOKYO, JAPAN
- ↑ Japan-Guinea Relations (Basic Data), אתר משרד החוץ היפני
- ↑ EMBASSY OF GUINEA-BISSAU IN BEIJING, CHINA
- ↑ Embaixada da Japao na Guinea-Bissau, אתר השגרירות
- ↑ Japan-Equatorial Guinea Relations, אתר משרד החוץ היפני
- ↑ Ambassade du Japon en Guinée Equatoriale, אתר השגרירות
- ↑ EMBASSY OF EQUATORIAL GUINEA IN BEIJING, CHINA
- ↑ CONSULATE GENERAL OF JAPAN IN BANJUL, GAMBIA
- ↑ Statement by the Minister for Foreign Affairs of Japan on the Independence of the Republic of South Sudan, אתר משרד החוץ של יפן, 9 ביולי 2011
- ↑ Establishment of Diplomatic Relations with the Republic of South Sudan, אתר משרד החוץ של יפן, 11 ביולי 2011
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN JUBA, SOUTH SUDAN
- ↑ EMBASSY OF ZIMBABWE IN TOKYO, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN HARARE, ZIMBABWE
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN LUSAKA, ZAMBIA
- ↑ EMBASSY OF ZAMBIA IN TOKYO, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN ABIDJAN, COTE D'IVOIRE
- ↑ EMBASSY OF COTE D'IVOIRE IN TOKYO, JAPAN
- ↑ Japan-Togo Relations (Basic Data), אתר משרד החוץ היפני
- ↑ EMBASSY OF TOGO IN TOKYO, JAPAN
- ↑ Ambassade du Japon au Togo, אתר השגרירות
- ↑ EMBASSY OF TANZANIA IN TOKYO, JAPAN
- ↑ CONSULATE OF TANZANIA IN OSAKA, JAPAN
- ↑ EMBASSY OF JAPAN IN DAR-ES-SALAAM, TANZANIA
- ↑ Embaixada da Japao na Cabo Verde, אתר השגרירות
- ↑ EMBASSY OF CAPE VERDE IN BEIJING, CHINA
- ↑ EMBASSY OF LIBERIA IN TOKYO, JAPAN
- ↑ Embassy of Japan in Liberia, אתר השגרירות
- ↑ EMBASSY OF LESOTHO IN TOKYO, JAPAN
- ↑ Embassy of Japan in Lesotho, אתר השגרירות
- ↑ "外務省: ご案内- ご利用のページが見つかりません". אורכב מ-המקור ב-21 February 2015. בדיקה אחרונה ב-21 בפברואר 2015.
- ↑ http://www.ca.emb-japan.go.jp/canada_f/80e%20anniversaire/Index.html
- 1 2 MOFA: Interesting Episodes in Japan-Canada Relations, www.mofa.go.jp
- ↑ http://www.ca.emb-japan.go.jp/canada_f/80e%20anniversaire/80ans_dhistoire.html
- ↑ http://www.ca.emb-japan.go.jp/canada_e/Ambassador/Speeches/bc-cjs.html
- ↑ "Capt. Samuel Robinson, Who Won Fame For Rescue Work in Jap Quake, Dies". The New York Times (באנגלית). 7 בספטמבר 1958. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2020.
- ↑ http://www.editions-harmattan.fr/index.asp?navig=catalogue&obj=article&no=8245
- ↑ Prominent people of the Maritime Provinces [in business and professional life], St. John, N.B., Canadian Publicity Co., J. [and] A. McMillan, Pr., 1922
- ↑ http://www.canada.com/montrealgazette/news/editorial/story.html?id=ba6f2d48-96cf-447b-b426-05782e47b7b9
- ↑ http://es.colombiaembassy.org/index.php?option=com_content&task=view&id=91&Itemid=68
- 1 2 3 Japan-Mexico Relations, Ministry of Foreign Affairs of Japan (באנגלית)
- ↑ TIMES, Wireless to THE NEW YORK (3 בנובמבר 1930). "JAPAN TO DECORATE KIND ALFONSO TODAY; Emperor's Brother Nears Madrid With Collar of the Chrysanthemum for Spanish King.". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2020.
- ↑ TIMES, Special Cable to THE NEW YORK (28 בנובמבר 1924). "JAPAN DECORATES OBREGON; Order of the Chrysanthemum Conferred by Special Ambassador.". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2020.
- ↑ redirect, www.py.emb-japan.go.jp
- ↑ Embajada de la República del Paraguay en Japón, Embajada de la República del Paraguay en Japón (בספרדית)
- ↑ Japan-Venezuela Relations, Ministry of Foreign Affairs of Japan (באנגלית)
- ↑ TIMES, Special Cable to THE NEW YORK (1 בינואר 1942). "VENEZUELA BREAKS WITH AXIS REGIMES; Move Hailed as Evidence of Nation's Faithfulness to American Obligations BRAZIL REAFFIRMS STAND Vargas Declares All Doubts Were Resolved by Attack on the United States". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-1 באוקטובר 2020.
- ↑ Japan-Albania Relations, Ministry of Foreign Affairs of Japan (באנגלית)
- ↑ MOFA: Japanese-German Cooperation and Coordination in the Assistance for Reconstruction of Iraq, www.mofa.go.jp
- ↑ MOFA: Japanese-German Cooperation and Coordination in the Assistance for Reconstruction of Afghanistan, www.mofa.go.jp
- ↑ MOFA: Japanese-German Economic ExchangesJapanese-German Economic Exchanges, www.mofa.go.jp
- ↑ MOFA: Japanese-German Youth / Sports Exchange, www.mofa.go.jp
- ↑ MOFA: Japanese-German Science, Technology and Academic Cooperation and Exchanges, www.mofa.go.jp
- ↑ http://www.ypex.gov.gr/www.mfa.gr/en-US/Policy/Geographic+Regions/Asia+-+Oceania/Bilateral+Relations/Japan/
- ↑ http://www.mfa.gov.hu/kulkepviselet/JP/en/mainpage.htm
- ↑ 在ハンガリー日本国大使館, web.archive.org, 2015-03-21
- ↑ MOFA: Statement by Foreign Minister Masahiko Koumura on the Recognition of the Republic of Kosovo, www.mofa.go.jp
- ↑ Parkerad hos Webbhotell City Network, web.archive.org, 2016-03-04
- ↑ Embassy of Japan in Lithuania, www.lt.emb-japan.go.jp
- ↑ http://jp.mfa.lt/
- ↑ Ambasada Japoniei in Romania, www.ro.emb-japan.go.jp
- ↑ AMBASADA ROMÂNIEI în Japonia, tokyo.mae.ro
- ↑ http://news.xinhuanet.com/english/2008-07/19/content_8571164.htm
- ↑ https://archive.today/20121222082349/http://www.russiatoday.ru/news/news/27606
- ↑ Посольство України в Японії, archive.vn, 2012-12-22
- ↑ 在ウクライナ日本国大使館 Embassy of Japan in Ukraine, web.archive.org, 2009-05-27
- ↑ New Zealand USAR team arrive in Japan - Story - NZ News - 3 News, web.archive.org, 2013-10-29
- ↑ Support for Japan, The Beehive (באנגלית)
- ↑ NZEmbassy.com, web.archive.org, 2012-03-31
- 1 2 3 Japan-Tonga Relations, Ministry of Foreign Affairs of Japan (באנגלית)
- ↑ EAST ASIA/SOUTHEAST ASIA :: JAPAN, CIA World Fact Book
| יחסי החוץ של מדינות העולם | ||
|---|---|---|
| המזרח התיכון | איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • הרשות הפלסטינית • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • לוב • מצרים • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • קטר • תוניסיה • תימן | |
| אסיה | אוזבקיסטן • אינדונזיה • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • הרפובליקה העממית של סין • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד | |
| אירופה | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הוותיקן • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ | |
| אפריקה | אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה | |
| אמריקה | אורוגוואי • איי בהאמה • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה | |
| אוקיאניה | אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי | |
רישיון cc-by-sa 3.0