כביש 40

פתח תקווה - רמלה

הכביש מפתח תקווה לרמלה עבר בתוך העיר לוד. אורכו של התוואי שעבר בעיר לוד היה 5 ק"מ. בתחילה התוואי הקודם חולף על גבי גשר בייברס הנטוי מעל נחל איילון, ונקרא רחוב אבא הלל סילבר. בהמשך מתפצל הכביש הדו סיטרי, והפונים דרומה מופנים ימינה לרחוב כצנלסון, ומחלק זה נקרא הכביש "רחוב הרצל" שבו התנועה היא חד סיטרית לכיוון צפון. הנוסעים בכיוון דרום ממשיכים ברחוב כצנלסון עד "כיכר הבנים" שבו מתאחד הכביש ומקטע זה נקרא "רחוב הנשיא" ובו התנועה היא חד סיטרית לכיוון דרום. בהמשך חוזר הכביש להיות דו סטרי ב"שדרות ירושלים", כשהפונים לכיוון צפון משדרות ירושלים ממשיכים ישר ברחוב הנרייטה סולד ובהמשך שמאלה לרחוב טוויטו עד חזרה לרחוב הרצל. בהמשך, כל חלקו של הכביש משדרות ירושלים לכיוון דרום הוא דו סטרי עם שטח הפרדה, כשבהמשך נקרא הרחוב "תל חי" עד צומת התעבורה בכביש 44 והכניסה לרמלה.

בסוף שנות ה-70 נסלל כביש עוקף לוד שנפתח לתנועה באפריל 1980. בראשית דרכו היה כביש עוקף לוד בעל נתיב אחד לכל כיוון^[2], ובהמשך הוא הורחב לדו נתיבי.

רמלה - ביל"ו

הקטע מרמלה לצומת ביל"ו, נסלל בין אוגוסט לדצמבר 1939 כדרך נוספת על הכביש דרך ראשון לציון לכיוון דרום הארץ, באופן המקצר את הנסיעה מעזה לירושלים^[3].

גדרה - צומת מלאכי

קטע הכביש בין גדרה לקסטינה היה בימי המנדט הבריטי חלק מהדרך הראשית מיפו לעזה ונחשב עוד בשנות ה-30 של המאה ה-20 ל"כביש טוב"^[4]. קטע הכביש מגדרה לצומת מסמייה שודרג בשנת 1965^[5].

הקטע בין צומת מסמיה לצומת מלאכי נסלל בשנים 1936–1937 כחלק מסלילת כביש יפו-עזה^[6]. הקטע שודרג לארבעה נתיבים בראשית שנות ה-80. על פי הדיווחים בעיתונות, הקטע הורחב לכבודו של משה קצב כשנבחר לכנסת^[7].

צומת מלאכי - באר שבע

קטע הכביש בין צומת מלאכי וצומת קמה נסלל יחד עם כביש 264 בין יולי 1949 ויוני 1951, על ידי סולל בונה שהעסיקה בסלילה עולים חדשים. אחת המטרות העיקריות של סלילת הכביש הייתה הקלה על האבטלה בקרב העולים החדשים באזור לוד ורמלה. הכביש חיבר את צומת מלאכי לכביש 25 שהיה הכביש הישן לבאר שבע, ליד משמר הנגב, ובכך קיצר את הדרך מתל אביב-יפו לבאר שבע בכ-25 קילומטרים^[8]. העבודות לסלילתו של קטע הכביש מצומת קמה לבאר שבע הושלמו ב-1974 והוא החליף את כביש 264 כדרך הראשית לבאר שבע, תוך קיצור הדרך לעיר בעשרה קילומטרים נוספים^[9][10]. הקטע בין צומת מלאכי לצומת פלוגות הורחב לארבעה נתיבים בשנת 1984, על פי הנטען היה זה לכבודו של דוד מגן כשהוא נבחר לכנסת^[7].

באוגוסט 2002 נחנך קטע מעוקף באר שבע העובר ממזרח לעיר. הוא החליף את תוואי הכביש שעבר בין שכונות צפון-מזרח העיר. הקטע שנחנך מתחיל בצומת גורל ומסתיים במחלף חטיבת הנגב, במפגש עם כביש 60. קטע דרומי יותר בעוקף באר שבע, בין חטיבת הנגב למחלף שרה, נחנך ב-1977^[11].

בשנים 2008 עד 2010 שודרג קטע עוקף באר שבע. במסגרת פרויקט השדרוג הוקמו שני מחלפים חדשים שהפכו את הנסיעה בקטע לרציפה ללא צמתים מרומזרים^[12].

בשנת 2015, עם פתיחתו של כביש 6 באזור, נסלל קטע של כביש 6 בשיתוף עם כביש 40 בין מחלף רהט למחלף מאחז. השלמת הקטע ממחלף רהט למחלף קמה הסתיימה בתחילת 2016 ובקטע זה הכביש הוא כביש מהיר. הקטע בין מחלף קמה למחלף מאחז טרם שודרג למעמד זה.

באר שבע - מצפה רמון

הכביש מבאר שבע למשאבי שדה נפרץ על ידי הטורקים במהלך מלחמת העולם הראשונה כדרך גישה בין ארץ ישראל וסיני. הכביש שודרג בידי שלטונות המנדט הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. בפברואר 1954 נפתח החלק הדרומי של כביש 40 מכיוון צומת הנגב לאילת, דרך ירוחם, שדה בוקר ומכתש רמון באורך של 245 קילומטר^[13] עד לצומת ציחור, שם נפגש הכביש עם כביש 13. בשלב שני נסלל הכביש מצומת ציחור לצומת קטורה^[14].

הדרך עברה מצומת הנגב לשדה בוקר דרך ירוחם ורק דרך עפר חיברה את כביש 211 באזור אשלים עם שדה בוקר^[15]. בשנת 1970, החלה הקרן הקיימת, לבקשת דוד בן-גוריון, בפריצת הכביש המחבר את משאבי שדה עם שדה בוקר^[16]. בפברואר 1973 נחנך קטע הכביש המחבר את משאבי שדה עם שדה בוקר^[17] ובכך יתרה את המעבר דרך ירוחם.

הכביש שימש כדרך הראשית לאילת מעל לעשור, עד השלמת סלילת כביש הערבה. בסקירה על מצבם של כבישי הנגב בינואר 1966 נכתב: "משדה בוקר עד מצפה רמון הכביש טוב למדי סלול היטב ורחב. גם המשכו ממצפה רמון הוא טוב, פרט לסיבובים של מעלה העצמאות, שבמרוצת השנים הפכו גליים ומסוכנים למדי". אולם הקטע הדרומי יותר תואר: "מצומת צחור עד אילת הכביש צר ביותר והשוליים בלתי יציבים, לא מאפשרים לסטות מן הכביש בנסיעה מהירה"^[18].