כבישי ישראל

השיטה הישנה

כביש 60 בנצרת

שילוט מדריך בירוק (רגיל) ובכחול (מהיר)

השיטה הישנה היא שיטת מספור כבישים שהונהגה משלטון הבריטים בארץ ישראל ועד אמצע שנות השבעים.

מספור כבישים בישראל החל בשנות ה-50 של המאה ה-20. במפה שיצאה לאור ב-1953 הוסברה שיטת סיווג הכבישים וסימון הקילומטרים.^[2] הכבישים חולקו לשלוש קבוצות: כבישים ראשיים, כבישים אזוריים וכבישים מקומיים.

בשיטה הישנה לכל עיר גדולה (מלבד ירושלים) כגון: תל אביב, חיפה ועפולה נקבע מספר. הכבישים הראשיים מוספרו בשתי ספרות (למעט באזור ירושלים, שבו הכבישים הראשיים מוספרו בספרה אחת בלבד), שהראשונה שבהם הייתה ספרת העיר ממנה יצא הכביש. מהכבישים הראשיים יצאו כבישים אזוריים בעלי שלוש ספרות ששתי ספרותיהם הראשונות היו מספר הכביש הראשי ממנו יצאו, בהתאם לשיטה זו נקבעו גם מספרי הכבישים המקומיים - שלושת הספרות הראשונות היו ספרותיהם של הכביש האזורי ממנו יצאו.

הכבישים הראשיים ששויכו לאזור ירושלים היו חד-ספרתיים.

דוגמאות לסימון כבישים, על פי שיטת המספור מ-1953:

• הכביש העולה לירושלים (החופף בחלקו לכביש 1 של ימינו), סומן ככביש 1
• הכביש מתל אביב לחדרה (קטע מכביש 2 של ימינו) ומשם לחיפה (קטע מכביש 4 של ימינו), סומן ככביש 11
• כביש חיפה – ראש הנקרה (קטע מכביש 4 של ימינו), סומן ככביש 21
• הכביש מצומת נחל עמוד לחדרה (כביש 65 של ימינו), סומן ככביש 32, והקילומטרים בו נמנו מכיוון מזרח למערב (בניגוד לכיוון המקובל בימינו)

השיטה החדשה

בשנת 1979 הונהגה שיטת מספור כבישים חדשה. מספור הכבישים נעשה על פי סיווגם של הכבישים הבינעירוניים לשלוש קטגוריות: כבישים ארציים, כבישים אזוריים וכבישים מקומיים. נוסף על כבישים אלו, קיימים הכבישים שבתוך הערים והיישובים, הכבישים העירוניים, שאינם מקבלים מספר, ונקראים בשמות הרחובות שבהם הם עוברים.^[3] שיטת המספור הנוכחית הונהגה בשנת 1980.‏^[4][5]

• כבישים ארציים – כבישים ארציים ראשיים ממוספרים במספר חד-ספרתי (למשל, כביש 1 – ים המלח-ירושלים-תל אביב-יפו) וכבישים ארציים שאינם ראשיים ממוספרים במספר דו-ספרתי (למשל, כביש 20 – נתיבי איילון)^[6]
• כבישים אזוריים – ממוספרים במספר תלת-ספרתי (למשל, כביש 412 העובר דרך רחובות, נס ציונה, ראשון לציון וערים נוספות)
• כבישים מקומיים – ממוספרים במספר ארבע-ספרתי (למשל כביש 8900 המחבר בין צפת לראש פינה)

כבישים בעלי מספר זוגי נעים מדרום לצפון (למשל, כביש 2 מתל אביב לחיפה) וכבישים בעלי מספר אי-זוגי נעים ממערב למזרח (למשל כביש 5 – חוצה שומרון).

כבישים זוגיים שספרתם הראשונה נמוכה יהיו מערביים, וככל שעולה מספר הכביש כך הוא מזרחי יותר. באופן דומה כבישים אי-זוגיים שספרתם הראשונה נמוכה יימצאו בדרום, בעוד שכבישים שספרתם הראשונה גבוהה יימצאו בצפון. ההיררכיה בסידור הכבישים דומה לשיטת הסעיפים (כלומר, כביש 20 נמצא בין כביש 2 לכביש 4, ולא מזרחית לכביש 4). כך הכביש הצמוד לחוף הוא כביש 2, כביש פנימי יותר הוא כביש 4, כביש פנימי עוד יותר הוא כביש 6, וכביש הנושק לגבולה המזרחי של המדינה הוא כביש 90.

הספרה האחרונה במספריהם של כבישי הרוחב אמורה לציין את עומקם או את מרחקם מן הים, אך חוקיות זו מיושמת בעיקר בכבישים האזוריים והמקומיים ופחות בכבישים הארציים. כבישים הסמוכים לים מסתיימים בספרה 1; מעט לתוך פנים הארץ בספרה 3, במרכזה של המדינה בספרה 5 וברמת הגולן בספרה 9. הדבר נכון גם בכבישי האורך (אך כפי שצוין לעיל, בהבדל אחד; הספרות המסיימות את מספריהם של כבישי האורך הן זוגיות). לכן, כבישי מישור החוף כוללים את כביש 780, את כביש 652, את כביש 410 ואת כביש 232; כבישי ההר כוללים את כביש 784, את כביש 754 ואת כביש 356; וכבישי רמת הגולן וכבישי מזרח הארץ כוללים את כביש 918, את כביש 978, את כביש 808 ואת כביש 258.

שיטת מספור הכבישים אינה מיושמת תמיד לכל פרטיה. אחת הסיבות לכך היא שהכבישים אינם ישרים לחלוטין (כדוגמה, ניתן להביא את התוואים הקדומים והמפותלים של כביש 89 או של כביש 211; פיתולי התוואי עשויים להקשות על הקביעה אם מדובר בכביש אורך או בכביש רוחב), אינם בהכרח מקבילים זה לזה (כדוגמה, ניתן להביא את הכבישים 4 ו-44, שאף שהם אמורים להיות כבישי אורך, ולפיכך מקבילים זה לזה, הם מצטלבים זה עם זה כמעט במאונך; דרומה ממקום הצטלבותם של הכבישים, מצטלב כביש 44 עם כביש האורך האזורי 412), ואף אינם מקבילים או מאונכים תמיד לצירי האורך או לצירי הרוחב (כדוגמה, ניתן להביא את כביש 10, הנע במעין אלכסון על ציר דרום-מזרח – צפון-מערב, בסמוך לגבול עם מצרים; אלכסון כזה מקשה על הקביעה אם מדובר בכביש אורך או בכביש רוחב). סיבה נוספת לכך היא הרצון לתת לכבישיה העיקריים של המדינה, מספרים נמוכים. כך לדוגמה, הדרך הראשית שבין ירושלים לתל אביב סומנה ככביש 1, מתוך רצון לציין, כי דרך זו המקשרת בין בירת המדינה לבין מרכזה התרבותי-כלכלי, היא הדרך הראשית והראשונה של המדינה (אם כי, ניתן לטעון כי כביש 1 פשוט שימר את מספרו מן השיטה הקדומה). על פי שיטת המספור החדשה, מספר זה היה צריך להיות מוקצה לכביש רוחב הנמצא בדרום המדינה (למשל, כביש 13, שהוא כביש הרוחב הארצי, הדרומי ביותר).

על פי שיטת הסימון החדשה, סימונו של כביש כלשהו לא אמור להיות מושפע מסימונו של כביש אחר שממנו הוא יוצא. אף על פי כן, ניתן לראות דוגמאות רבות לכבישים שזו בדיוק הייתה הסיבה למספר שקיבלו. כביש 406, לדוגמה, קיבל את מספרו בשל העובדה שהוא יוצא מכביש 40, אף שרוב הכבישים באזורו מסומנים במספר הפותח בספרה 2. חריגה כזו נובעת כנראה מחוסר הכרות מספקת של פקידי ועדת השילוט של משרד התחבורה עם שיטת הסימון החדשה, והיצמדות מוטעית לשיטת הסימון הישנה, שבה, כך פעלו הדברים.^[7]

בעשור הראשון והשני של המאה ה-21, עם התפתחותה של רשת הכבישים בישראל, נוצר מצב שבו סימונם של מספר כבישים אינו מותאם לתפקידם הנוכחי ברשת. כדוגמה מרכזית ניתן לראות כבישים שהושפעו מהתארכותו של כביש 6 צפונה ודרומה. בעבר כביש 40 היה הדרך העיקרית שקישרה בין מרכז הארץ לבין הנגב והערבה. כביש 70 שימש ככביש הראשי המחבר בין מישור החוף התיכון לבין הגליל המערבי, מבלי לעבור בחיפה ובקריות. לכן ניתנו לכבישים אלו, לכל אורכם, מספרים המתאימים לכבישים ארציים. עם סלילתו של כביש 6 צפונה ודרומה, מספר קטעים מכבישים ותיקים אלו 'אוחדו' לתוך תוואי כביש 6. כתוצאה מכך, כבישים 40 ו-70 חולקו לקטעי משנה, שלכל אחד מהם מאפיינים ותפקידים משלו. במצב השורר כעת, מספר אחד, ובפרט מספר התואם כביש ארצי, לכל הקטעים הללו של כביש 40 או של כביש 70, אינו הולם את המציאות.

במסגרת התפתחות רשת הכבישים במרכז הארץ, ישנם גם מספר כבישים שסומנו בעבר ככבישים אזוריים בעלי מספר תלת-ספרתי, ובפועל כיום משמשים ככבישים ארציים לכל דבר ועניין ולעיתים אף ככבישים מהירים. כדוגמה לכך, ניתן לראות את הכבישים הפרווריים-המהירים החוצים לרוחב את גוש דן: 431, 471 ו-531; ואת כביש 443, המשמש נהגים רבים כחלופה חשובה לכביש 1 המקשר בין גוש דן לבין ירושלים וסביבתה הצפונית.

כמו כן, ביהודה ושומרון, הסכמי אוסלו הביאו לכך שכביש 57 וכביש 60 אינם עוד דרכים רציפות לתנועת ישראלים, והם מקוטעים למספר קטעי כביש נפרדים. מספר אחד לכל אורכו של כביש 57 או לכל אורכו של כביש 60, מייצג אפוא, מציאות שכבר אינה קיימת בפועל.

לאור שינויים אלה בתפקידם של כבישים רבים, בדצמבר 2018 פרסם משרד התחבורה כי הוא מתכוון להוציא לפועל תוכנית לשינוי ולעדכון של סימון הכבישים בישראל, כך שיותאם למצב רשת הכבישים הנוכחי, כולל פיצולם של כבישים לכמה קטעי כביש שיקבלו מספרים שונים.^[8] בנוסף, כבישים רבים חסרי מספר, המשמשים ככבישי גישה ליישובים קטנים יקבלו מספר בעל ארבע ספרות, ויסווגו ככבישים מקומיים. על פי התוכנית, עם שינוי הסימון בכל קטע כביש, יבוצע עדכון ביישומוני הניווט כדי למנוע בלבול ממשתמשי הדרך. התוכנית צפויה להיות מושלמת בתוך כשנתיים.

השינויים הצפויים במספרי הכבישים

להלן השינויים הצפויים במספרי הכבישים בישראל כפי שפורסמו בכמה כלי תקשורת בישראל בשנת 2018:

	לפני תוכנית העדכון		לאחר תוכנית העדכון
הקטע	מספר הכביש בקטע	סיווג הדרך בקטע	מספר הכביש בקטע	סיווג הדרך בקטע
ממחלף קיבוץ גלויות עד מחלף גלילות	כביש 2	ארצי ראשי	ללא מספר	כביש עירוני בתל אביב-יפו
מצומת אבא הלל עד צומת מלאכי	כביש 3	ארצי ראשי	לא ידוע, כנראה כביש 37	לא ידוע, כנראה ארצי
מצומת ראם עד מחלף שורק		ארצי ראשי	לא ידוע	לא ידוע, כנראה אזורי
ממחלף אשדוד עד מחלף שורק	כביש 7	ארצי ראשי	כביש 3	ארצי ראשי
מצומת סיירים עד מעבר כרם שלום[9]	כביש 10	ארצי	כביש 110	אזורי
מאילת עד צומת שיזפון[9]	כביש 12	ארצי	כביש 112	אזורי
מצומת ציחור עד צומת מנוחה[9]	כביש 13	ארצי	כביש 101	אזורי
מנחל עוז עד צומת נתיבות	כביש 25	ארצי	לא ידוע	לא ידוע, כנראה אזורי
מצומת נתיבות עד באר שבע		ארצי	כביש 34	ארצי
מצומת קטורה עד צומת אוהלים	כביש 40	ארצי	כביש 26	ארצי
מצומת אוהלים עד צומת גורל		ארצי	כביש 28	ארצי
מצומת גורל עד מחלף רהט		ארצי	כביש 30	ארצי
ממחלף רהט עד מחלף מאחז		ארצי ראשי מהיר	כביש 6	ארצי ראשי מהיר
מנמל אשדוד עד מחלף אשדוד[9]	כביש 41	ארצי	כביש 3	ארצי ראשי
מצומת אל על עד צומת ברקת[9]	כביש 46	ארצי	לא ידוע	לא ידוע
מנתניה עד מחלף נתניה	כביש 57	ארצי	ללא מספר	כביש עירוני בנתניה
ממחלף נתניה עד מחלף ניצני עוז		ארצי	כביש 7	ארצי ראשי
ממחלף ניצני עוז עד צומת ענב		ארצי	ללא מספר	כביש בשטחי A ו-B
מצומת ענב עד צומת שבי שומרון		ארצי	כביש 557	אזורי
מצומת שבי שומרון עד דיר שרף		ארצי	לא ידוע, כנראה כביש 62	לא ידוע, כנראה ארצי
מדיר שרף עד צומת בקעות		ארצי	ללא מספר	כביש בשטחי A ו-B
מצומת בקעות עד גשר אדם		ארצי	כביש 577	אזורי
ממחלף רוזמרין עד מעבר קלנדיה	כביש 60	ארצי	ללא מספר	כביש עירוני בירושלים
ממעבר קלנדיה עד מחלף גבע בנימין		ארצי	כביש 45	ארצי
ממחלף גבע בנימין עד שבי שומרון		ארצי	כביש 62	ארצי
משבי שומרון עד מעבר מוקיבלה		ארצי	ללא מספר	כביש בשטחי A ו-B
ממעבר מוקייבלה עד עפולה		ארצי	כביש 712	אזורי
מעפולה עד צומת נצרת		ארצי	כביש 68	ארצי
ממחלף זכרון יעקב עד מחלף עין תות בוצע	כביש 70	ארצי	כביש 67	ארצי
ממחלף עין תות עד מחלף יקנעם בוצע		ארצי	כביש 6	ארצי ראשי מהיר
ממחלף יקנעם עד צומת התשבי בוצע		ארצי	כביש 722	אזורי
מצומת התשבי עד מחלף תל קשיש בוצע		ארצי	כביש 66	ארצי
ממחלף תל קשיש עד מחלף העמקים בוצע		ארצי	כביש 6	ארצי ראשי מהיר
ממחלף העמקים עד מחלף יגור בוצע		ארצי	כביש 75	ארצי
מעפולה עד מחלף נבות	כביש 71	ארצי	כביש 711	אזורי
מצומת נהלל עד צומת עדשים	כביש 73	ארצי	כביש 681	אזורי
מצומת תל עכו עד צומת עכו מזרח	כביש 85	ארצי	כביש 850	אזורי
מצומת כפר נחום עד צומת יהודיה	כביש 87	ארצי	כביש 900	אזורי
ממעבר מנחם בגין עד מטולה	כביש 90	ארצי	כביש 8	ארצי ראשי
מצומת צמח עד צומת יהודיה[9]	כביש 92	ארצי	כביש 900	אזורי
ממחלף שפירים עד צומת יהוד מערב	כביש 412	אזורי	כביש 46	ארצי
ממחלף מבוא איילון עד מודיעין-מכבים-רעות[9]	כביש 431	אזורי מהיר	כביש 43	ארצי מהיר
ממחלף גבע בנימין עד צומת מישור אדומים[9]	כביש 437	אזורי	כביש 45	ארצי
ממחלף בן שמן עד צומת גבעת זאב	כביש 443	אזורי	כביש 45	ארצי
מצומת יהוד מערב עד צומת הטייסים	כביש 461	אזורי	כביש 46	ארצי
ממחלף בר-אילן עד מחלף נחשונים	כביש 471	אזורי מהיר	כביש 47	ארצי מהיר
ממחלף שמריהו מזרח עד מחלף חורשים[9]	כביש 531	אזורי מהיר	כביש 51	ארצי מהיר
ממחלף פולג עד יעף[9]	כביש 553	אזורי	כביש 59	ארצי
מצומת הסרגל עד מחלף נבות[9]	כביש 675	אזורי	כביש 71	ארצי
מאזור התעשייה עטרות עד מעבר קלנדיה	ללא מספר	כביש ללא שימוש	כביש 45	ארצי