יחסי פקיסטן–קוריאה הצפונית

יחסי פקיסטן–קוריאה הצפונית
פקיסטן קוריאה הצפונית
פקיסטןקוריאה הצפונית
שטחקילומטר רבוע)
796,095120,538
אוכלוסייה
233,500,63625,643,466
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,061,00040,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
4,5441,560
משטר
רפובליקה אסלאמית פדרלית ודמוקרטיה פרלמנטריתדיקטטורה, טוטליטריזם, משטר חד מפלגתי

יחסי פקיסטן–קוריאה הצפונית הם יחסי החוץ בין פקיסטן לבין קוריאה הצפונית. תחילת היחסים בין המדינות החלה בשנות ה-70 בתקופת כהונתו הדמוקרטית של ראש הממשלה זולפיקר עלי בהוטו, כאשר ערך ביקור ממלכתי בצפון קוריאה כחלק ממסע הבחירות למדיניות החוץ שלו לחיזוק היחסים עם מדינות סוציאליסטיות. פקיסטן מחזיקה בקוריאה הצפונית שגרירות בפיונגיאנג ואילו קוריאה הצפונית מחזיקה בפקיסטן שגרירות באסלאמאבאד, קונסוליה כללית בקראצ'י, וקונסוליות בערים אחרות בפקיסטן.

למרות עליית הרגש האנטי אמריקני בפקיסטן וקשריה ההדוקים ההדדיים עם הרפובליקה העממית של סין, נראה כי דעת הקהל הפקיסטנית כלפי צפון קוריאה מפולגת במידה רבה, כאשר 27% רואים אותה בחיוב ו-27% מביעים דעה שלילית.[1]

היסטוריה

מלחמת איראן–עיראק

על פי ההערכה, פקיסטן כרתה בריתות בין צפון קוריאה, איראן ולוב. במהלך מלחמת איראן–עיראק, צפון קוריאה ופקיסטן תמכו באיראן. צפון קוריאה יצרה אמצעי לחימה וציוד צבאי נשלחו לעיר הנמל הפקיסטנית קראצ'י, משם הועברו ביבשה ומלווים על ידי הכוחות המזוינים של פקיסטן לגבול איראן. המדינה האיראנית השתמשה בהם כדי לפגוע ביעדים עיראקיים.[2]

טענות על סיוע גרעיני על ידי פקיסטן

פקיסטן הואשמה על ידי גורמים בארצות הברית בכך שסיפקה בחשאי טכנולוגיה גרעינית לצפון קוריאה למטרות צבאיות.[3] ה-CIA טען כי עקבו אחר כמה משלוחים אוויריים בין שתי המדינות באמצעות לוויין. ממשלת ארצות הברית מאמינה כי ד"ר עבד אלקדיר חאן, מדען בכיר במחקר אטומי, נסע כמה פעמים לצפון קוריאה וסיפק סיוע טכנולוגי חיוני לממשלת צפון קוריאה ליצירת אורניום מועשר בדרגת נשק.

שערוריית 2002

בשנת 2002 דלף מידע כי פקיסטן הייתה המקור להתפתחותה האחרונה של צפון קוריאה בראשי נפץ גרעיניים, לפי גורמי המודיעין האמריקניים.[4] עבדול קדר חאן הועמד למעצר בית על ידי ממשלת פקיסטן ונדרש להתנצל בפני הציבור בפקיסטן בפומבי על ש"הביך" את המדינה. ממשלת פקיסטן סירבה לקריאות חוזרות ונשנות לפקחי נשק לחקור את מתקני הגרעין של פקיסטן או כל ניסיונות של ה-CIA לחקור ישירות את ד"ר חאן, למרות הלחץ המערבי ההולך וגובר.

יחסי מסחר

על פי פקיסטן, התקיימו יחסים כלכליים ארוכים עם ממשלת צפון קוריאה מאז תחילת שנות ה-70.[2]

מול כלכלה מוחלשת במהלך שנות התשעים וחוסר הרצון של סין מלהתמודד עם לחץ מערבי מפני מכירת טילי ה-M-11 שלה, פקיסטן ביקשה ספק חלופי, במקרה זה צפון קוריאה.[5]

עובדה ידועה היא כי ראש ממשלת פקיסטן בנזיר בהוטו נפגש עם פקידים צפון קוריאנים בהזדמנויות שונות במהלך 1990 כדי לדון בעסקה שתעניק גישה לפקיסטן אל טילי רודונג ארוכי הטווח של קוריאה הצפונית.[6] בתמורה, פקיסטן תספק לצפון קוריאה טכנולוגיה גרעינית אזרחית במקום כסף, בגלל היעדר כספים. עם זאת, חילופי הדברים בין שתי המדינות נשמרו הדדית וסודיות למדי. כבעלי ברית קרובים של הרפובליקה העממית של סין, צפון קוריאה ופקיסטן שיתפו פעולה זה עם זה בחילופי חינוך ותרבות. ישנם דיווחי מודיעין רבים שאומרים שרבים מתלמידי צפון קוריאה חונכו באוניברסיטאות פקיסטן, ופקיסטן הביעה תמיכה באיחוד חוזר עתידי של קוריאה.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.