רבי ישראל איסרלן

רבי ישראל איסֶרלן בן פתחיה אשכנזי (מהרא"י; ה'ק"ן (1390) רגנסבורג - ה'ר"כ (1460) וינר נוישטאדט), המכונה "תרומת הדשן" על-שם ספרו, היה מגדולי יהדות אשכנז במאה החמש עשרה ונמנה עם אחרוני הראשונים או ראשוני האחרונים. הוא נחשב לאחד מחשובי הפוסקים, ותשובותיו ופסקיו מוזכרים אלפי פעמים בספרות התורנית שלאחריו. עיקר פרסומו בא על ידי ספרו "תרומת הדשן", שבו כתב תשובות ל-354 שאלות (בגימטריה דש"ן), בכל מקצועות ההלכה.

תולדותיו

ר' ישראל נולד בשנת ה'ק"ן (1390) ברגנסבורג, גרמניה לר' פתחיה, שהיה נכדו של רבי ישראל מקרמז', מחבר הגהות אשר"י. השם "איסרלן" היה שמו השימושי, בעוד שבשם "ישראל" הוא נקרא בעיקר בעת עלייה לתורה. תחילה התחנך אצל אחי אמו ר' אהרן בלומלין בנוישטאדט, עד לפרעות שהתחוללו בעיר בט' בניסן ה'קפ"א (1421) בהן נרצחו ר' אהרן ואחותו, אמו של ר' ישראל. לאחר מכן למד, לפי חלק מהדעות, אצל רבי עוזר משלזיה, שהיה תלמיד תלמידו של מהר"ם מרוטנבורג, ולפי כמה דעות למד גם אצל מהרי"ל. במשך חייו התכתב עם אחדים מחכמי דורו, ביניהם רבי יעקב וייל שהיה מחשובי הפוסקים בדור ההוא.

עקב רדיפות נאלץ ר' ישראל לברוח מגרמניה. תחילה היגר לאיטליה ולאחר מכן התיישב באוסטריה, שם קיבל על עצמו את עול הרבנות. תחילה כיהן כרבה של העיר ברנו, שנקראה בפי היהודים "ברונא". לאחר מכן נתמנה לרבה של מרבורג ולבסוף כיהן כרבה של וינר נוישטאדט, שם עמד בראשות הישיבה המקומית. הוא זכה לפרסום רב כפוסק נכבד, ובשו"ת הרדב"ז מוזכר אודותיו כי הוא "רב גדול ומוסמך ועליו סומכים בכל גלילות ישראל"^[1].

הוא הקדיש את חייו ללימוד התורה, על כל חלקיה. מלבד עיסוקו הרב בפסיקת הלכה, עסק רבות גם בקבלה לגווניה השונים, ובעתות מצוקה השתמש אף בקבלה מעשית^[2]. כמו כן עסק בבירור מקורם של מנהגים רבים שהיו מקובלים בקהילות אשכנז. בנוסף היה דרשן מחונן, הצטיין בקול נעים, ונהג לעבור לפני התיבה בימים הנוראים.

אשתו של ר' ישראל, שיינדלין, הייתה אף היא מלומדת, היא כתבה תשובה שלמה ביידיש בהלכות נידה, בשם בעלה^[3].

נפטר בוינר נוישטאדט בשנת ה'ר"כ (1460).

תקופת חייו של רבי ישראל איסרלן על ציר הזמן

‏

ספריו

• "תרומת הדשן" הוא ספר תשובותיו המפורסם, שם הספר שאול מן המושג ההלכתי תרומת הדשן, ומציין את מספר התשובות שבחלקו הראשון של הספר - 354, בגימטריה דש"ן.

הפוסקים שחיו אחריו כתבו כדבר ידוע, ששאלות אלו לא נשאלו על ידי אדם מסוים, אלא ר' ישראל הוא זה שהמציא את השאלות כדי לענות עליהן תשובות, תוך כדי בירור הלכתי יסודי בנושא הנדון^[4]. יש שתמהו על כך, שהרי בחלק 'פסקים וכתבים', וכן בספר לקט יושר מתלמידו שהודפס בדורות האחרונים, נמצאות תשובות רבות הזהות לתשובות שבתרומת הדשן, בתוספת שם השואל. הפתרון המוצע לתמיהה זו הוא, שה'תרומת הדשן' סיגנן את לשון השאלה כך שתתאים בדיוק לתשובה, ולכן יש מקום לדייק מלשון השאלה לגבי פרטים שבתשובה, ולא שכוונת הפוסקים לקבוע שהתשובות לא נפסקו למעשה, שהרי אין כל חילוק בכך^[5].

חלקו השני של תרומת הדשן נקרא "פסקים וכתבים" וכולל 267 פסקי הלכה, שנלקטו ככל הנראה על ידי תלמידיו.

בשו"ת תרומת הדשן מועלות שאלות שטרם נשאלו עד אותו דור. דוגמה לכך היא שאלת השימוש בסוכר בחג הפסח, עקב החשש שמעורב בו קמח.

תרומת הדשן משמש כמקור למנהגים רבים המקובלים בקהילות אשכנז. הרמ"א ציטט ממנו רבות בהגהותיו על השולחן ערוך.

ספרים נוספים שכתב:

• הגהות לשערי דורא
• ל"ב שערים באיסור והיתר
• ביאורי מהרא"י - על פירוש רש"י על התורה

תלמידו הרב יוסף יוזפא אוסטרייכר ב"ר משה כתב ספר בשם "לקט יושר". בספר זה הוא מרכז תשובות רבות נוספות שכתב ר' ישראל איסרלן, וכן מנהגים שנהג, קורות חייו ועוד. הספר נדפס לראשונה מכתב יד המחבר על ידי יעקב פריימאן בברלין בשנים ה'תרס"ג-ה'תרס"ד^[6]. מקובל בקרב הפוסקים כי החיבור אותנטי ומשקף נאמנה את מנהגי מהרי"א וקורותיו.

תלמידיו

• ר' יוסף ב"ר משה
• ר' ישראל ב"ר חיים מברונא (מהר"י ברונא)
• ר' יונה בן ישראל אשכנזי

קישורים חיצוניים

• ישראל איסרלן, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• דוד הלחמי, ‏רבי ישראל ברבי פתחיה אשכנזי איסרלין (בעל „תרומת הדשן”), ערכו בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, באתר אוצר החכמה
• ישראל איסרלן, במהדורת 1901–1906 של ה-Jewish Encyclopedia (באנגלית)
• רשימת מאמרים על רבי ישראל איסרלן באתר רמב"י
• דוד תמר, ‏דמותו הרוחנית של ר' ישראל איסרלין, באתר "דעת", מתוך: סיני ל"ב, תשי"ג

ספרו

• ספר תרומת הדשן, באתר HebrewBooks

הערות שוליים