בל X-1
![]() | ||
בל X-1 שכונה "גלניס הזוהרת" | ||
מאפיינים כלליים | ||
סוג | מטוס ניסוי | |
ארץ ייצור | ![]() | |
יצרן | Bell Aircraft | |
טיסת בכורה | 19 בינואר 1946 | |
צוות | 1 | |
משתמש ראשי | חיל האוויר של ארצות הברית, הסוכנות הלאומית לאווירונאוטיקה | |
ממדים | ||
אורך | 9.4 מטרים | |
גובה | 3.3 מטרים | |
מוטת כנפיים | 8.5 מטרים | |
שטח כנפיים | 12 מ"ר | |
משקל ריק | 3,175 ק"ג | |
משקל טעון | 5,545 ק"ג | |
משקל המראה מרבי | 5,557 ק"ג | |
ביצועים | ||
מהירות מרבית | 1,541 קמ"ש | |
טווח טיסה מרבי | 5 דקות | |
סייג רום | 21,900 מטר (71,900 רגל) | |
עומס כנף | 463 ק"ג/מ"ר | |
דחף | 26.7 kN | |
הנעה | ||
1 × ריאקשן מוטורס XLR-11-RM3 | ||
תרשים | ||
![]() |
בל X-1 היה מטוס ניסוי אמריקאי המונע במנוע רקטי, שהיה הראשון ששבר את מחסום הקול והראשון מסדרת מטוסי ה-X, שנועדו לבחינת טכנולוגיות חדישות ופורצות דרך בתחום התעופה.
אירוע שבירת מחסום מהירות הקול (מאך 1) התרחש ב-14 באוקטובר 1947. באירוע שוחרר המטוס, שהיה ידוע בכינויו גלניס הזוהרת, מהמפציץ הכבד B-29 והוטס על ידי טייס חיל האוויר האמריקאי קפטן צ'ארלס "צ'אק" ייגר למשך חמש הדקות בהן פעל המנוע עד לנחיתתו בשלום במסלול נחיתה סמוך.
מטוסי ה-X האמריקניים | |
---|---|
| |
הערה:הזיהוי X-52 דולג כדי למנוע בלבול עם ה-B-52 |