X-32

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הגדרות המתמקדות בטפל, פיסוק לקוי.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

בואינג X-32
בואינג X-32B
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס ניסוי
ארץ ייצור	ארצות הברית  ארצות הברית
יצרן	בואינג
טיסת בכורה	18 בספטמבר 2000
צוות	1
משתמש ראשי	DARPA
ממדים
אורך	13.72 מטר
גובה	5.28 מטרים
מוטת כנפיים	10.97 מטרים
שטח כנפיים	54.8 מ"ר
משקל ריק	10,900 ק"ג
משקל המראה מרבי	17,200 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית	1.6 מאך
טווח טיסה מרבי	עד 1,574 ק"מ (תלוי בדגם)
חימוש
תותחים	M61 וולקן או Mauser BK-27
טילים	6 טילי AIM-120 אמראם או 2 טילי אמראם ושני טילים מונחים
הנעה
1 × Pratt & Whitney F135

מטוס הבואינג X-32 הוא המתחרה המפסיד בתחרות "מטוס תקיפה משותף" הידוע בראשי התיבות JSF (מלשון תוכנית Joint Strike Fighter).

בשנת 1990 השיקה הסוכנות למיזמי מחקר מתקדם ((Advances Research Projects Agency (ARPA) את מיזם מטוס הקרב קל המשקל השיתופי ((Affordable Lightweight Fighter project (CALF). בערך באותו הזמן מיזם ארגון טכנולוגית התקיפה המתקדמת ((the Joint Advanced Strike Technology (JAST) יצא לדרך. בשנת 1994 הקונגרס האמריקאי ציווה לאחד את שני המיזמים למיזם אחד בשם פרויקט מטוס תקיפה משותף (Joint Strike Fighter).

חברות רבות לקחו חלק בשלב הראשון של הפרויקט, שכרך שירטוט דגמי מטוסים להגשה למשרד ההגנה. ב-16 בנובמבר שנת 1996, רק לחברות בואינג ולוקהיד מרטין הוענק חוזה, המאפשר להם לייצר שני דגמי מטוסים כרצונם. בין סעיפי החוזה, נדרש שהמטוסים יוכלו לבצע המראה ונחיתה רגילה, המראה ונחיתה על נושאת מטוסים, והמראה ונחיתה אנכית. כמו כן ציפו מהמטוסים שיהיו בעלי יכולות לתקוף מטרות קרקע בעזרת מערכות מתקדמות. חברת מקדונל דאגלס, שנכשלה בשלב הראשון של הפרויקט הצטרפה לצוות של בואינג.

דבר שמפריד פרויקט זה מפרויקטים אחרים הוא האיסור על החברות להשתמש בכספן הפרטי כדי לכלכל את הפיתוח. לכל חברה ניתן הון של 750 מיליון דולר כדי לייצר שני מטוסים – כולל אוויוניקה, חומרה ותוכנה. מגבלה זו נועדה כדי לצמצם את עלויות הייצור וטכניקות ההרכבה, וגם מנעה מכל אחת מן החברות, בואינג או לוקהיד מרטין, מלפשוט את הרגל במאמץ לזכות בתחרות חשובה שכזו.

למטוס ה-X-32 (הנודע בכינויו הברווזון המכוער) ישנו סנטר גדול בפתח שאיבת האוויר וכנף אחת העשויה מקשה אחת, כאשר אף אחד מהם אינו תורם למראה החלקלק, מעורר היראה המצופה ממנו כמטוס קרב חדיש.

העיצוב "פעור הפה" של המטוס הקנה לו את הכינוי מוניקה. הטיסה הראשונה של המטוס מדגם X-32A (שנועד למבחני המראה ונחיתה רגילים ועל נושאת מטוסים) נערכה בספטמבר 2000, מבסיס בואינג שבפלמדייל לבסיס חיל האוויר אדוארדס. הדגם השני של המטוס, X-32B, הציג המראה ונחיתה אנכית באופן מאד דומה לזה של ההוקר סידלי הרייר, באמצעות דחף וקטורי. הצוות של המתחרים, לוקהיד מרטין, השתמש בחלופה אחרת, מסוכנת יותר אך עם זאת מוצלחת יותר, להמראה אנכית: מניפת-מעלית (lift-fan). מבחני הטיסה של שתי החברות נערכו עד ליולי 2001.

בשנת 2005, הועבר מטוס הבואינג X-32 למוזיאון הלאומי של חיל האוויר האמריקאי בדייטון, אוהיו. במהלך שהותו במוזיאון התדרדר מצבו מאד. נכון לעכשיו, הוא נמצא באחד ממוסכי המטוסים במתקן שיחזור יחד עם מטוס ה-YF-23 (האלמנה השחורה). שני המטוסים ישוקמו, ויהיו בהאנגר המוזיאון למטוסים ניסיוניים.

חוזה מטוס התקיפה המשותף

ב-26 באוקטובר 2001, הכריז משרד ההגנה האמריקאי שהדגם של חברת לוקהיד מרטין F-35 זכה בתחרות (ראו תוכנית Joint Strike Fighter). אחת מהסיבות העיקריות לבחירה זאת היא ככל הנראה השיטה שלהם להשגת המראה אנכית, כאשר משרד ההגנה פסק שביצועי שיטת מניפת המעלית שווים את הסיכון שבבחירה.

הפסד החוזה לחברת לוקהיד מרטין היה הלם גדול לחברת בואינג, מפני שהוא יצג את פרויקט מטוס הקרב הבינלאומי החשוב ביותר מאז הפרויקט שהוביל ליצירת F-16. כמות הייצור של דגם המטוס F-35, ככל שידוע על פרויקט JSF היום, מוערכת בין 3,000 ל-5,000 מטוסים. לפני הענקת החוזה היו כמה מחוקקים שלחצו על רעיון שימור דגם המטוס המפסיד כקבלן משנה, אבל עיקרון "המנצח זוכה בהכל" לא השתנה.

חברת בואינג רואה את ההשקעה שלה במטוס X-32 כהשקעה אסטרטגית, שהניבה טכנולוגיות חשובות שניתן לאמץ אותן במטוס F/A-18 הורנט ובמחקרים אחרים.

ראו גם

• F-35

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.