X-7
לוקהיד X-7 | ||
---|---|---|
![]() | ||
מאפיינים כלליים | ||
סוג | מטוס ניסוי | |
ארץ ייצור | ![]() | |
יצרן | לוקהיד | |
טיסת בכורה | 1951 | |
צוות | ללא | |
משתמש ראשי | חיל האוויר של ארצות הברית | |
ממדים | ||
אורך | 9.98 m | |
גובה | 2.1 m | |
מוטת כנפיים | 3.66 m | |
משקל טעון | 3,600 kg | |
ביצועים | ||
מהירות מרבית | 4,640 קמ"ש (4.31 מאך) | |
סייג רום | 106,000 רגל (32,317 מטר) | |
דחף | 467 kN | |
הנעה | ||
1 × Alleghany Ballistics Laboratories X202-C3 solid-fuel rocket |
הלוקהיד X-7 (באנגלית: Lockheed X-7) שכונה "המקטרת המעופפת" היה מטוס ניסוי לא מאויש לבדיקת מנוע מגח סילון ומערכות להנחיית טילים. הוא נישא על כנפיו של B-29 סופרפורטרס או B-50 סופרפורטרס. המגבר של המטוס הופעל לאחר ההטלה והביא את ה-X-7 למהירות של 1,625 קמ"ש, אז הושלך ומנוע המגח סילון המשיך משם. בסופו של דבר חזר הX-7 לקרקע על ידי מצנחים. המהירות המרבית שהושגה הייתה 4,640 קמ"ש (4.31 מאך), ובכך קבעה שיא לאותם זמנים. סך הכל בוצעו 130 טיסות של הX-7 בין אפריל 1951 ליולי 1960.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- על הX-7 (באנגלית)
מטוסי ה-X האמריקניים | |
---|---|
| |
הערה:הזיהוי X-52 דולג כדי למנוע בלבול עם ה-B-52 |

רישיון cc-by-sa 3.0