מרטין-מרייטה X-24
| מרטין מרייטה X-24A | ||
|---|---|---|
 | ||
| X-24A | ||
| מאפיינים כלליים | ||
| סוג | מטוס ניסוי | |
| ארץ ייצור | ||
| יצרן | מרטין מרייטה | |
| טיסת בכורה | 17 באפריל 1969 | |
| צוות | 1 | |
| יחידות שיוצרו | 1 | |
| משתמש ראשי | חיל האוויר של ארצות הברית, נאס"א | |
| ממדים | ||
| אורך | 7.47 m | |
| גובה | 2.92 m | |
| מוטת כנפיים | 3.51 m | |
| שטח כנפיים | 18.1 m² | |
| משקל ריק | 2,885 kg | |
| משקל טעון | 4,853 kg | |
| משקל המראה מרבי | 5,192 kg | |
| ביצועים | ||
| מהירות מרבית | 1,667 קמ"ש | |
| סייג רום | 71,407 רגל (21,763 מטר) | |
| עומס כנף | 288 kg/m² | |
| דחף | 37.7 kN | |
| הנעה | ||
| מנוע רקטי מדגם XLR-11 | ||
| תרשים | ||
 | ||
| מרטין מרייטה X-24B | ||
|---|---|---|
 | ||
| X-24B בעת טיסה | ||
| מאפיינים כלליים | ||
| סוג | מטוס ניסוי | |
| ארץ ייצור | ||
| יצרן | מרטין מרייטה | |
| טיסת בכורה | 1 באוגוסט 1973 | |
| צוות | 1 | |
| יחידות שיוצרו | 1 (שדרוג של הX-24A) | |
| משתמש ראשי | חיל האוויר של ארצות הברית, נאס"א | |
| ממדים | ||
| אורך | 11.43 m | |
| גובה | 2.92 m | |
| מוטת כנפיים | 5.79 m | |
| שטח כנפיים | 30.7 m² | |
| משקל ריק | 3,855 kg | |
| משקל טעון | 5,350 kg | |
| משקל המראה מרבי | 6,260 kg | |
| ביצועים | ||
| מהירות מרבית | 1,873 קמ"ש | |
| טווח טיסה מרבי | 72 km | |
| סייג רום | 74,130 רגל (22,590 מטר) | |
| עומס כנף | 205 kg/m² | |
| דחף | 37.7 kN | |
| הנעה | ||
| מנוע רקטי מדגם XLR-11 | ||
| תרשים | ||
 | ||
X-24 היה מטוס ניסוי של ארצות הברית, שפותח במשותף על ידי חיל האוויר האמריקאי וסוכנות החלל האמריקנית נאס"א. מטוס זה בחן תצורות שונות של גוף עילוי, והמידע שהופק מטיסות הניסוי שלו שימש את מתכנני מעבורת החלל של ארצות הברית. תוכנית הניסויים של X-24 התקיימה בין השנים 1963 ל-1974. במסגרת התוכנית נבנו מספר דגמים של מטוס ניסוי זה, על ידי חברת מרטין מרייטה.
X-24A
תכנון ופיתוח
מטוס הניסוי X-24 היה חוליה נוספת בשורת מחקרים של סוכנות החלל האמריקנית ושל חיל האוויר האמריקני, שבחנו תצורות אווירודינמיות חדשניות שיוכלו לשמש בעתיד מטוסי חלל ומעבורות חלל. התצורה של גוף עילוי מאפשרת יצירת חלק ניכר מהעילוי באמצעות הגוף עצמו, ולא בסיוע כנפיים בעלות שטח גדול. תצורה זו מאפשרת למטוסי חלל לשוב מהחלל כדאונים מהירים, ולנחות בסוף הגלישה על מסלול, בניגוד לאופן החזרה המקובל אז של חלליות, שהשתמשו במצנחים ונחתו בים. טיסות הניסוי של גופי עילוי שימשו גם להוכחת היכולת של טייסים לשלוט בטיסתם של גופים ללא כנפיים.
תוכנית ניסויי הטיסה
X-24A הוטס 28 פעמים, וטיסותיו תרמו רבות להוכחת הקונספט של חזרת מעבורת חלל מהחלל וטיסה מבוקרת שלה באטמוספירה, עד לנחיתה. 10 טיסות היו בלתי ממונעות ו-18 ממונעות. מטוס ניסוי זה סבל מבעיות שונות של יציבות, וחברת מרטין-מרייטה בנתה את הדגם B, שכלל תצורה שונה לחלוטין של כנף, וגחון שטוח. כל טיסות מטוס הניסוי X-24 לדגמיו השונים התבצעו על ידי הטלתו מתחת לכנפו של מפציץ אמריקני מדגם B-52 בשימוש נאס"א וחיל האוויר של ארצות הברית. מטוסי הניסוי לא היו מסוגלים להמריא בכוחות עצמם.
X-24B
X-24 היה גוף עילוי שהתבסס על קודמיו, במיוחד על התכן של X-24A, אך עם יחס משופר של עילוי לגרר. על מנת לחסוך בתקציב הפרויקט, נמסר מטוס ניסוי X-24A למפעל מרטין-מרייטה, שם עבר הסבה עמוקה שהביאה אותו לתצורת X-24B. הטיסה הראשונה של דגם זה התבצעה ב-1 באוגוסט 1973.
תוכנית ניסויי הטיסה
X-24B הוכיח כי ניתן לקיים טיסה נשלטת של גוף עילוי בלתי ממונע המושלך מגובה רב. בין היעדים של טיסות הניסוי היו גם נחיתות דיוק על מסלול סלול בבסיס חיל האוויר אדוארדס (בניגוד לרוב הנחיתות של מטוסי הניסוי שבוצעו על משטח עצום ממדים שהיה בעבר קרקעית של אגם). נחיתות אלה היו חיוניות לתוכנית מעבורת החלל.
בסך הכל בוצעו 36 טיסות ניסוי של X-24B, מתוכן 12 טיסות בלתי ממונעות ו-24 ממונעות.
X24C
הצעות אחדות לבניית מטוס ניסוי נוסף ומתקדם יותר מסדרת X-24 נבחנו, כולל הצעת "מפעל הבואשים" של לוקהיד, למטוס שיוכל להגיע למהירות של 8 מאך. לאחר בחינת התועלת שבהמשך הפיתוח, ולאור התקדמות העבודה על מעבורת החלל הוחלט שלא לבנות את גרסה C של מטוס הניסוי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מטוסי ה-X האמריקניים | |
|---|---|
| |
| הערה:הזיהוי X-52 דולג כדי למנוע בלבול עם ה-B-52 |
רישיון cc-by-sa 3.0