יחסי אריתריאה–ישראל

יחסי אריתריאה–ישראל
אריתריאה ישראל

לחצו כדי להקטין חזרה

איראןטורקיהיווןיווןאיטליהספרדפורטוגלטורקמניסטןאפגניסטןכוויתעיראקסוריהלבנוןקפריסיןעומאןתימןאיחוד האמירויות הערביותקטרערב הסעודיתירדןישראלמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוהאיים הקנרייםסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיסומליהאתיופיההרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהחוף השנהבבורקינה פאסוליבריהסיירה לאוןגינאהסנגלגינאה ביסאוגמביהגינאה המשווניתגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגואנגולהאנגולההרפובליקה הדמוקרטית של קונגואוגנדהקניהרואנדהבורונדיטנזניהמלאווימוזמביקזמביהנמיביהבוטסואנהזימבבואהדרום אפריקהלסוטוסווזילנדמדגסקרראוניוןמאוריציוסקומורוIsrael-Eritrea Locator.svg
אודות התמונה
אריתריאהישראל
שטחקילומטר רבוע)
117,60022,072
אוכלוסייה
6,081,1969,210,100
תמ"ג (במיליוני דולרים)
9,402317,100
תמ"ג לנפש (בדולרים)
1,54634,430
משטר
רפובליקה נשיאותיתדמוקרטיה פרלמנטרית
שגרירים
טספאמרים טקסטהאלי ענתבי

יחסי אריתריאה-ישראל הם יחסי החוץ שבין מדינת אריתריאה ומדינת ישראל. שתי המדינות הקימו יחסים דיפלומטיים ב-1993, השנה שבו קיבלה אריתריאה עצמאות מאתיופיה. לישראל שגרירות רשמית בעיר אסמרה, בירת אריתריאה, בעוד שלאריתריאה יש שגרירות רשמית בישראל, הממוקמת במגדלי התאומים שברמת גן

קשרי ישראל-אריתריאה הם מורכבים בשל קרבתה של ישראל לאתיופיה במהלך מלחמת העצמאות של אריתריאה, ושיתוף הפעולה עמה נגד הלאומנים האריתראים במשך זמן רב. עם זאת, כיום היחסים בין המדינות נחשבים בדרך כלל כקרובים. השם הרשמי של אריתריאה, "מדינת אריתריאה" דומה לשמה של ישראל: "מדינת ישראל". כמו כן, צבא אריתריאה ("צבא ההגנה לאריתריאה") התקבל בהשראת השם הישראלי "צבא ההגנה לישראל".

מלחמת העצמאות של אריתריאה

במהלך רוב מלחמת העצמאות של אריתריאה, סיפקה ישראל תמיכה לאתיופיה. הסיבה לכך היא ראייתה של ישראל את הסכסוך באתיופיה כקשור וכשלוחה של הסכסוך הערבי-ישראלי הרחב. רוב המדינות הערביות תמכו בהפרדה של אריתריאה מאתיופיה. הם ראו את אוכלוסייתה המוסלמית הגדולה למדי (36.5%) כדרך לוודא שהים האדום נשאר בשליטתם. מסיבה זו ישראל כרתה ברית עם ממשלת אתיופיה במטרה לנצל את חופה הארוך של אריתריאה המשתרע על פני 1,080 קילומטרים. כבר בשנות השישים המוקדמות, החלה ישראל לעזור לממשלה האתיופית בקמפיינים שלה נגד החזית לשחרור אריתריאה (ELF). ממשלת אתיופיה הציגה את מרד הלאומנים האריתראים כאיום ערבי על יבשת אפריקה כולה, טיעון ששכנע את הישראלים לקחת את הצד של ממשלת אתיופיה בסכסוך. בנוסף, ראתה ישראל בכוחות המורדים באריתריאה שלוחה של העולם הערבי בגין עובדת היותם נתמכים על ידה, וחששה שאריתריאה העצמאית והפרו-ערבית תחסום שיט ישראלי מלעבור בים האדום. ככל שהמלחמה התפתחה, הסיוע הישראלי לממשלה האתיופית הוגדל. ישראל אימנה כוחות אתיופים שפעלו להתמודד נגד המורדים. ב-1966 הייתה באתיופיה משלחת צבאית ישראלית שמנתה 100 איש, ועד 1967, חיילים אתיופים שאומנו בידי היועצים הישראלים השתלטו על חלק גדול מאריתריאה. לאחר כ-30 שנות מלחמה, בחודש מאי 1991, ממשלת אתיופיה הודחה על ידי החזית העממית לשחרור אריתריאה (שעביה).

לאחר קבלת העצמאות

שלא כמו רוב המדינות הערביות, אריתריאה פיתחה יחסים טובים יחסית עם ישראל זמן קצר לאחר שזכתה בעצמאות בשנת 1993. יחסים אסטרטגיים בין הממשלה החדשה של אריתריאה וישראל הוקמו כאשר נשיא אריתריאה איסאייס אפוורקי ביקר בישראל לצורך טיפול רפואי.[1] נציג ארצות הברית באסמרה הציע את הרעיון לאחר שמנהיג אריתריאה חלה, ואפוורקי הוטס לישראל במטוס אמריקאי. התרחשויות אלה, יחד עם מאמצים אמריקאים הובילו לפתיחתה של שגרירות ישראל באסמרה ב-15 במרץ 1993, לפני ההכרזה הרשמית על כינון היחסים ב-27 באפריל 1993.

ישנן טענות, בעיקר מצד מדינות ערביות כי שתי המדינות מקיימות קשרים בטחוניים, ובדצמבר 2012 דווח בארצות הברית כי ישראל מחזיקה בסיסים צבאיים באריתריאה, הכוללים תחנת האזנה על הר אמבה סאווארה ומעגנים באיי דחלק שבים האדום,[2][3] על אף שמועצת הביטחון של האו"ם הטילה על אריתריאה אמברגו נשק וסנקציות נוספות. בשנים האחרונות הצטננו היחסים בין המדינות, במקביל להרעת הקשרים בין אריתריאה לארצות הברית על רקע תמיכתה של האחרונה באתיופיה.[4]

ביוני 2016 דווח שישראל השלימה את הקמת תחנת ההאזנה על הר אמבה סאווארה, למטרות מעקב אחר פעילות ימית ואווירית בים האדום, בעיקר של גורמים איראניים, וכן שימוש בנמל אריתריאה במצבי חירום. היחסים בין ישראל לאריתראה שוקמו לאחר ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין אריתראה לסודן.[5]

הסתננות מאריתריאה לישראל

ערך מורחב – הסתננות מאפריקה לישראל

בין השנים 2006 ועד 2012, הסתננו לישראל דרך סודאן ומצרים כ-35,000 אזרחים אריתראים. עם סיום הקמת הגדר על גבול מצרים בשלהיי 2012, תופעה זו נפסקה כמעט לחלוטין. מרבית המסתננים האריתראים נמצאים במדינות השכנות לאריתריאה - בעיקר בסודאן ובאתיופיה.[6] עד תחילת שנת 2013 ישראל לא איפשרה לאזרחי אריתריאה להגיש בקשות מקלט. בתחילת שנת 2013, למסתננים שהיו כלואים תחת החוק למניעת הסתננות ניתנה אפשרות להגיש בקשות מקלט. בסוף שנת 2013, מדינת ישראל החלה לאפשר לאריתראים מחוץ למתקני הכליאה להגיש בקשות מקלט אף הם.[7]

נכון ליוני 2014, מדינת ישראל הכירה רק בשני אריתראים כפליטים והיא דוחה על הסף בקשות מקלט של אריתראים שנסו ממולדתם בשל עריקה או הימנעות מגיוס לצבא אריתריאה או לשירות הלאומי.[8] דחיית בקשות זו מנוגדת להנחיות נציבות הפליטים של האו"ם ביחס לעריקים מצבא אריתריאה, ואינה תואמת את מדיניותן של רוב מדינות העולם למעט שווייץ והממלכה המאוחדת.[9][10]

הערות שוליים

This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.