יחסי ישראל–קפריסין

יחסי ישראל–קפריסין
ישראל	קפריסין
ישראל	קפריסין
שטח (בקילומטר רבוע)
22,072	9,251
אוכלוסייה
9,210,100	1,266,676
תמ"ג (במיליוני דולרים)
317,100	31,780
תמ"ג לנפש (בדולרים)
34,430	25,089
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית	רפובליקה

בין מדינת ישראל והרפובליקה של קפריסין מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, וזאת יחד עם קשרים פוליטיים, צבאיים, כלכליים ותרבותיים ענפים בין שתי המדינות^[1]. לישראל יש שגרירות רשמית בניקוסיה, בעוד שלקפריסין יש שגרירות רשמית בתל אביב.

היחסים בין שתי המדינות, המבוססים על כבוד הדדי לערכי תרבות המערב והדמוקרטיה, הושפעו עמוקות מיחסי טורקיה-ישראל לאורך השנים, כאשר החשש הקפריסאי מהקרבה שבין טורקיה וישראל הקשה במהלך שנים רבות על התחממות היחסים בין שתי המדינות. עם זאת, החל משנת 2000, ולאורך העשור הראשון והשני של המאה ה-21, החלו היחסים בין שתי המדינות להתחמם בצורה משמעותית, וזאת בין היתר בעקבות גילויים של שדות נפט וגז באזור הימי שבין שתי המדינות, אשר הוביל לשיתוף פעולה עתידי של השתיים בניצולם הכלכלי, כפי שהוצהר על ידי בכירים בשתי המדינות.

רקע

מחנה עקורים בקפריסין

עוד במהלכה של מלחמת העולם השנייה, וכן בין השנים 1946-1949, קפריסין שימשה כנקודת מעבר עיקרית עבור ניצולי השואה שביקשו להגיע לארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי. קפריסין הייתה בתקופה זו אף היא תחת שלטון בריטי, וזאת כמושבת כתר. מסיבה זו, רבים מאותם העולים, בשעה שנתפסו על ידי הבריטים, הושמו במחנות מעצר זמניים על אדמת קפריסין. בסופו של דבר, בין השנים 1949-1946, מספרם של העולים היהודים לארץ ישראל אשר נעצרו והושמו במחנות מעצר בקפריסין, נאמד על כ-53,000. עם הקמתה של מדינת ישראל במאי 1948, ובמסגרת הפינוי הבריטי מארץ ישראל, שוחררו בהדרגה המעפילים, ורובם המוחלט המשיך בדרכו לארץ ישראל^[2].

היסטוריה

חנוכייה ציבורית ברחוב ראשי בניקוסיה לרגל חג החנוכה

נשיא המדינה ראובן ריבלין בפגישת עבודה מדינית עם שר החוץ של קפריסין, ניקוס כריסטודולידס (יוו'), מרץ 2018

היחסים הדיפלומטיים הרשמיים בין שתי המדינות החלו במהלך שנת 1960, שנת עצמאותה של הרפובליקה הקפריסאית, כאשר זמן קצר לאחר קבלת העצמאות מבריטניה, קפריסין כוננה קשרים דיפלומטיים עם ישראל. בשנת 1961 ישראל פתחה שגרירות רשמית בניקוסיה (השגרירות הקפריסאית בתל אביב נפתחה רק בשנת 1994)^[3]. עם זאת, היחסים בין שתי המדינות הושפעו עוד מראשיתם מהמאמץ הניכר של ישראל לאורך השנים לכונן יחסים דיפלומטיים קרובים עם טורקיה, יריבתה הגדולה של קפריסין, אשר ניהלה כנגדה מלחמה עקובה מדם בשנת 1974, ובמהלכה כבשה את חלקו הצפוני של האי, כיבוש אשר ממשיך ומתקיים נכון לשנת 2018. לאורך השנים, קפריסין הביעה מספר פעמים את חששה מהיחסים הקרובים בין טורקיה וישראל, ובעיקר במהלך שנות ה-80 וה-90, בהן היחסים בין טורקיה וישראל הגיעו לשיא פריחתם. במהלך אותם השנים, קפריסין הכירה בפועל בפלסטין כמדינה, וכמו כן תמכה באופן גלוי בפלסטינים במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

היחסים בין שתי המדינות החלו להתחמם בשנת 1993, על רקע ההתחממות המשמעותית ביחסי ישראל-העולם הערבי, ובעקבות המגעים בין ישראל והפלסטינים, אשר הובילו לחתימתם של הסכמי אוסלו באותה השנה. במהלך התקופה, נחתמו מספר הסכמים כלכליים בין ישראל וקפריסין, וכן התקיים בפעם הראשונה מאז כינון היחסים ביקור ממלכתי של נשיא מדינת ישראל בקפריסין, ובעקבותיו ביקור גומלין בישראל של נשיא קפריסין. היחסים בין שתי המדינות התחממו במידה ניכרת החל משנת 2010, וזאת על רקע התדרדרות היחסים בין טורקיה וישראל, בעקבות אירועי המשט לעזה, אשר הביאו לעוינות ניכרת בין שתי המדינות^[4]. בין היתר, קפריסין הרוויחה מהירידה התלולה במספר התיירים הישראלים אשר נסעו לטורקיה, כאשר רבים מהם בחרו לנסוע לקפריסין^[5]. עם זאת, בעקבות התנצלותה של ישראל למול טורקיה, והניסיונות לשיקום היחסים בין שתי המדינות בתחילת שנת 2013, עלה החשש כי שיתוף הפעולה המחודש בין ישראל וטורקיה עשוי להוביל לבידודה של קפריסין, ולסופו של שיתוף הפעולה הישראלי עימה בסוגיות המחצבים הטבעיים בסביבתה^[6].

בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21, חברי הסניף הקפריסאי של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, הואשמו על ידי פעילים פלסטינים במכירת קרקעות בבעלות הכנסייה בשטח הגדה המערבית ליזמים ואנשי עסקים ישראלים.

במהלך השרפה בכרמל בשנת 2010, קפריסין הייתה אחת מהמדינות אשר שלחה סיוע לישראל. סיוע זה כלל מטוס ומסוק כיבוי, אשר היוו חלק ניכר מכוח כיבוי האש הלאומי של מדינת האי הקטנה^[7].

החל משנת 2010, ובעקבות המגעים למול ישראל בסוגיית ניצול מחצבי הנפט והגז הטבעי שהתגלו בשטח הימי המשותף לשתי המדינות, קפריסין הציעה לשמש כמתווכת רשמית בין לבנון וישראל, בניסיון ליישב את סכסוך הגבולות הימי בין שתי המדינות, אשר מעכב את איתורם וניצולם של מרבצי גז טבעי ונפט בשטח שבין שתי המדינות. המנהל הכללי של משרד אנרגיה הקפריסאי, סולונה קסיני, הודיע ​​באותה השנה על מאמציו לחזק את שיתוף הפעולה הכלכלי בין שלוש המדינות, לא רק בנושא החלוקה של מרבצי המחצבים לחופי המדינות, אלא גם בנושאים צבאיים ואסטרטגיים.

במהלך פברואר 2011, קיים ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ביקור רשמי ראשון של ראש ממשלה ישראלי בניקוסיה, וזאת יחד עם קבוצה של 20 בכירים בממשל הישראלי, לרבות שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו. במסגרת הביקור, חתמו ישראל וקפריסין על הסכם המחייב שיתוף פעולה בין שתי המדינות במסגרת המאמצים לאיתורם של מרבצים נוספים של נפט וגז טבעי בשטח הימי המשותף. ההסכם נחתם על ידי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ונשיא קפריסין, דימיטריס כריסטופיאס. ההסכם גם מאפשר לישראל להשתמש בשטח המרחב האווירי והמים הטריטוריאליים של קפריסין לשם קיום תרגילי הצלה של חיל הים הישראלי.

במהלך נובמבר 2011, נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, קיים ביקור ממלכתי רשמי בקפריסין, במסגרתו נפגש עם נשיא קפריסין, דמיטריס כריסטופיאס. במסגרת הפגישה, השניים דנו בהרחבת והעמקת הקשרים האסטרטגיים של ישראל עם קפריסין בתחומים המדיניים, הבטחוניים והכלכליים^[8].

במהלך מאי 2013, ובמסגרת ביקור נוסף של הנשיא פרס בקפריסין, הציע נשיא קפריסין כי עתודות הגז של ישראל יועברו דרך קפריסין, במסגרת שיתוף הפעולה הכלכלי ההדוק שבין שתי המדינות. עוד הדגיש נשיא קפריסין, כי "קפריסין זקוקה לישראל. אנו רואים בכם לא רק שכנים קרובים אלא אחים ושותפים - ישראל יכולה לסמוך על קפריסין"^[9].

יחסים בטחוניים

בעקבות התחממות היחסים בין שתי המדינות במהלך העשור הראשון של המאה ה-21, ועל רקע המשבר ביחסים הבטחוניים בין ישראל וטורקיה, שתי המדינות החלו להדק את התיאום הביטחוני ביניהן, בתחומים שונים. בין היתר, העיתון הטורקי "מילייט" דיווח במהלך חודש נובמבר 2011, כי הסכם שיתוף פעולה חשאי נחתם בין המוסד הישראלי לשירות המודיעין הקפריסאי, וזאת במהלך ביקור נשיא מדינת ישראל שמעון פרס בקפריסין במהלך החודש. עוד דיווח העיתון, כי שתי המדינות חתמו בנוסף על הסכם לשיתוף פעולה צבאי, המסדיר את קיומם של תמרונים צבאיים משותפים לשתי המדינות^[10].

במהלך חודש פברואר 2012, ובמסגרת ביקור רשמי של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בקפריסין, דווח כי ישראל הגישה בקשה רשמית לממשלת קפריסין להקים תחנה צבאית עבור מטוסי הקרב של חיל האוויר הישראלי, בשטחו של בסיס צבאי על אדמת קפריסין. הדבר נועד לשם הגברת תדירות הסיורים האוויריים של חיל האוויר הישראלי במזרח התיכון, במטרה לשמור על אסדות הגז וכלי השיט של ישראל^[11]. כמו כן, שתי המדינות חתמו על הסכם משותף בתחום החילוץ וההצלה במקרה של אסון. על פי ההסכם, במקרה של אסון תתאפשר כניסה של כוחות אוויר וים מישראל לקפריסין, ולהפך^[12].

יחסים כלכליים

נכון לשנת 2013, ישראל וקפריסין מקיימות קשרים כלכליים הדוקים, במגוון תחומים, כאשר ישראל מהווה את היצואנית החמישית בגודלה לקפריסין. במהלך שנת 2011, היקף היצוא מישראל לקפריסין נאמד על סך של כ-845 מיליון דולר, בעוד שהיקף היבוא מקפריסין לישראל נאמד על סך של כ-252 מיליון דולר^[13].

אנרגיה וגז טבעי

האזור הכלכלי הבלעדי של ישראל וקפריסין

ב-17 בדצמבר 2010, ובעקבות גילויים בדבר מחצבים בכמות מסחרית של גז טבעי ונפט בשטח האזור הכלכלי הבלעדי המשותף לשתי המדינות, חתמו ישראל וקפריסין על הסכם תיחום בין שתי המדינות, אשר במסגרתו הובטחו זכויותיה של ישראל במחצבים. ההסכם נחתם בניקוסיה על ידי שר תשתיות הישראלי, עוזי לנדאו, ושר החוץ הקפריסאי, מרקוס קיפריאנו. שתי המדינות הסכימו לשתף פעולה בפיתוחם של כל המשאבים אשר התגלו בשטח המשותף לשתי המדינות, ולנהל משא ומתן להסכם על חלוקת המשאבים המשותפים^[14][15].

במהלך אוקטובר 2013, ועל רקע המשבר הכלכלי לו נקלעה קפריסין, הודיע שר האנרגיה של קפריסין כי ממשלת קפריסין שוקלת לקנות מישראל גז טבעי כדי להוזיל עלויות אנרגיה, וזאת עד שהמדינה תצליח לצאת מהמשבר הכלכלי^[16] שאליו נקלעה^[17][18].

על פי נתונים שפרסמה לשכת המסחר של קפריסין, עובר הסחר בין המדינות את רף החצי מיליארד דולר. ב-2014 ייצאה ישראל לקפריסין סחורות ב-487 מיליון דולר. ענף הייצוא העיקרי היה תזקיקי נפט שקפריסין^[19] רכשה מבזן.

ישראל וקפריסין בונות יחדיו כבל חשמל תת-ימי בשם מגשר אירו-אסיה המיועד לחבר בין רשתות החשמל של יוון, ישראל וקפריסין.

נישואים אזרחיים

ערך מורחב – נישואים אזרחיים בישראל

מערכת הנישואים הקיימת כיום בישראל מבוססת על בתי דין של קהילות דתיות מוכרות - שריד מתקופת האימפריה העות'מאנית בארץ ישראל שלא השתנה במהלך תקופת המנדט הבריטי^[20] וגם לא לאחר הקמת מדינת ישראל. הדבר מונע בפועל מקבוצות בחברה הישראלית, אשר אינן יכולות, או אינן מעוניינות להינשא במסגרתו של בית דין דתי, להיכנס בברית הנישואין. כתוצאה מכך, ובשל קרבתה של קפריסין לישראל, ושיטת הנישואין האזרחית המונהגת בה, קפריסין הפכה עבור ישראלים רבים ליעד מועדף לנישואין, אשר מוכרים על ידי הממסד בישראל. לפי נתוני לשכת התיירות של קפריסין בישראל, בשנת 2006 נישאו באי 1,500 זוגות ישראלים - כשני שלישים מהנישאים בנישואים אזרחיים בשנה זו^[21].

לקריאה נוספת

• תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל 1967-1961, כרך 1 חלק שני: יחסי ישראל – קפריסין, 1967-1961, באתר ארכיון המדינה

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

• האתר הרשמי של שגרירות קפריסין בישראל
• האתר הרשמי של שגרירות ישראל בקפריסין
• האתר הרשמי של לשכת המסחר ישראל-קפריסין
• מידע על קפריסין, באתר משרד החוץ
• גירוש קפריסין, 1948-1946, באתר מט"ח
• יחסי סחר ישראל – קפריסין, באתר "המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי"

הערות שוליים

ישראל יחסי החוץ של ישראל
המזרח התיכון	איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • טורקיה • ירדן • כווית • לבנון • לוב • מצרים • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • (כורדיסטן העיראקית) • קטר • תוניסיה • תימן
אסיה	אוזבקיסטן • אינדונזיה • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • (טיבט) • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סין • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד
אירופה	אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הוותיקן • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • (ברית המועצות) • שוודיה • שווייץ
אפריקה	אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה
אמריקה	אורוגוואי • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית • איי בהאמה • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה
אוקיאניה	אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי
גופים בינלאומיים	האו"ם • האיחוד האירופי • OECD • נאט"ו
יחסי החוץ של התנועה הציונית • החרם הערבי • נציגויות ישראל בעולם

קפריסין יחסי החוץ של קפריסין
המזרח התיכון	איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • לוב • מצרים • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • קטר • תוניסיה • תימן
אסיה	אוזבקיסטן • אינדונזיה • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סין • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד
אירופה	אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הוותיקן • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
אפריקה	אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה
אמריקה	אורוגוואי • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית • איי בהאמה • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה
אוקיאניה	אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי