יחסי אינדונזיה–ישראל
| יחסי אינדונזיה–ישראל | |
|---|---|
 |
 |
|
לחצו כדי להקטין חזרה   | |
| אינדונזיה | ישראל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,904,569 | 22,072 |
| אוכלוסייה | |
| 267,026,366 | 9,210,100 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 3,250,000 | 317,100 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 12,171 | 34,430 |
| משטר | |
| דמוקרטיה נשיאותית | דמוקרטיה פרלמנטרית |
בין מדינת ישראל ורפובליקת אינדונזיה לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים ואף לא מגעים גלויים.
היסטוריה
המדיניות הרשמית בין המדינות היא התעלמות או אי-קיום יחסים רשמיים. מצב זה נשמר שנים רבות עקב היותה מדינה מוסלמית אשר תומכת במאבק הערבי במדינת ישראל, אך כמו רבות מן המדינות האסלאמיות האחרות אינה נוטלת חלק פעיל במאבק. ברמת הפרט אזרחי ישראל אינם מנועים באופן גורף מלבקר במדינה, אך ייתקשו לקבל אשרת ביקור. מנגד, גם אינדונזים רשאים לבקר בישראל, ומשלחות צליינים מבקרות בה מדי שנה. בכל אחת משתי המדינות לא קיימת נציגות של המדינה האחרת, אך בערוצים לא-ישירים שונים מתקיימים קשרי מסחר שונים בין אינדונזיה לישראל.
ב-18 בינואר 1950 הייתה ישראל בין הראשונות שהכירו בעצמאות אינדונזיה. אינדונזיה הודתה על ההכרה אבל לא קשרה קשרים עם ישראל בין היתר כי מחמד נציר ראש ממשלת אינדונזיה דאז, ומחמד רום שר החוץ בממשלת נציר, הגדירו אותה[דרוש מקור] כ"נושאת דגל הקולוניאליזם באסיה".
ישראל הייתה אמורה להשתתף בוועידת באנדונג בשנת 1955 ואבא אבן היה אמור להיות נציג ישראל שם. לפי עדות מבקר בבנדונג, האולם העגול שנבנה לצורך האירוע הכיל את דגלי המדינות המשתתפות באבני הקיר, בכללם דגל ישראל[דרוש מקור]. אבל אחמד סוקרנו נטה אחרי יועציו, ישראל וטאיוואן היו המדינות העצמאיות היחידות באסיה שלא נכחו בוועידה שהפכה במה להשמצת ישראל על פי רצון מדינות ערב, הגם שלא נועדה הוועידה לעסוק בישראל. ב-19 בנובמבר 1969 נמנעה ישראל בהצבעה בדבר סיפוח איריאן המערבית לאינדונזיה.
ב-15 באוקטובר 1993 ביקר ראש ממשלת ישראל אז יצחק רבין אצל נשיא אינדונזיה אז סוהארטו.
עבד א-רחמן וחיד, נשיא אינדונזיה הרביעי, הביע רגשי כבוד כלפי העם היהודי ומדינת ישראל, וקרא להכיר בה, אף שביקר את מדיניותה כלפי הפלסטינים. וחיד ביקר מספר פעמים בישראל - בין היתר, באוקטובר 1994 ובמרץ 1997 במסגרת פעילותו בקרן פרס לשלום וכשהוענקה לו מדליה על שם יצחק רבין.
במרץ 2013 מנעה ישראל את כניסת שרת החוץ של אינדונזיה לרמאללה, משום שסירבה לבקר גם בירושלים ולהיפגש עם גורמים בממשלת ישראל[1].
במרץ 2016 הצהירה סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, כי ישראל מקיימת בפועל מגעים עם אינדונזיה[2].
בתחילת מאי 2018 דווח כי אינדונזיה עתידה להקל על ישראלים המבקשים ויזת תיירות למדינה[3], אך לאחר כשבועיים דווח על איסור כניסת ישראלים לאינדונזיה, בתגובה לפעילות ישראל בעזה[4]. ישראל הודיעה כי בתגובה תאסור על כניסת תיירים אינדונזיים[5], אך בהמשך הודיעה על דחיית האיסור כמחווה של רצון טוב לרגל עיד אל-פיטר ועל בחינת הסוגיה מחדש[6]. בסוף יוני 2018 דווח כי בעקבות מאמצים דיפולמטיים שקטים בין שתי המדינות, יוסרו ההגבלות על כניסת תיירים ישראליים לאינדונזיה, כמו כן גם על כניסת תיירים אינדונזיים לישראל, וכי למעשה אזרחי כל אחת מן המדינות יוכלו לבקר בחופשיות במדינה השנייה[7] (לאחר הוצאת ויזה אליה).
קישורים חיצוניים
- איתמר אייכנר, הקשרים הסודיים בין ישראל לאינדונזיה, באתר ynet, 12 במרץ 2015
הערות שוליים
- ↑ ברק רביד, ישראל מנעה משרת החוץ של אינדונזיה להיכנס לרמאללה, כי סירבה לבקר גם בירושלים, באתר הארץ, 13 במרץ 2016
- ↑ ישראל היום, 17 במרץ 2016, עמוד 17
- ↑ נעה לנדאו, בלי יחסים דיפלומטיים: מתקדמים המגעים עם אינדונזיה לוויזות תיירות לישראלים, באתר הארץ, 6 במאי 2018
- ↑ יואב סטולר, בלעדי לכלכליסט אינדונזיה אוסרת כניסת ישראלים בתגובה לאירועים בעזה, באתר כלכליסט, 21 במאי 2018
- ↑ מיכל רז-חיימוביץ', החלטה חדשה: איסור על כניסת תיירים מאינדונזיה לישראל, באתר גלובס, 29 במאי 2018
- ↑ יואב סטולר, ישראל תאפשר כניסה תיירים מאינדונזיה כמחווה של רצון טוב במהלך הרמדאן, באתר כלכליסט, 7 ביוני 2018
- ↑ אריאל כהנא, מהיום: נוכל לטוס לנפוש באינדונזיה, באתר ישראל היום, 27 ביוני 2018
| ||
|---|---|---|
| המזרח התיכון | איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • לוב • מצרים • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • קטר • תוניסיה • תימן |  |
| אסיה | אוזבקיסטן • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סין • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד | |
| אירופה | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הוותיקן • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ | |
| אפריקה | אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה | |
| אמריקה | אורוגוואי • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית • איי בהאמה • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה | |
| אוקיאניה | אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי | |
רישיון cc-by-sa 3.0