יחסי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו–ישראל

יחסי ישראל–הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
ישראל הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
ישראלהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
שטחקילומטר רבוע)
22,0722,344,858
אוכלוסייה
9,210,100101,780,263
תמ"ג (במיליוני דולרים)
317,10068,600
תמ"ג לנפש (בדולרים)
34,430674
משטר
דמוקרטיה פרלמנטריתממשלת מעבר
ראשי הממשלה לאונרד מלאמבה ולוי אשכול, 1966.

יחסי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו-ישראל הם יחסי החוץ בין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לבין ישראל. לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו שגריר לא תושב שמקום מושבו בירושלים[1], וכן שגרירות בתל אביב, ולישראל אין נציגות דיפלומטית במדינה[2].

ירשאל קיימה יחסים דיפלומטיים עם קונגו-לאופולדוויל (כפי שנקראה אז) מאז עצמאות המדינה. בדצמבר 1963 ערך נשיא המדינה, ז'וזף קסא-וובו, ביקור ממלכתי בישראל.הצופה}

היחסים בין המדינות החדשו בשנות ה-80, עת סיפקה ישראל תמיכה למשטרו של מובוטו ססה סקו, שליט המדינה שנקראה אז זאיר. בין היתר, ב-1983 נחתם הסכם צבאי בין המדינות, במסגרתו חימשה ואימנה ישראל את יחידות העילית של הצבא הקונגולזי. באותה תקופה אמר מובוטו כי: "זאיר מטילה על ישראל את המשימה לארגן מחדש את כל צבאה", והיה ידוע בכך שנהג לענוד את כנפי הצניחה הישראליות. בתקופה זו נערכו מספר ביקורים של הצמרת הישראלית במדינה[3].

בנוסף, הקהילה היהודית ברפובליקה סיפקה גורם נוסף לצמיחת היחסים בין המדינות. רוב יהודי המדינה עזבו עם סיום השלטון הבלגי, וכיום הקהילה במדינה מונה כ-100 חברים[4]. ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו קיימת ישיבה חרדית[5], ויחסיה הטובים עם היהדות מתבטאים גם בביקורים בארגונים יהודיים בעולם[6][7].

כיום, עיקר היחסים בין המדינות נסבים סביב סיוע הומניטרי של ישראל לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו[8][9], וכן סביב ייצוא וייבוא בין המדינות[10].

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.