יחסי ישראל–קוריאה הדרומית
| יחסי ישראל–קוריאה הדרומית | |
|---|---|
 |
 |
|
לחצו כדי להקטין חזרה   | |
| ישראל | קוריאה הדרומית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 22,072 | 99,720 |
| אוכלוסייה | |
| 9,210,100 | 51,835,110 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 317,100 | 2,035,000 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 34,430 | 39,259 |
| משטר | |
| דמוקרטיה פרלמנטרית | רפובליקה |
.jpg.webp)
בין ישראל והרפובליקה של קוריאה הדרומית מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים נכון לשנת 2017. הקשרים בין שתי המדינות החלו עוד מראשיתן של שנות ה-50, כאשר החל משנת 1962, לשתי המדינות קשרים דיפלומטיים רשמיים[1]. ישראל וקוריאה הדרומית הביעו ומביעות עניין בחיזוק היחסים ביניהן בכלל התחומים, ובעיקר בתחום ההגנה, וכן בתחומי אנרגיה, מדע וטכנולוגיה, מסחר, והגדלת היקף התיירות בין שתי המדינות[2].
קוריאה הדרומית רואה את ישראל כמודל לחיקוי כמדינה צעירה מוקפת אויבים המשגשגת באופן יחסי.
היסטוריה
הקשרים בין שתי המדינות נוצרו לראשונה בעקבות פרוץ מלחמת קוריאה בשנת 1950, כאשר ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון קרא לשליחתם של חיילים ישראליים להילחם לצד כוחותיהם של קוריאה הדרומית וארצות הברית, כנגד כוחות קוריאה הצפונית וסין העממית. עם זאת, יוזמה זו נכשלה, בעיקר כתוצאה מהתנגדותה של מפלגת מפ"ם, אשר כתוצאה מזיקתה לברית המועצות באותה תקופה העדיפה לקיים ברית עם קוריאה הצפונית מאשר עם שכנתה מדרום. בסופו של דבר, במקום לשלוח חיילים, ממשלת ישראל העבירה סכום של כ-100,000$ בציוד רפואי ומזון לממשלת קוריאה הדרומית[3]. במהלך תקופה זו, וכתוצאה מאירועי המלחמה, הלכה והשתנתה האוריינטציה הישראלית באשר למקומה של ישראל בעולם המקוטב פוליטית של המלחמה הקרה. בעוד שבעבר שאפה ההנהגה הישראלית להבטיח את מעמדה של ישראל כאי נייטרלי אשר אינו נכלל הן במחנה הסוציאליסטי בהנהגת ברית המועצות, והן במחנה החופשי בהנהגת ארצות הברית, מלחמת קוריאה הביאה בהדרגה להזדהות הולכת וגוברת של ישראל עם העולם המערבי, דבר שהביא בתורו לכינון מגעים רשמיים עם קוריאה הדרומית, וכתוצאה מכך לניכור מצד קוריאה הצפונית.
היחסים בין שתי המדינות התחזקו במהלך שנות ה-60. ישראל סייעה לקוריאה הדרומית בתחומי החקלאות, המים, והתעשייה הביטחונית. בתקופה זו גם רכש צבא קוריאה הדרומית מישראל כמויות גדולות של נשק ישראלי, לרבות תת-מקלע "עוזי", אשר נודע בזכות מהימנותו וקלות תפעולו. בשנת 1966, משלחות משתי המדינות ביקרו כל אחת במדינה השנייה. התחממות הקשרים באה לידי ביטוי בפתיחתה של שגרירות ישראלית רשמית בסיאול באפריל 1968.
היחסים בין שתי המדינות נקלעו למשבר במהלך שנות ה-70, כאשר שיקולים פנימיים דרום קוריאנים, וכן משברי הנפט בשנים 1973 ו-1979, השפיעו על המדיניות הממשלתית של קוריאה הדרומית כלפי ישראל, וגרמו לנטייה גוברת של ממשלת קוריאה הדרומית כלפי שכנותיה הערביות והמשופעות בנפט על ישראל. עוד במהלך פברואר 1972, ממשלת ישראל סגרה את שגרירותה בסיאול במחאה על שינוי המדיניות, כאשר נשיא קוריאה הדרומית פאק צ'ונגהי ביקש משר הביטחון הישראלי משה דיין לשקול מחדש את החלטתו לסגור את השגרירות, אך דיין סירב[4], עם זאת, הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות לא נותקו לחלוטין, והן המשיכו להתקיים בתיווך יפני, כאשר שגריר ישראל ביפן שימש ממקום מושבו בטוקיו גם כשגרירה הלא רשמי של ישראל בקוריאה הדרומית.
לפי ספרו של פיטר מורגן קאש, היחסים הכלכליים בין ישראל לקוריאה הדרומית כוננו בקיץ 1991 כאשר יצא יחד עם ברוס לי, איש עסקים קוריאני וחותנו של נשיא קוריאה דאז רו טי-וו לטיול בארץ ישראל[5].
בעקבות התחממות היחסים בין ישראל ושכנותיה בתחילת שנות ה-90, הלכו והתחממו גם היחסים שבין קוריאה הדרומית לישראל. קוריאה אישרה את פתיחתה מחדש של שגרירות ישראל בסיאול בשנת 1992, וזמן קצר לאחר מכן שתי המדינות חתמו על הסכמי שיתוף פעולה, במטרה לחזק פעם נוספת את הקשרים הכלכליים והמדעיים בין המדינות.
יחסי כלכלה ומסחר
שנות ה-90 היוו תקופת צמיחה משמעותית ביחסי הסחר שבין ישראל וקוריאה הדרומית. היקף הסחר השנתי בין ישראל לקוריאה הדרומית גדל בתקופה שבין שנת 1990 לשנת 2000 פי שישה, מ-148 מיליוני דולרים בשנה לכמיליארד דולרים בשנה. בשנת 2000, תוצרי השוק הדרום קוריאני שלטו בכ-15% מהשוק הישראלי של מכוניות מיובאות, ובכ-20% משוק הטלפונים הסלולריים. היצוא ישראלי לקוריאה הדרומית גדל אף הוא במידה ניכרת במהלך התקופה.
נכון לשנת 2010, קוריאה הדרומית מהווה את שותפת הסחר ה-15 בגודלה של ישראל, כאשר היקף הסחר ההדדי בין שתי המדינות עומד על כמעט 2 מיליארד דולר[6].
בשנת 2001, חתמו קוריאה הדרומית וישראל על הסכם משותף להקמת קרן מחקר ופיתוח לצורך פיתוח מוצרים חדשים[7].
החל מקיץ 2010, מאורגן אחת לשנה כנס קוריאה לעסקים, שמטרתו הגברת הפעילות העסקית בין ישראל וקוריאה, לרבות סחר, השקעות ושיתופי פעולה עסקיים. את הכנס יזמו רו"ח איציק יונה, מנכ"ל קבוצת Yonaco, בשיתוף עם מכון היצוא. אחת ההשלכות המרכזיות של הכנס היא הגברת המודעות לאפשרות ההשקעות ההדדיות בין המדינות. בין השאר השקיעה קרן הון סיכון קוריאנית בפעם הראשונה בחברת טכנולוגיה ישראלית[8].
ב-11 בנובמבר 2013, הצהיר שגריר קוריאה בישראל קים איל סו, שישראל וקוריאה הדרומית יכולות להפוך לשותפות כלכלית מובילה, בהקשר של שיתוף הפעולה בתחומי ההיי-טק בין המדינות[9]. ההצהרה באה במסגרת הפורום הראשון בין קוריאה וישראל בכלכלה יצירתית, אשר נערך בתל אביב, וכלל את חשיפת "רשת ההיי-טק של קוריאה וישראל", פרויקט אשר נועד להגביר את יצירת הקשרים בתעשיות ההיי-טק השונות בין המדינות.
מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל נספחות כלכלית בקוריאה הדרומית במטרה לסייע לתעשייה הישראלית להעמיק את פעילותה במדינה. הנספח הכלכלי בסיאול הוא שי פילר[10].
יחסי תיירות
מספר הסכמי תיירות ותעופה נחתמו בין המדינות. חברת התעופה הקוריאנית קוריאן אייר מפעילה 3 טיסות שבועיות בקו סיאול - תל אביב. וכמו כן, מפעילה טיסות מטען ייעודיות לתל אביב. רוב התיירות בין המדינות מבוצעת בקבוצות טיולים ומקצתם תיירים עצמאיים.[11]
קשרים בטחוניים
בשנת 2011, משלחת פרלמנטרית דרום קוריאנית בת 11 חברים נפגשה עם נשיא מדינת ישראל שמעון פרס במלון המלך דוד בירושלים, במטרה להרחיב את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות בנושאי ביטחון ושלום.
במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 ישראל מכרה ציוד צבאי מסוגים שונים לקוריאה הדרומית, לרבות מזל"טים. במהלך חודש ינואר 2012, ממשלת קוריאה הדרומית הציעה לישראל להרחיב את שיתוף הפעולה התעשייתי בין שתי המדינות, בניסיון להבטיח את הבחירה הישראלית במטוס הקוריאני "נשר הזהב", מתוצרת התעשייה האווירית הקוריאנית, כמטוס האימון החדש של חיל האוויר הישראלי[12]. במסגרת השיחות, מנכ"ל משרד ביטחון אודי שני טס לקוריאה הדרומית לשם דיונים על ההסכם המוצע. לפי דיווחים, שוויה של העסקה היה עתיד להסתכם בסכום של מעל למיליארד דולר. עם זאת, לבסוף הוחלט לבחור במטוס מתוצרת איטליה כמטוס האימונים הבא של חיל האוויר, החלטה אשר צפויה לפגוע במידה מסוימת בקשרים המסחריים והבטחוניים בין שתי המדינות[13]. קוריאה הדרומית הביעה עניין ברכישת מערכת כיפת ברזל הישראלית להגנה מפני טילים, אך נכון לשנת 2013, לא נראה כי עסקה שכזו עתידה לצאת לפועל בתקופה הקרובה.
קישורים תרבותיים
הקוריאנים מעריצים את ישראל ורואים בישראל וביהודים מודל לחיקוי, בעקבות זכיותיהם הרבות של היהודים בפרסי נובל (23% מן הזוכים) לעומת קוריאה שזכו בפרס אחד לכל אורך שנות קיומה. בעקבות כך הם נוהגים ללמוד "תלמוד" - ספר של מעשיות חז"ל המתורגם לקוריאנית עם פרשנות מוסרי השכל.
קישורים חיצוניים
- טל רשף, בלתי מספיק: על קשרי ישראל וקוריאה הדרומית, באתר ynet, 18 בדצמבר 2012
- ״הקוריאנים״ - המדריך לאנשים ועסקים בקוריאה, בלוג בנושא עסקים, כלכלה וחברה בקוריאה
הערות שוליים
- ↑ יחסים דיפלומטיים וכלכליים בין הרפובליקה של קוריאה למדינת ישראל באתר "Explore Korea"
- ↑ חמישים שנה ליחסי קוריאה ישראל באתר "פורטל קוריאה"
- ↑ יחסים דיפלומטיים וכלכליים בין הרפובליקה של קוריאה למדינת ישראל באתר "Explore Korea"
- ↑ יחסים דיפלומטיים וכלכליים בין הרפובליקה של קוריאה למדינת ישראל באתר "Explore Korea"
- ↑ פיטר מורגן קאש, המנכ"ל והדלת המסתובבת, תרגום: אירית מילר, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2004, פרק 1, עמ' 29-31
- ↑ כלכלת קוריאה ויחסי הסחר עם ישראל באתר "המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי"
- ↑ קוריאה הדרומית: סקירה כלכלית
- ↑ חגית ברונסקי, לילה כלכלי, ערוץ 10, הקוריאנים באים להשקיע בישראל
- ↑ Shamah, D. Israel and South Korea could be an economic powerhouse. Times of Israel. 14.11.2013.
- ↑ שי פילר בבלוג מינהל סחר חוץ
- ↑ איציק יונה, ת"א – סיאול – ת"א, ״הקוריאנים״ - המדריך לאנשים ועסקים בקוריאה, 03 בספטמבר, 2008
- ↑ יחסי ישראל - קוריאה הדרומית מתחממים באתר "You Post"
- ↑ חוזרים למסלול באתר "Israel Defence"
| ||
|---|---|---|
| המזרח התיכון | איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • לוב • מצרים • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • קטר • תוניסיה • תימן |  |
| אסיה | אוזבקיסטן • אינדונזיה • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סין • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד | |
| אירופה | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הוותיקן • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ | |
| אפריקה | אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה | |
| אמריקה | אורוגוואי • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית • איי בהאמה • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה | |
| אוקיאניה | אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי | |
רישיון cc-by-sa 3.0